.png)
פוסט שני בסדרה "אח חדש במשפחה"
סדרת פוסטים אורחת באדיבותה של פורת יעקב, דוקטורנטית לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהנחיה משותפת של פרופ' נעמה עצבה-פוריה וד"ר פלורינה יוזפובסקי.
בפוסט הראשון בסדרה גילינו כי היכולת הרפלקטיבית של האם - היכולת לעצור ולחשוב מה נמצא בבסיס ההתנהגות של הילד* שלה - משמשת כגורם חוסן משמעותי עבור האח הבכור עם הצטרפותו של אח חדש למשפחה. הפעם נצא לברר איזה תפקיד בסיפור משחקת היכולת האמפתית של הילד הבכור.
כמה מילים על אמפתיה לפני שנתחיל...
אמפתיה חשובה לאיכות היחסים שלנו עם אחרים. לאמפתיה שני רכיבים עיקריים: אמפתיה רגשית- באמצעותה אנו חשות הזדהות עם רגשות שאחרים חווים, ואמפתיה קוגניטיבית- באמצעותה אנו מנסות להבין את הרגשות שמתעוררים אצל אחרים.
בעוד שניצניה של אמפתיה רגשית נראים כבר בחודשים הראשונים לחיים, האמפתיה הקוגניטיבית, כשמה כן היא, דורשת מספר יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר ולכן לוקח לה כמה שנים להתפתח (למי שפספסה, הנה קישור לפוסט המרתק "כיצד מתפתחת אמפתיה?").
ומה הקשר להצטרפותו של אח חדש למשפחה?
אני ושותפיי למחקר רצינו לבדוק האם רמות האמפתיה של הילד הבכור טרם הולדת הילד השני קשורות באיזשהו אופן לאיכות יחסי האחים בעתיד. לשם כך, גייסנו כ-130 משפחות מאזור הדרום ונפגשנו עמן ב-3 נקודות זמן: כאשר האם הייתה בהיריון עם הילד השני (בשבוע 23-34), ארבעה עד שישה חודשים אחרי הלידה וכאשר הילד השני הגיע לגיל שנה וחצי.
בנקודת הזמן הראשונה מדדנו את יכולות האמפתיה של הילד, רגשית וקוגניטיבית, באמצעות התגובה שלו לסימולציה שבה אדם אחר נמצא במצוקה. באותה נקודת זמן הערכנו גם מידת הזמינות הרגשית של האם על בסיס האינטראקציות בינה לבין הילד הבכור בזמן משחק משותף (עד כמה האם רגישה וזמינה לילד ומכירה את יכולותיו, כיצד הילד מגיב אל האם וכו').
ממצאי המחקר חשפו כי ככל שלילד הבכור הייתה אמפתיה רגשית גבוהה יותר לפני הלידה, כך יחסי האחים שנה וחצי לאחר מכן היו חיוביים יותר והתאפיינו בפחות קונפליקטים והימנעות. אך כאשר הכנסנו למשוואה את איכות הקשר בין האם לילד הבכור טרם הלידה גילינו שלא בזה נגמר הסיפור. מה הכוונה? הקשר בין האמפתיה הרגשית של הבכור לבין איכות יחסי האחים התקיים רק במשפחות שבהן לאם הייתה זמינות רגשית גבוהה עבור הילד הבכור טרם הלידה. לעומת זאת, במשפחות שבהן היחסים בין האם לילד הבכור היו פחות טובים, לא נמצא קשר כזה. במילים אחרות, בקרב משפחות שבהן האמהות היו פחות רגישות לצרכים של ילדיהן, רמות האמפתיה של הילד הבכור לא היו קשורות לאיכות היחסים בין האחים.
ומה עם אמפתיה קוגניטיבית?
גם במקרה הזה נמצא קשר חיובי בין האמפתיה הקוגניטיבית של הבכור טרם הלידה לבין איכות יחסי האחים בהמשך, רק כאשר הקשר בין האם לילד הבכור היה מיטיב. לעומת זאת, כאשר הקשר בין האם לילד הבכור לא היה מיטיב, נמצא קשר שלילי: ככל שהאמפתיה הקוגניטיבית של הילד הבכור הייתה גבוהה יותר, כך יחסי האחים היו פחות טובים.
ממצאי המחקר מלמדים אותנו שבסופו של דבר גם הילד האמפתי זקוק לקשר מיטיב עם האם*** על מנת שתכוון אותו ותעזור לו לנתב את היכולות האמפתיות שלו אל תוך מערכת היחסים המתהווה עם האח הקטן, כדי שיוכלו לבסס יחסי אחים טובים. בניגוד לכך, כאשר האמפתיה הקוגניטיבית של הילד מתפתחת בסביבה הורית פחות מיטיבה, ייתכן שהילד נותר מוצף ברגשות מה שעשוי לפגוע ביכולת שלו לתפקד בצורה טובה במסגרת של מערכות יחסים, למשל במסגרת של יחסי אחים.
במילים אחרות, ילדים לא גדלים בוואקום וישנה חשיבות גדולה לסביבה העוטפת של ההורים.
הערות:
* מחקר הדוקטורט שלי, שנעשה בהנחיית פרופ' נעמה עצבה-פוריה ופרופ' פלורינה יוזופובסקי, בחן את ההשפעות של הצטרפותו.ה של הילד.ה השני.ה למשפחה, ובגורמים השונים המשפיעים על איכות יחסי האחים. למידע נוסף על המחקר, מוזמנים להתעדכן בפוסט הקודם בנושא.
**מנוסח בלשון זכר אך פונה לשני המינים.
*** ממצאי המחקר מתייחסים לקשר עם האם כיוון שלא היו מספיק אבות שהשתתפו במחקר, על מנת שנוכל להגיד משהו משמעותי גם על הקשר איתם. אין ספק כי האבות חשובים להבנת התמונה המלאה, שכן גם הם דמות היקשרות משמעותית עבור הילדים.
ייתכן שיעניין אותך גם...