ההיסטוריה של המוצצים

אם חשבתן שמוצצים הם המצאה של העולם המודרני- טעות בידיכן. מוצצים משמשים להרגעת תינוקות עוד מהעת העתיקה, אם כי הם בהחלט לא נראו כפי שהם נראים היום. בואו נצא למסע אחורה בזמן אל סיפורם המרתק של המוצצים.

העת העתיקה: מוצצים דבש

כתבים רפואיים מיוון העתיקה מלמדים אותנו שבאותם ימים חפצים מתוקים שימשו להרגעת תינוקות. חפירות מקברי תינוקות בני 3000 שנה חשפו בדיוק במה מדובר. בחפירות התגלו חפצים מחימר בצורה של חיה, כמו חזיר, צפרדע או סוס, כאשר בצד אחד יש חור שדרכו אפשר להכניס את הדבש ובצד השני נמצא הפה של החיה שדרכו התינוק יכול למצוץ את הדבש (ראו תמונה).

ימי הביניים: בד רטוב מלא כל טוב

ציור אמנות מפורסם משנת 1506 שבו נראה תינוק האוחז בפיסת בד כדורית מספר לנו על גרסת המוצצים של ימי הביניים (ראו תמונה): פיסת בד כדורית המלאה במזון כמו לחם, דגנים, שומן, בשר או דגים או ספוגה במשקה מתוק. ישנן אף עדויות שלעיתים היו טובלים את פיסות הבד הללו במשקאות אלכוהולים ואפילו אופיאטים כדי להרגיע תינוקות רעבים או כאובים או כדי לגרום להם להירדם. למרות שמוצצים אלו ספגו לא מעט ביקורת מסיבות של הגיינה ובטיחות הם נותרו נפוצים באירופה וברוסיה במשך מאות שנים עד המאה ה-19.

נשכנים עתיקים: אב טיפוס למוצץ המודרני

אם היום הורים נוטים להאשים את בקיעת השיניים כמעט בכל דבר, במאה ה-16 היא אף הוכתרה כגורם המוביל לתמותת תינוקות. כדי להקל על המצב, פותחו נשכנים בצורה של משרוקית או רעשן עם חלק קשה עשוי מתכת, עצמות, שנהב, צדפים או אלמוגים המיועד לנשיכה (ראו תמונה). באותם ימים אף האמינו שלנשכנים אלו יש יכולות מיסטיות אשר שומרות על התינוקות מפני רוחות רעות ומחלות. עם ירידת קרנה של ההנקה בימי הביניים, הנשכנים צברו יותר ויותר פופולאריות.

לאחר ימי הביניים, נרות שעווה או מקלות ליקריץ מתקתקים ואפילו עוגיות בצורת אצבע שימשו כנשכנים. בסוף המאה-19 ותחילת המאה ה-20 הופיעו נשכנים עם טבעת בצד אחד וסטיק בצורת אצבע בצד השני. נשמע מוכר? אכן, נשכנים אלו הם למעשה המקור של המוצץ המודרני.

ימי המהפכה התעשייתית: פטנט פטמת הגומי

בשנת 1845 ממציא אמריקאי רשם על שמו את פטנט פטמת הגומי (ראו תמונה). אבל הדרך עוד הייתה ארוכה. הצבע, הטעם והריח של פטמת הגומי לא היו נעימים במיוחד, כך שהורים העדיפו להשתמש בפטמות מכל חומר שהוא כמו מתכת, שנהב, עץ, שעם ואפילו זכוכית, רק לא גומי! ואם זה לא מספיק, רופא הילדים המפורסם, ד"ר לותר אמת הולט, הזהיר בספרו "טיפול והאכלה של ילדים" שפורסם בסוף המאה ה-19 שלא לתת לתינוקות למצוץ פטמת גומי בזמן השינה.

המאה ה-20: שפצורים אחרונים

בתקופה שאחרי מלחמות העולם, התעשייה התנסתה במגוון חומרים כדי להתגבר על החסרונות של פטמת הגומי ולבסוף התכנסה לחומר המוצלח ביותר למטרה- סיליקון. נטול טעם וריח, לא נקרע בקלות ומאפשר סטריליזציה חוזרת מבלי להיהרס. בשלבים הראשונים ייצרו מוצצים מתפרקים בעלי 3 חלקים- פטמה, תומך שפתיים וטבעת- אך ברגע שהבינו את הסכנות הטמונות בכך החלו לייצר מוצצים כחלק אחד. בהמשך, תומך השפתיים של המוצץ שינה את צורתו העגולה כדי לפנות מקום לנחיריים. עם הזמן התגלה כי שימוש ממושך ותדיר במוצץ עלול להוביל לבעיות שיניים, מה שהוביל לפיתוחם של מוצצים אורתודנטיים בסוף שנות ה-80. אך למרבה הצער, מחקרים הראו שמוצצים אלו לא פותרים את הבעיה.

בימינו, מוצץ הוא אחד ממוצרי התינוקות הנפוצים ביותר, אם כי אין הסכמה מלאה בין רופאים ומומחים אם כדאי או לא כדאי להשתמש בו. אבל על כך כבר בפעם אחרת

כדי לא לפספס אף פוסט, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!

ייתכן שיעניין אותך גם...

• אבולוציה של חיתול

• המצאתו של גן הילדים

• כיצד טיפת חלב שינתה את פני האמהות בארץ?

מקורות

• מאמר סקירה על ההיסטוריה של המוצצים (בין השאר)

• מאמר מורחב על ההיסטוריה של המוצצים

• כאן אפשר לקרוא אותו במלואו

• פטנט פטמת הגומי

קרדיט לתמונה: https://americanhistory.si.edu/collections/nmah_1355095