.png)
ימים ראשונים של קיץ. השלג נמס וחושף באיטיות רבה את האדמה הטרשית שתחתיו. הילדים במחנה משחקים מחוץ לאוהלי הקנבס, כאשר קולות עליזים המגיעים ממרחק מסיחים את דעתם. חבורת גברים מהמחנה יצאה הבוקר סוף סוף לצוד והנה היא חוזרת עם שלל - שני כלבי ים! הילדים אחוזי התרגשות חודלים ממעשיהם ורצים במהירות אל החבורה המתקרבת. צ'אבי מאטה, פעוטה בת שלוש שזה עתה נולד לה אח חדש, מסתובבת בין רגלי הציידים, יחד עם הילדים האחרים, מצחקקת ושרה.
"היי מאטה!" עוצר אותה אחד הציידים בחיוך ואז ממשיך בקול מתגרה,
"למה את לא הורגת את אחיך התינוק?"
איסומאקסאיוק (Isummaksaiyuq) הוא עיקרון מרכזי בחינוכם של ילדי אינואיט*, אסקימואים החיים בחוג הארקטי, שכל מטרתו הוא לגרום להם לחשוב. הרעיון הוא פשוט: מבוגרים מציגים לילדים בעיות שמפעילות את עולמם הרגשי בעוצמה, כך שהילדים לא יכולים פשוט להתעלם מהן.
"אמא שלך הולכת למות - תראה, היא חתכה את האצבע - האם את רוצה לבוא לגור איתי?"
"למה אתה לא מת, כך שאוכל לקבל את החולצה החדשה שלך?"
שאלות בסגנון הזה מוצגות לילדים קטנים, לרוב בין הגילאים שנתיים עד ארבע, באינטראקציות בינם לבין מבוגרים באופן תדיר וחוזר. השאלות שוזרות את המורכבות והסתירות שבחיים במטרה לבחון, לאתגר ולגרות את מחשבתם של הילדים. לא פחות חשוב מכך, שאלות אלו מספקות מרחב בטוח עבור הילדים לבטא את החששות והפחדים שיושבים על לבם (ולפעמים גם את אלו של המבוגרים), ובכך להקל עליהם, ולו במעט. לכן, לא מפתיע שרבות מהשאלות עוסקות במעברים ובמשברים ידועים שילדים צעירים נאלצים להתמודד איתם כמו גמילה מחיתולים, לידת אח או פרידה סופית מהמנשא.
המבוגרים, גם אלו ששואלים את השאלות וגם אלו שנמצאים בסביבה, תופסים את התשאול באופן הומוריסטי ומשחקי, ועל כן בלתי מזיק. סביר להניח שהצגתן של שאלות דרמטיות כאלו לא הייתה אפשרית אם הלך רוח של השואל לא היה משחקי, וודאי ובוודאי כשמדובר בחברה שבה מתינות, איפוק ורתיעה מפולשנות שולטים בכיפה. אבל הילדים עצמם עדיין רחוקים מלהבין שמדובר במשחק. משמעות הדבר היא שהשאלות עשויות להיות מאתגרות במיוחד עבורם, לעיתים אפילו ברמה של עינוי. באופן מעניין, כשהילדים מתחילים לתפוס את העניין וכבר לא "נופלים במלכודת", התשאול פוסק. או במילותיו של אינואיט מאלסקה: "כשהילדים מתחילים להגיב כמו מבוגרים, כבר לא כיף לתשאל אותם". תם טקס החניכה.
על אף שהשאלות עצמן תלויות סיטואציה וקשורות באופן אינטימי לדאגות של הילד והמבוגר, מדהים לגלות שצורה זו של חיברות ואפילו השאלות עצמן קיימות בקרב רבים מעמי האינואיט, מאלסקה עד גרינלנד, על אף שהם לא היו במגע אלו עם אלו במשך מאות שנים. התשאול הדרמטי אפילו הצליח לשרוד בקרב קהילות אינואיט מודרניות שנטשו את אורח החיים המסורתי.
שאלה למחשבה: באילו דרכים, אם בכלל, אנחנו חושפות את ילדינו לאתגרי החיים?
* האתנוגרפיה עליה מתבסס הפוסט נערכה בקיפיסה (Qipisa) הנצאת בדרום האי באפין השייך לחוג הארקטי של קנדה.
קרדיט לצביעת התמונה שהייתה במקור בשחור-לבן: פוטושופ חכם
ייתכן שיעניין אותך גם: