מעבר למוצקים בראי ההיסטוריה (המערבית)

עסקים מסוכנים

תהליך המעבר למוצקים מעסיק הורים משחר האנושות, עם זאת כמעט ולא ידוע דבר על האופן שבו נעשה התהליך בתקופות שקדמו למאה ה-18. כל עוד בני אדם לא הבינו את חשיבותה הרבה של ההיגיינה בכל הקשור לאוכל, תהליך החשיפה למוצקים טמן בחובו סיכונים גבוהים מאוד לתמותה ותחלואה.

במהלך המאה ה-18 באירופה, המאכל הנפוץ ביותר שתינוקות נחשפו אליו בפעם הראשונה נקרא "פאפ"- לחם ספוג במים או חלב, בתוספת קמח וסוכר. אפשר להתווכח על האטרקטיביות הקולינרית של המנה, אבל דבר אחד בטוח- עיסת הלחם הזו הרבה פחות מזינה ועשירה באנרגיה בהשוואה לחלב אם. בנוסף, כשהפאפ לא הוכן כמו שצריך הוא גרם לשלשולים ולדלקות מעיים, עד כדי כך שלפי הערכות רק שליש מהתינוקות שנחשפו למוצקים בדרך זו שרדו את השנה הראשונה לחייהם.

ואז נכנסו הרופאים לתמונה

וודאי תופתעו לגלות שהקשר בין היגיינה לבין מחלות- קשר טריוויאלי כל כך עבורנו- התגלה רק באמצע המאה ה-19. ובדומה לתהליכים אחרים, לא עבר הרבה זמן עד שהמנדט להאכלת תינוקות הועבר לידי הרופאים.

הממסד הרפואי תפס את המעבר למוצקים כתהליך שבו מלמדים את מערכת העיכול להתמודד עם חומרים שלא נמצאים בחלב אם, אך מאוחר יותר יהפכו להיות חלק חשוב מהתזונה. חיבתם של רופאים לפרוטוקולים אף הולידה סדרת שיעורים עבור כל קבוצת מזון שהתינוק חייב ללמוד לעכל- השיעור הראשון עסק בחלב פרה, השני בסוכר וכן הלאה. בדרך זו התינוק נחשף באופן שיטתי למאכלים מקבוצות מזון שונות, אבל התהליך היה כל כך מובנה כך שנמנעה מהתינוק האפשרות לגלות טעמים, מרקמים והעדפות בעצמו.

הבריאות הציבורית לוקחת את זה צעד קדימה

עצותיהם של המומחים לא הפכו לנחלת הכלל. רק אמהות שהייתה להן גישה לספרים ואולי מטפלת שיכלה להכין את המתכונים המסובכים יישמו את ההמלצות, בעוד שמצבם התזונתי של ילדים ממשפחות עניות היה בכי רע ותמותת התינוקות נותרה גבוהה כשהייתה. עליית קרנו של המוסד המדעי באותה תקופה, הובילה פוליטיקאים לפנות לרופאים בניסיון למצוא פתרונות לבעיות חברתיות. ממשלות וארגוני בריאות שמו לעצמם מטרה לשפר את בריאותם של ילדים גם בקהילות עניות.

דמות מרכזית בענף הבריאות הציבורית של הילד בתחילת המאה ה-20 היה בחור ניו-זילנדי בשם סר פדריק טרובי קינג. סר קינג שכתב מדריכי הורים רבי-מכר המליץ להתחיל את תהליך המעבר למוצקים לפני גיל 9 חודשים ולחשוף את התינוק לכל קבוצת מזון אחת אחת באמצעות כפית. יאמר לזכותו שעל אף קפדנותו הרבה הוא הנחה אמהות לעולם לא לשדל את התינוק לאכול ושם דגש לא רק על מה התינוק אוכל אלא גם על איך הוא אוכל.

מלחמת העולם השנייה: מעבר למוצקים בזמני מחסור

באופן מעניין, דווקא המחסור במזון בתקופת מלחמת העולם השנייה הוביל לעלייה במודעות הציבורית לחשיבות התזונה של הילד. אט אט החלו לצוץ על המדפים מזונות מיוחדים לתינוקות- דגנים מעושרים וקופסאות שימורים- אשר הומלצו על ידי מומחי בריאות. הלך הרוח בקרב הורים באותה תקופה היה שדרכי ההאכלה המודרניות חייבות להיות טובות יותר מאלו של ההורים שלהם. וכך הממסד הרפואי ומוצרי מזון לתינוקות החליפו ידע מסורתי בן מאות שנים.

הורות משחררת: הליברליזם של שנות ה-60

סמכותו של הממסד הרפואי הייתה קצרת-ימים. עם ההשפעה ההולכת וגדלה של רופאים, הורים החלו להרגיש שהם מאבדים את השליטה האישית בחייהם. השינוי הפוליטי לכיוון ליברליזם, בעיקר בארה"ב של שנות ה-60, עודד חשיבה חופשית ועד מהרה גישות ה"ככה צריך לעשות" יצאו מהאופנה.

רופא הילדים המפורסם, ד"ר בנג'מין ספוק, טען שרוב ההורים יודעים יותר ממה שהם חושבים שהם יודעים ועודד אותם להגיב לסימני הרעב של התינוק ולאפשר לו לחקור מאכלים חדשים בקצב שלו. גישה זו, או בשמה הרשמי "האכלה רספונסיבית", הפכה להיות חלק מההמלצות של ארגון הבריאות העולמי וגם של משרד הבריאות הישראלי.

ובחזרה לימינו: האכלת תינוקות במאה ה-21

עם הירידה המשמעותית בשיעור תמותת התינוקות בסוף המאה ה-20, הפוקוס של ארגוני הבריאות הציבורית עבר משמירה על התינוקות בחיים אל מניעת בעיות בריאותיות עתידיות, כמו השמנת יתר ואלרגיות.

אחד הוויכוחים המרכזיים בשאלת החשיפה למוצקים בימינו הוא מתי כדאי להתחיל. משנת 2003 ארגון הבריאות העולמי ממליץ להתחיל את תהליך החשיפה למוצקים בגיל חצי שנה עם דגש על מוכנות התינוק לאכילת מזון מוצק. מנגד, מספר ארגוני בריאות אירופאים מצהירים שאין מניעה להתחיל טעימות כבר בגיל 4 חודשים, על אף שספגו על כך ביקורת. אי אפשר להתעלם גם מהשפעת הדור הקודם עם טענות כמו "אני נתתי לך מוצקים בגיל 4 חודשים והתפתחת יופי!". ונוסיף על כל זה מספר עצום של קבוצות פייסבוק, עמודי אינסטגרם, אתרי אינטרנט, בלוגים ופודקאסטים שעוסקים בהאכלת תינוקות.

לא פלא שאנחנו כל כך מבולבלות.

לדיון על הכתבה