.png)
כתבה לציון חודש המודעות ללידות שקטות
בכל שנה כ-2.6 מיליון נשים ברחבי העולם יולדות תינוק מת. בישראל, כ-6 מתוך 1000 לידות מסתיימות בלידה שקטה, מה שאומר שקרוב ל-1000 הורים מאבדים את התינוק שלהם בכל שנה (2-3 תינוקות ביום!). אבל שום דבר לא יכול להכין הורים שבורי לב ונפש אשר איבדו תינוק שטרם זכו להכיר לסטיגמה ולהשתקה שרובצות מעל צמד המילים מעורר הבעתה "לידה שקטה". ולכן, הכתבה הזו היא לא רק בשבילם אלא גם בשבילנו.
מחירה של סטיגמה
במחקר שהתפרסם השנה כ-54% מבין קרוב ל-900 אמהות* שעברו לידה שקטה דיווחו על חוויות של סטיגמה, כאשר המצב היה חמור יותר בקרב אמהות לילד ראשון. הורים שעברו לידה שקטה נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם סטיגמה ציבורית שלרוב נובעת מבורות. הדוגמאות הבולטות ביותר שעולות מהמחקר הן הקטנה של המצב, אובדן חברויות ותמיכה משפחתית והשתקת ההורים כשהם רוצים לדבר על התינוק המת. שכנים עוברים לצד השני של הכביש כדי להימנע משיחה עם האם השכולה ויש אף שמאשימים אותה במוות של התינוק ומאמינים שהיא נכשלה כאם. כאשר ההורים השכולים מפנימים את הסטיגמות הללו רגשות האשם והבושה שגם ככה מלווים אותם עלולים להחמיר אפילו יותר ("אילו רק עשיתי יותר, הייתי יכולה להציל את התינוק"). והמחיר? הערכה עצמית נמוכה ובידוד וריחוק חברתי. וגרוע מכך, הפחד מסטיגמה עשוי למנוע מההורים לחפש עזרה.
הסטיגמה מתחילה לתת את אותותיה ממש מההתחלה ומערערת את זהות האם כמטופלת. מחקר אחד מצא שהתקשורת בין האם לצוות הרפואי לרוב מפסיקה כבר במהלך האולטרסאונד שמאשר שלתינוק אין דופק. למרות שישנם גם דיווחים חיוביים על תמיכה מצד הצוות הרפואי, רוב הדיווחים בספרות המחקרית מתייחסים לחוויות לידה שליליות- תחושה של בדידות, בכי של תינוקות חיים ברקע וצוות רפואי שנכנס ויוצא מחדר הלידה מבלי לדעת שמתרחשת כאן לידה שקטה.
הסטיגמה שנלווית ללידה שקטה מאתגרת גם את הזהות האמהית. מחקרים מצביעים על כך שהיכולת של האם לקחת חלק בפעולות כמו החזקה, שטיפה או הלבשה של התינוק המת עשויה לתרום באופן משמעותי לקביעת זהותה האמהית. אך כאשר מונעים מהאמהות לחלוק את הזיכרונות שלהן עם אחרים, הן נוטות לפקפק בזהות שלהן כאמהות. הפקפוק העצמי אף מחמיר כאשר לא מכירים בתינוק באופן רשמי מצד המדינה, המשפחה והחברים, ובכך הם למעשה מסרבים להכיר בהורים השכולים כאם וכאב. מחקר אחד מצא שאמהות ממהרות להצדיק את עצמן באמירות כמו "לא עשיתי שום דבר לא בסדר", כדי שיהיה ברור שהן לא אחראיות למות התינוק. אבות אמנם לא מרגישים צורך להצדיק את עצמם אך הם כן מתגייסים להגנה על מוסריותה של האם ("היא לא עשתה שום דבר לא בסדר"). גם היחס לתינוק משחק תפקיד משמעותי. אמהות משתפות שבמקרים רבים אנשי הצוות הרפואי מגיבים באופן שלילי לתינוק המת (למשל מחביאים אותו בארון, מתייחסים אליו כחפץ או מראים אותו לאם כשראשו מכוסה בשמיכה), מה שגורם להן לפקפק בכך שהן בכלל אמהות.
ידיה הארוכות של הסטיגמה לא רק מאיימות לשדוד מההורים את זהותם כמטופלים וכהורים, אלא גם את הסטטוס החברתי שלהם. אמהות שעברו לידה שקטה מושפעות עמוקות מאובדן התינוק שלהן, אך לעיתים קרובות מצופות לחזור לשגרה מיד אחר כך ופשוט להמשיך הלאה. מחקר אחד מצא שלידה שקטה עשויה להעיב על אינטראקציות יומיומיות בין אמהות גם שנים אחרי האירוע. באחד המחקרים, אם אחת שיתפה שהיא מרגישה כמצורעת, במיוחד בקרב חברותיה ההריוניות.
מציאות של השתקה
גם אחרי לידה שקטה, השקט ממשיך. בני משפחה נמנעים מלדבר עם ההורים על האירוע, לא מכירים בקיומו של התינוק ולא מעזים לומר את שמו. בכל פעם שהנושא עולה, אנשים מסיטים את מבטם ומנסים להחליף במהירות את נושא השיחה. מחקר אחד מצא שאחד מתוך שני הורים מדווח כי סביבתו מאמינה שהוא לא צריך לדבר על התינוק המת מכיוון שזה מעורר חוסר נוחות באחרים. דוגמאות שכיחות של השתקה שעולות מהמחקר הן קלישאות כמו "לפחות יש לך ילדה אחת בבית", "התינוק שלך במקום טוב יותר" או "את צעירה, ויהיו לך עוד ילדים". וגם מערכת הבריאות לא עושה עם ההורים האלו חסד, שכן שיח על לידה שקטה גם בזמן ההריון וגם אחריו הוא יחסית מושתק. מחקר אחד אף מצא שיותר משלישי מההורים שחוו לידה שקטה חוו שאנשי הצוות הרפואי הקטינו את חששותיהם לפני ואחרי הלידה השקטה.
אקורד חיובי לסיום
על אף שהספרות המחקרית מתמקדת ברובה בהיבטיה השליליים של הסטיגמה, שלושה מחקרים מצאו שהורים שעברו לידה שקטה עשויים לצאת מכך מחוזקים. למשל, אמהות אחרי לידה שקטה מספרות שהן מצאו מטרה גבוהה יותר בחיים ואף שואבות כוחות מהחוויה הקשה שלהן כדי לאתגר תפיסות ציבוריות קיימות ולשנות מדיניות ופרוצדורות סביב לידה שקטה.
* האמהות במחקר גויסו מאוסטרליה, ניו-זילנד, ארה"ב, קנדה ובריטניה
מזמינה אתכן לצפות בסרטון וידיאו מטלטל ומרגש שבו שרה שרגא משתפת בחוויית הלידה השקטה שעברה.