מסכים לפני גיל שנתיים, למה לא בעצם?

בפינה "מפריכות" עלתה השאלה מה הבסיס המדעי להמלצה הבאה:

"פעוטות מתחת לגיל שנתיים מומלץ לא לחשוף כלל למסכים. ילדים בגיל זה אינם מרוויחים כלל מהשימוש במדיה ולכן כדאי להמשיך ולהגביל את השימוש במדיה באופן גורף בגילאים אלו". (מתוך האתר ”איך גדלת“)

הנה התשובה שלי:

"ילדים בגיל הזה אינם מרוויחים כלל מהשימוש במדיה"

זו הסיבה שהכותבים מספקים להמלצתם. בואו נבחן אותה מקרוב.

לא צריך מחקרים בשביל לראות את הבעייתיות בטענה הזו. אם מעולם לא ראיתם אותי עם חולצה אדומה, האם זה אומר בוודאות שאין לי אף חולצה אדומה בארון? כל עוד אין לכם גישה לארון שלי לעולם תוכלו לקבוע זאת בוודאות. אותו סיפור כאן- לא ניתן לקבוע בוודאות שילדים מתחת לגיל שנתיים לא מרוויחים כלל משימוש במדיה, לכל היותר ניתן לטעון שקיימות עדויות שתומכות בכך.

אז אחרי שעשינו קצת סדר מדעי, בואו נראה מה למחקרים יש להגיד.

מחקרים הראו פעם אחר פעם שילדים מתחת לגיל שנתיים וחצי מתקשים ללמוד ממסך (הרחבה בכתבה: לקות מסך: האם מסכים יכולים ללמד?). מיומנויות הזיכרון, הקשב והייצוג הסימבולי של ילדים מתחת לגיל שנתיים אינן בשלות דיין כדי ללמוד בצורה אפקטיבית מצפייה פסיבית במסך (מחקר לדוגמא). במילים אחרות, הקטנטנים מתקשים לקשר בין מה שהם רואים על המסך לבין מה שקורה במציאות. עם זאת, surprise surprise, זה לא נכון באופן גורף. קודם כל, אם חוזרים על אותו קטע וידיאו מספר פעמים, ילדים מראים שיפור בפוטנציאל הלמידה מהמסך. שנית, אינטראקטיביות עם המסך (למשל: מסך מגע) עשויה גם היא לשפר את יכולת הלמידה מהמסך.

דרך נוספת לאפשר לילדים ללמוד יותר מהמסך היא צפייה משותפת עם ההורים, אשר מתפקדים בתוך המתווכים בין המסך למציאות. ולסיום, ילדים מתחת לגיל שנתיים מצליחים ללמוד ואף לפתח מערכת יחסים דרך שיחות וידיאו (הרחבה בכתבה: חיבוק וירטואלי: מערכות יחסים מעבר למסך). במילים אחרות- שיחות וידיאו עם סבתא בסגר זה ככל הנראה דווקא בסדר.

אז נכון המסך רחוק מלהיות המורה האידיאלי עבור ילדים מתחת לגיל שנתיים, אבל כפי שראינו הטענה לפיה "ילדים בגיל הזה אינם מרוויחים כלל מהשימוש במדיה" היא לא מדויקת גם מבחינה לוגית וגם מבחינה אמפירית.

ומה עוד יש למדע להציע?

מספר מחקרים מצאו קשר בין צפייה בטלוויזיה לעיכוב שפתי אצל ילדים מתחת לגיל שנתיים (למשל: זה וזה וגם זה). במחקר שניסה להסביר את הקשר בין השניים, הצמידו מכשיר הקלטה ל-129 ילדים בני 2-48 חודשים בימים אקראיים במהלך תקופה של שנתיים ותכנת מחשב ניתחה את הצלילים שהוקלטו. ומה הם גילו? ככל שהטלוויזיה פעלה יותר, כך כמות השיחות של הילד עם אחרים הייתה מעטה יותר והילד עצמו השמיע פחות קולות- מה שעשוי להסביר את הקשר בין זמן מסך לעיכוב שפתי.

שמעתן פעם על המושג המפוצץ "תפקודים ניהוליים"?

בגדול, מדובר ביכולת של של הילד להיות "המנהל" של עצמו- לתכנן תכניות, לפתור בעיות, לא להגיד בקול רם את כל מה שעובר לו בראש, להבחין בין עיקר לטפל, להתמיד, ליזום והרשימה עוד ארוכה. מספר מחקרים מצאו קשר בין צפייה בטלוויזיה לפני גיל שנתיים לבין תפקודים ניהוליים פחות טובים בגיל מאוחר יותר (למשל: זה וזה). עם זאת, מכיוון שהקשר מתאמי אנחנו לא יודעות בוודאות את כיוונו- ייתכן, למשל, שפעוטות עם יכולת ויסות עצמי פחות טובה מלכתחילה צופים יותר במסך כי זו אחת הדרכים של ההורים להתמודד עם האתגר (וזה בהחלט המצב בחלק מהמקרים).

זמן מסך נוגע גם באחד העצבים היותר חשופים שלנו ההורים- שינה.

במחקר שהשתתפו בו מעל ל-2000 ילדים בני 4-35 חודשים נמצא קשר בין מספר שעות הצפייה במסך לשנת צהריים ושנת לילה בשעות לא קבועות. בנוסף, חשיפה לאור כחול שנפלט מהמסך בשעות הערב מפריעה להפרשת המלטונין ובכך פוגעת במשך ובאיכות השינה (הרחבה בכתבה: אור כחול, לילה לבן).

ומי אמר שזמן המסך הוא האשם העיקרי?

אולי הבעיה היא בכך שהוא בא על חשבון פעילויות אחרות שתורמות יותר להתפתחות? מחקר שפורסם ב-2006 הראה שעל כל שעה שילד מתחת לגיל שנתיים צופה במסך לבדו, כך הוא מבלה 52 דקות פחות באינטראקציה עם בני המשפחה, ובערך 10% פחות במשחק יצירתי. עם זאת, לא ברור אם יש לכך השלכות התפתחותיות.

ולסיום, נראה שגם טלוויזיה פתוחה ברקע זה לא מי יודע מה.

ילדים מתחת לגיל שנתיים היו פחות מרוכזים במשחק כשהטלוויזיה הייתה פתוחה, גם כאשר כמעט ולא הסתכלו עליה. בנוסף, כשהטלוויזיה מתנגנת ברקע האינטראקציה בין ההורים לילד פוחתת- ההורים פחות מחייכים, פחות מדברים ופחות שרים לילדיהם. בקיצור, טלוויזיה פתוחה ברקע גם מסיחה את דעתו של הילד וגם מסיטה את תשומת הלב של ההורה מהילד.

שורה תחתונה: נמצא קשר בין זמן מסך לפני גיל שנתיים לבין בעיות התפתחותיות ומנגד לא נמצאה עדות חזקה להשפעות חיוביות של זמן מסך על הקטנטנים. אבל, כפי שראינו, המציאות המחקרית יותר מורכבת מטוב ורע.

וכדי להרביץ בכן עוד קצת סקפטיות- קראו את הכתבה: אתגרים במדע המסכים

לדיון על הכתבה