"הגוף שלך יודע ללדת"

לפמיניסטיות יש הרבה לומר על לידה.

כבר כמה וכמה עשורים נשמעת ביקורת פמיניסטית על כך שלידה התערבותית הופכת את הגוף החווה של האישה ללא חשוב. מה שחשוב באמת הוא הגוף הפרודוקטיבי, זה שמספק את המוצר- תינוק בריא. לפי ביקורת זו, במערכת המיילדותית המודרנית נשים לומדות לנתק את עצמן מגופן לטובתן, הרי המטרה היחידה של הלידה היא להביא אל העולם תינוק בריא, לא? במילים אחרות, המדיקליזציה של הלידה הופכת את גוף האישה למכונת ייצור חסרת אג'נטיות (agency- אין מילה טובה בעברית) ומונעת מנשים לחוות את הלידה באופן טבעי.

אך פמיניסטיות אחרות זיהו שיש כאן מלכוד (ויש שיאמרו מלכוד מהותני). אותה ביקורת פמיניסטית שטוענת כי המדיקליזציה של תהליך הלידה דוחפת את הגוף החי החוצה וקורעת אותו מהעצמי האמיתי, מהאישה האמיתית, למעשה כופה על נשים לעבור לידה שעשויה להיות כואבת ואפילו מסוכנת פשוט כי זה מה שאישה אמיתית צריכה לחוות. לטענתן, עמדה כזו מונעת מנשים את החופש לבחור בין האפשרויות הקיימות. ופעם נוספת, הגוף הנשי הופך לסטריאוטיפ שמוקף במיתוסים על כוח פנימי וידע אינסטנקטיבי.

זהו.

בעיני, התובנה הזו מפוגגת את המתח בין מחנה ה-"הגוף שלך יודע ללדת" לבין מחנה ה-"לא יולדת בלי אפידורל" ומפנה קצת יותר מקום לכל אחת מאיתנו להיות הבעלות על גופנו ולשחרר ולו במעט את הניסיונות להתאים אותו לסטנדרטים שנקבעו על ידי אחרים.

הפוסט מבוסס על רעיונות מתוך הפרק On ambivalence and giving birth מהספר The Maternal Tug: Ambivalence, Identity and Agency

ייתכן שיעניין אותך גם...

• באיזו תנוחה עדיף ללדת?

• האם כדאי לקחת דולה ללידה?

• מה יותר כואב, לידה ראשונה או שנייה?