בריונות: קווים לדמותה

בריונות היא אולי אחד הפחדים הגדולים ביותר שלנו כהורים. אף אחת מאיתנו לא מייחלת שהילד או הילדה שלנו ימצאו את עצמם באחד משני הצדדים של המטבע: בריון או קורבן. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. לפי דו"ח המוגנות של ילדי ישראל לשנת 2016, למעלה משני שליש מילדי בית הספר חווים בריונות בתדירות כלשהי במרחב הפיזי או הווירטואלי.

בואו נתחיל בהתחלה: מהי בריונות?

בריונות היא תקיפה חוזרת ונשנית של ילד אחר שנמצא בעמדת כוח נחותה יותר. בראש שרשרת המזון נמצאים הבריונים "הטהורים" ובתחתיתה, הקורבנות. אך יש גם חולייה אמצעית: בריונים-קורבנות. מדובר בילדים אשר סובלים מבריונות בעצמם, אך יחד עם זאת נוהגים בבריונות כלפי ילדים אחרים, לרוב חלשים מהם.

פרופיל של בריון

בריונים תוקפים את קורבנותיהם הן באופן ישיר למשל על ידי מכות, דחיפות, איומים או הקנטות והן באופן לא-ישיר למשל על ידי קריאה בשמות גנאי או הפצת שמועות. באופן מעניין, בעוד שבריונים בנים נוטים לאמץ טקטיקות פיזיות, בריוניות בנות נוטות לאמץ טקטיקות חברתיות כמו חרם או הפצת שמועות.

אבל למה? מה יוצא להם מזה? בריונות עשויה להעניק לבריון כוח ומעמד מול הקורבן עצמו, לצד פופולאריות והערצה מצד הילדים האחרים. לכן לא פלא שבריונים נוטים לבחור את הקורבנות שלהם בקפידה – ילדים שככל הנראה לא יזכו להגנה מצד ילדים אחרים – ובכך מבטיחים את חיבת בני כיתתם.

בניגוד לתפיסה הרווחת, בריונים "טהורים" לא בהכרח מראים מיומנויות חברתיות נמוכות, דימוי עצמי נמוך, בעיות בשליטה עצמית או סטטוס חברתי נמוך. ולמרבה האירוניה, הם אפילו עשויים לזכות בחיבתם של המורים. אז מה הבעיה בעצם? ובכן, נראה שהחלק החסר בפאזל הוא יכולת אמפתית נמוכה וניתוק מוסרי (הבריון לא מרגיש אשמה כשהוא פוגע באחר, לעיתים על ידי רציונליזציה של מעשיו) אשר מאפיינים בריונים.

פרופיל של קורבן

מחקרים חושפים שני סוגים של קורבנות: קורבנות פסיביים וקורבנות פרו-אקטיביים. בעוד שקורבנות פסיביים לא מגיבים למעשי הבריונות שמופנים אליהם, קורבנות פרו-אקטיביים לא נותרים חייבים ומגיבים בתוקפנות משלהם כשתוקפים אותם. אך למרבה הצער, ניסיונותיהם של הקורבנות הפרו-אקטיביים להגן על עצמם לא מאוד אפקטיביים. מחקרים מגלים כי רוב הקורבנות הם מהסוג הראשון- קורבנות פסיביים. ילדים ביישנים, חרדים ומרוחקים חברתית הם לרוב "מטרות קלות" לבריונות. באופן לא מודע, הם כמו משדרים לסביבתם כי במקרה של תקיפה הם לא יגנו על עצמם או ישיבו לבריונים כגמולם, מה שלמרבה הצער הופך אותם ל"מטרות קלות".

מי יהפוך לבריון? ומי יהפוך לקורבן?

אולי תופתעו לשמוע שהגנים משחקים תפקיד משמעותי. מחקר בריטי שהשתתפו בו כ-1116 זוגות תאומים בני 10 מצא כי גנטיקה הסבירה 61% מההבדלים בין הילדים בכל הנוגע לבריונות (כלומר, מי ) ו-73% מההבדלים בכל הנוגע לקורבנות (כלומר, מי קורבן ומי לא). ומה עם האחוזים הנותרים? כאן נכנסת לתמונה הסביבה.

בואו נתחיל בבריונים. מחקרים מצאו כי בריונים או בריונים-קורבנות בבית הספר היסודי נטו לתוקפנות רבה יותר בגיל הגן, נאלצו להתמודד עם תוקפנות לא מבוטלת בין האחים בבית ושלא נדע- היו קורבנות להתעללות בבית או שהיו עדים לה. בזירה ההורית, נמצא כי אמהות של בריונים נוטות להיות רגישות פחות. בנוסף נמצא כי ככל שהורים מתקשרים פחות עם ילדיהם, לא מעודכנים במה שקורה איתם ויש ביניהם יותר קונפליקטים, כך הבריונות של ילדיהם עשויה להימשך אל תוך שנות התיכון.

והקורבנות? מחקרים מצאו כי קורבנות הראו התקשרות לא-בטוחה חרדה לאמא שלהם בראשית חייהם. ביחס לילדים אחרים, קורבנות פרו-אקטיביים היו חשופים יותר להתעללות פיזית, למשמעת נוקשה ולאלימות בין ההורים. עוד נמצא כי אמהות של קורבנות בנים נוטות להגן עליהם יתר על המידה בצורה שעשויה לחבל בהתפתחות האוטונומיה של הילד ולעודד אצלו פחדים וחרדות. לעומתן, אמהות של קורבנות בנות נוטות לנהוג כלפיהן בכפייה, לדחות אותן ובאופן כללי להיות פחות תגובתיות אליהן.

מה המחיר של בריונות? וכיצד נגן על ילדינו מפניה? קראו כאן!

לדיון על הכתבה

ייתכן שיעניין אותך גם...

• מתי מתחיל לחץ חברתי?

• האם מתבגרים מושפעים מלחץ חברתי באופן מיוחד?

• מה בין ארתור ריד לבין אגרסיביות אצל ילדים?

קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/girl'>Girl photo created by freepik - www.freepik.com</a>