בריונות: השלכות ומעשים

בריונות בישראל ובעולם נפוצה הרבה יותר מדי מכדי שנוכל להתעלם ממנה. בפרק הקודם גילינו מיהו הבריון ומיהו הקורבן ומהן הסיבות שעשויות להוביל ילדים אל המקומות האלו. ועתה, הגיע הזמן לברר מה ההשלכות של בריונות, האם גם הקהל שעד לבריונות משלם את המחיר ואולי השאלה החשובה מכל- כיצד נוכל להגן על ילדינו מפני בריונות. שנתחיל?

סטרס סטרס סטרס

ילדים שסובלים ממעשי בריונים מראים עלייה בהורמון הסטרס הלוא הוא קורטיזול ומפתחים רגישות מוגברת לסטרס. עם זאת, כאשר ילדים חשופים לבריונות על בסיס קבוע במשך תקופה ארוכה, רמות הקורטיזול שלהם בסופו של דבר דועכות. אך שלא תטעו, לא בהכרח מדובר בדבר טוב. וזה למה? מכיוון שרמות הקורטיזול שלהם יורדות מתחת לנורמה. מצב זה מעיד על כך שילדים אלו הפכו אדישים לסטרס, מה שעשוי להיות בעל השלכות בריאותיות ונפשיות.

אף אחד לא יוצא בזול

מחקרים חושפים שגם הבריונים, גם הקורבנות וגם הצופים מן הצד עשויים לשלם מחיר. בריונים עשויים לפתח הפרעות התנהגות, לסבול מקשיים בבית הספר ואף לפתח דיכאון חמור בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. הם גם נמצאים בסיכון גבוה יותר לבצע עבירות אלימות ופשעים ככל שהם גדלים.

קורבנות סובלים מדחייה מצד בני גילם וחווים גם הם קשיים בבית הספר. יש להם קושי ביצירת חברויות חדשות, הסטטוס החברתי שלהם די בקרשים והם סובלים מדימוי עצמי נמוך. ובאופן לא מפתיע, ככל שילד משמש קורבן במשך זמן ארוך יותר, כך רמות הדיכאון, החרדה והריחוק החברתי שלו הולכות ועולות.

שכיחותם של נטיות וניסיונות אובדניים גבוהה יותר גם בקרב בריונים וגם בקרב קורבנות. ובאופן מעניין ומטריד כאחד, בריונים-קורבנות נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות פסיכולוגיות כמו חרדה, דיכאון, פסיכוזה, הפרעת אישיות אנטי-חברתית ונטיות אובדניות, בהשוואה ל"בריונים טהורים" או "קורבנות טהורים".

ולמרבה הצער, גם הילדים שרק צופים מן הצד יוצאים נפסדים. מחקרים מצאו כי ילדים שנמצאים בסביבה בריונית פחות מעורבים בנעשה בבית הספר מה שעשוי להתבטא בהישגים אקדמיים נמוכים יותר.

ולשאלת מיליון הדולר: מה מגן על ילדים מפני בריונות?

מחקרים מצאו כי ככל שלילד יש יותר חברים, כך פוחת הסיכון שלו להיות קורבן. אך שימו לב- לא כל חבר יעשה את העבודה, אלא רק חבר מהסוג "הנכון". מדובר בחברים חזקים ובעלי דימוי עצמי גבוה ולא כאלה שמשמשים קורבנות בעצמם. והנה עוד משהו לחשוב עליו. מחקר אחד מצא כי ילדים שאיבדו את חברם הטוב ביותר ולא הצליחו למצוא לו מחליף בסוף שנת הלימודים היו בסיכון מוגבר לבריונות שנה לאחר מכן.

ומה המורים וההורים יכולים לעשות? עושה רושם שהאשמה וביוש של הבריון לא ממש עושות את העבודה. לעומת זאת, גינוי חזק וברור של ההתנהגות הבריונית עצמה וניסיונות לעזור לבריון לחוש אמפתיה כלפי הילדים שפגע טומנים בחובם פוטנציאל לשינוי. ובמקרה הצורך, תמיכה בילדים שמתמודדים עם בעיות במשפחה או עם הפרעה פסיכולוגית/פסיכיאטרית עשויות גם הן להפחית את שיעור הבריונות.

וגם הילדים יכולים להשפיע. מחקר קנדי שניתח 125 תצפיות מוקלטות בחצר בית ספר יסודי זיהה כ-306 מקרי בריונות. החוקרים גילו כי 88% ממקרי הבריונות התרחשו לנגד עיניהם של ילדים אחרים, אך רק ב-19% מהמקרים הילדים שצפו מן הצד התערבו. באופן די מדהים, כאשר ילדים התערבו, הבריונים נטו להפסיק: ב-57% מהמקרים הבריונות פסקה תוך 10 שניות בלבד. ומוסר ההשכל שלנו? לעודד את הילדים שלנו לא לעמוד מנגד, לטובת כולם.

ייתכן שיעניין אותך גם...

• בריונות: קווים לדמותה

• מתי מתחיל לחץ חברתי?

• האם מתבגרים מושפעים מלחץ חברתי באופן מיוחד?

קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/alone-girl'>Alone girl photo created by jcomp - www.freepik.com</a>