top of page

לינה משותפת בגן ביפן



השמש נמצאת בדיוק באמצע השמיים, כשהגננות והילדים בגן "פריחת הדובדבן" דרומית לקיוטו מתחילים להתארגן לשנת הצהריים. צליל טפיפות רגליים יחפות ממלא את החלל, כשהילדים פורסים את מזרוני הפוטון שלהם על רצפת הטאטאמי. הגננת אקיקו מסיטה את הוילונות ומפעילה את החימום. כל ילד יושב על מיטתו לבוש פיג'מה כשהגננת השנייה, היטומי, מקריאה לילדים סיפור לפני השינה. מוזיקת פסנתר נעימה מתנגנת ברקע, האורות אט אט כבים וכל חמש הגננות מתחילות במלאכת ההרדמה. אקיקו מתיישבת בין שני ילדים, מכסה אותם ומלטפת את גבם בעדינות תוך כדי זמזום "טון טון טון". שאר הגננות עושות כמוה. רוב הילדים כבר שקעו בשינה, אך ילדה אחת עוד מקשקשת לעצמה וילד אחר בוחן את הצל שאצבעותיו מטילות על התקרה. הגננות מסתובבות ביניהם וניגשות לילדים שעוד מתקשים להירדם. הגננת היטומי נשכבת לצידה של הילדה המקשקשת, עוטפת אותה בגופה ומלטפת את ראשה עד שעפעפיה אט אט נעצמים. בשעה 1:20 כולם כבר ישנים- הגננות והילדים- ומשתררת דממה בגן "פריחת הדובדבן".


בתרבות היפנית שבה לינה משותפת (soine) היא הסטנדרט, אף אחד לא מרים גבה כשהגננות מתכרבלות ומנמנמות יחד עם הילדים בשנת הצהריים. כאשר אמהות יפניות הצטרפו לכוח העבודה, גני ילדים מסוג הויקואן (hoikuen)* אימצו את מנהג הלינה המשותפת הנפוץ בבתים היפנים. משפחות ביפן רואות במנהג זה המשכיות של מערכת היחסים הרגשית בין בני המשפחה ודרך נוספת לעודד את התלות ההדדית המבורכת בין הילד להורים (יחד עם הנקה, מקלחות משותפות וכו'). ילדים נשארים לישון בין הוריהם בדרך כלל עד גיל 6-10, אך אפשר למצוא מקרים שבהם לינה משותפת ממשיכה אל תוך גיל ההתבגרות (בבתים של שלושה דורות, לעיתים גם סבא וסבתא מצטרפים לחגיגה). בעוד שחיבוקים, נשיקות או החזקת ידיים אינם מקובלים בין כותלי גן הילדים, לינה משותפת בשנת הצהריים יחד עם הגננות היא תופעה מאוד נפוצה.


יפן- מאתגרת את המוסכמות שלנו לגבי מגע חברתי.



* גני ילדים שפועלים לרוב מ-7 בבוקר ועד 6 בערב




קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/people'>People photo created by tirachardz - www.freepik.com</a>


Comentários


bottom of page