.png)
ילדה משתטחת בבכי באמצע קניון כי לחצת על כפתור המעלית במקומה. קקי פורץ את גבולות החיתול ונמרח על כל המנשא. המורה שוב מתקשרת להתלונן שהילדה הרביצה כשנגמר השיעור. נער מתבגר ממלמל "היי" ומסתגר בחדרו. וממש רגע לפני שאתם יוצאים מהבית, הקטנצ'יק מחליט לקחת אגוז אחד לדרך ואז שופך את כל מאות האגוזים שהיו בקופסה על הרצפה. יום אחרי ששטפת.
אז מי אמר שילדים זה שמחה?
התפקיד שלקחנו על עצמנו - להיות הורים - מזמן לנו אינספור הזדמנויות להיטען ברגשות שליליים, החל מתסכול עקב מחאותיו הנמרצות של הפעוט ועד לדאגה ממצבי הרוח של המתבגרת. מבין קשת הרגשות השליליים, הבולטים ביותר הם החרדה והדאגה לשלום ילדינו. כמובן, יש בכך הגיון אבולוציוני - הרי מי יגן על היצורים הפגיעים האלו אם לא אנחנו? עם זאת, מחקר אחד מלמד אותנו שלעיתים קרובות הורים מודאגים במיוחד מתסריטי אימה כמו סרטן או חטיפה על אף שהסיכוי הסטטיסטי שהם אכן יתממשו קטן יחסית. אז זה בטח לא יפתיע אתכן שחוקרים מצאו כי הורים, ובפרט הורים לילדים צעירים, מדווחים על יותר רגשות שליליים כמו כעס בהשוואה למבוגרים ללא ילדים.
אוי העייפות!
הורים, ובמיוחד הצעירים שביניהם, עשויים לסבול יותר מהפרעות שינה בהשוואה לבני גילם שאין להם ילדים. מחקר אחד למשל מצא ששינה לא מספקת היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בחודשים הראשונים לאחר הלידה. תודו שהופתעתן. ומה הקשר ל-well-being? ובכן, בעוד שמי שנכנסת לישון בשעה מוקדמת וזוכה לשנת לילה רגועה נוטה להיות שמחה יותר בבוקר למחרת, מי שלא ישנה מספיק קמה כועסת יותר וחברותית פחות. מחקר שמדד את איכות השינה של למעלה מ-300 אמהות לפעוטות מצא כי אלו שהלכו לישון מאוחר יותר, ישנו פרקי זמן קצרים יותר ואיכות שנתן השתנתה מלילה ללילה דיווחו על רמות גבוהות יותר של סטרס (אם כי לא ברור מי הביצה ומי התרנגולת). ויותר מזה, מחסור בשינה משפיע לרעה גם על המשאבים הקוגניטיביים שלנו כמו גמישות קוגניטיבית וקשב אשר חשובים במיוחד לוויסות רגשות ולפתרון בעיות שאופייניות לאתגרים שבגידול ילדים*. ואם זה לא מדכא מספיק, אז הנה עוד משהו- מחסור בשינה נמצא גם כמנבא דיכאון אחרי לידה.
אבל השינה היא בהחלט לא כל הסיפור. הורים לילדים צעירים נוטים לג'נגל בין אינספור מטלות ומשימות- אסיפות הורים, הסעות לחוגים, ארגונים ליום הולדת בגן – והמחיר? תשישות מתמדת! מטא-אנליזה חשפה שהורים פחות פעילים פיזית בהשוואה לבני גילם נטולי הילדים, וכשנשאלו על כך הם סיפרו שאחד המחסומים העיקריים שמונעים מהם לקום מהספה ולהתחיל לזוז הוא לא אחר מאשר התשישות. במחקר של כהנמן שסיפרתי לכן עליו בעבר, נמצא כי הפעילות היומיומית המעייפת ביותר מלבד שנ"צים היא טיפול בילדים. ממצאים חדשים יותר מראים שבהשוואה לאבות, אמהות חוות תשישות גדולה יותר כשהן נמצאות הילדים ואפילו מציעים הסבר מגובה בראיות: אמהות מנסות לתקתק את מטלות הבית בזמן שהן עם הילדים, ואילו אבות מבלים את הזמן איתכם במשחק ודברים כיפיים אחרים. מחקר אחר, אמנם ישן, מצא שהצדדים הכי פחות מהנים בהורות לילדים צעירים, לפי דיווחי ההורים כמובן, הם ההכרח להיות זמינים 24/7 והזמן ההו-כה מועט שנשאר להם לעצמם. וכל זה בלי לומר מילה על החיים בחברה מודרנית אשר טומנים בחובם מעט עזרה מהמשפחה המורחבת, חופשות לידה קצרות ותורי-ענק לרישום לגני הילדים בשכונה, מה שבטח לא עושה לנו חיים קלים בעניין.
מתיחות בגזרה הזוגית
המתחים והלחצים הנלווים להורות עשויים לחלחל גם אל מערכת היחסים הזוגית. מחקרים רבים מצביעים על כך שסיפוק ממערכת היחסים הזוגית יורד אחרי הלידה של הילד. מטא-אנליזה אחת אף חושפת קשר קטן אך שלילי בין ילדים לאושר זוגי אשר גדל ככל שהמשפחה מתרחבת. ומה הסיבה לכך? עדויות ממחקרים מטילות את האשם על ירידה בתמיכה מצד בן או בת הזוג ובאיכות הזמן שבני הזוג מבלים אחד עם השנייה ועלייה במספר הריבים אחרי שהגיעו הילדים. גם חוסר הסכמה בין ההורים כיצד לחנך את ילדיהם המתבגרים נמצא קשור לירידה בסיפוק הזוגי.
מכבש לחצים כלכלי
בהשוואה לבני גילם נטולי הילדים, להורים לרוב יש יותר הוצאות- אוכל, בגדים, טיפולים רפואיים, אביזרים מונטסוריים, חוגים. אני לא צריכה לספר לכן. מחקר די ישן הראה שכשיש ילדים בבית הלחץ הכלכלי גדל, ולחץ זה בתורו נמצא קשור לרמות גבוהות יותר של דיכאון בקרב אמהות.
אז לפני שאתן קופצות מהגג ושואלות את עצמכן "מה לעזאזל עשיתי?!", רוצו לקרוא את הכתבה "למה בכל זאת ילדים זה שמחה?"
* אלא אם לא ציינתי אחרת, המחקרים על מחסור שתוארו בפוסט לא בדקו הורים באופן ישיר, אלא מבוגרים באופן כללי.
ייתכן שיעניין אותך גם...