"אכלת מספיק שטויות להיום!"

השאלה "מה נאכל היום?" קרוב לוודאי מטרידה הורים מאז ומעולם, אך פניה השתנו ללא היכר. למעשה, דאגתם של לקטים-ציידים שמא יצליחו למצוא מזון במעבה היער התחלפה בהבעת הפנים המבולבלת שלנו מול ההיצע הבלתי נתפס בסופר. איך מתמרנים בתוך כל השפע הזה? והאם לדרך שבחרנו יש השלכות על התנהגות האכילה של הילדים שלנו?

כדי לגשת לעניין, קבוצת חוקרים מפנסילבניה ניסתה לברר מה עושים ילדים בני 3-5 כשניתנת להם הזדמנות לעבוד בתמורה לאוכל. כל מה שהילד היה צריך לעשות זה ללחוץ על עכבר מחשב ארבע פעמים והופ- קרקר קינמון הוגש לפיו. אך אם הילד רצה קרקרים נוספים, היה עליו להשקיע קצת יותר- 8 לחיצות בשביל קרקר שני, 16 בשביל השלישי, 32 בשביל הרביעי וכן הלאה.

חלק מהילדים הסתפקו בקרקר אחד, בעוד שאחרים המשיכו ללחוץ וללחוץ כדי לקבל עוד קרקרים. רובם מיצו את העניין אחרי רבע שעה של לחיצות וזלילת קרקרים, אך מספר לא מבוטל של ילדים המשיכו והמשיכו והמשיכו. עד כדי כך שהחוקרים נאלצו לעצור אותם כעבור חצי שעה. התנהגות זו מאפיינת "אכלנים תגובתיים"- ילדים שאוכלים בתגובה לאוכל ולא בתגובה לתחושות רעב.

אינסטינקט מיידי של הורים מלאי כוונות טובות הוא להגביל או למנוע לחלוטין את צריכת החטיפים והממתקים- אך האם זה אפקטיבי?

כדי לבדוק זאת, בזמן הנשנוש הקבוע בשעת אחר הצהריים בגן הוגשו לאותם ילדים שני סוגים של קרקרים- קרקר אחד היה זמין באופן חופשי לאורך כל שעת הנשנוש, בעוד שהקרקר השני היה זמין לחמש דקות בלבד. לקראת הסוף, ההגבלה הוסרה ושני סוגי הקרקרים היו זמינים באופן חופשי.

האם ההגבלה השפיעה?

בהחלט! החוקרים מצאו שהילדים אכלו יותר מהקרקרים שהיו אסורים קודם לכן. ומעניין במיוחד, ההגבלה השפיעה בצורה משמעותית יותר על אותם אכלנים-תגובתיים אשר אכלו מהקרקר האסור יותר מכל שאר הילדים. כשהחוקרים ניסו לברר מה עוד יכול להסביר את התנהגות האכילה של הילדים הם גילו קשר מטריד במיוחד- ילדים להורים שאימצו גישה נוקשה לאוכל הכוללת הגבלות ואיסורים אכלו יותר מהקרקר כאשר הוסרה המגבלה, מה שמעיד על השפעות ארוכות-טווח של הגישה ההורית לאוכל על התנהגויות האכילה של הילדים.

מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים נוספת שהראתה כי ילדים שגדלים בבתים עם חוקי אוכל נוקשים- הורים שמונעים מהילדים לאכול מאכלים שהם אוהבים או שמים אותם הרחק מהישג ידם- נוטים יותר לאכילה תגובתית. נטייה זו נמצאה גם כמנבאת עלייה גדולה יותר במשקל במהלך הילדות.

אך לפני שרגשות האשם מציפים אתכן זכרו שמדובר בקשר מתאמי וכלל לא בטוח מי היה כאן קודם- האם ההגבלות והאיסורים של ההורים הם אלו שמרחיקים את הילד מתחושות הרעב והשובע שלו? או שמא התנהגות האכילה של הילד היא זו שמובילה את ההורים לאמץ גישה נוקשה לאוכל? התשובה היא ככל הנראה איפשהו באמצע, אך בכל מקרה נראה שהכוח לשבור את המעגל הזה הוא בידינו.

אז מה כן?

במקום להכריז קבל עם ועדה מה מותר ומה אסור, המחקר מציע לנו לפעול מתחת לרדאר- לא להכניס שטויות הביתה, להציע לילדים אוכל בריא גם בארוחות וגם בזמני-נשנוש ולהוות בעצמנו מודל לאכילה בריאה.

לדיון על הכתבה