.png)
"אני רק מפשפשת את יותם ובאה" אומרת נועה לחברתה שקפצה לביקור.
נועה מבחינה במבטה המבולבל של החברה ומסבירה: "הוא צריך פיפי אז אני לוקחת אותו לעשות בשירותים".
"מה? על מה את מדברת? יותמי בקושי מצליח להחזיק את הראש, באיזה קטע הוא עושה פיפי בשירותים?"
בארצנו הקטנטונת שבה רוב התינוקות עושים פיפי וקקי בחיתול בשנים הראשונות לחייהם, אין זה פלא שמראה של תינוקות בני חודשים ספורים בלבד מתרוקנים מעל אסלה מלווה לא פעם בהרמת גבה. שיטת הקשב, או בשמה העממי- פשפושים, עשויה להיראות כמו עוד טרנד של מחבקות עצים, אך למעשה בחברות מסורתיות רבות ברחבי העולם, פשפושים הם הנורמה וככל הנראה גם היו הנורמה לאורך רוב ההיסטוריה האנושית.
כמה מילים על פשפושים
הקונספט די פשוט- כשהתינוקת צריכה לעשות פיפי או קקי, אמא או אבא מחזיקים אותה עירומה מעל סיר, אסלה או כיור, משמיעים קול כמו "פססס" והופ- התינוקת מתרוקנת. איך ההורים יודעים שהיא צריכה לשירותים? ובכן, אין כאן קסמים. בתהליך של ניסוי וטעיה ההורים מנסים ללמוד את דפוסי ההתרוקנות של התינוקת (אחרי האכלה? אחרי השינה?) ולזהות סימנים מצדה לכך שהיא צריכה להתרוקן (בכי? הבעת פנים מסוימת? שינוי בקצב הנשימה?).
אז תינוקות מפושפשים הם בעצם... גמולים?
תלוי למה אתן קוראות "גמול". תינוק לא יכול ללכת, לנגב לעצמו את הטוסיק או להתלבש לבד. במילים אחרות, הוא לא מסוגל ללכת לשירותים באופן עצמאי, מה שרובינו מחשיבות כ"גמול".
אז מה כן? דפוסי הקקי והפיפי של תינוקות מפושפשים הולכים ונעשים יותר ויותר מאורגנים ומתואמים, כך שגם התינוק וגם ההורים לומדים לצפות אותם מראש. ובין לבין, התינוק יכול להסתובב חופשי ומאושר בלי כלום הטוסיק. בחברות מסורתיות תינוק גמול "פשפושית" - עושה פיפי וקקי בסיוע מבוגר ובשאר הזמן נשאר יבש לחלוטין - בין הגילאים חצי שנה עד שנה.
רגע, זה אומר שתינוקות מסוגלים לשלוט בסוגרים?
פשפושים לא דורשים שליטה מלאה בסוגרים. לשם הצלחה, כל מה שצריך הוא שהתינוק יתרוקן בהתאם לדפוסים קבועים, ויהיה מסוגל לשליטה חלקית בסוגרים. הקקי זה עוד החלק הקל- כמה חודשים אחרי הלידה תדירות הקקי פוחתת ובאופן כללי קל יותר לזהות סימני קקי מצד התינוק. האתגר הגדול הוא הפיפי- מצד אחד תינוקות צורכים הרבה נוזלים ומצד שני קיבולת השלפוחית שלהם מוגבלת. ובנוסף, לעיתים קרובות קשה לקרוא מתי הם צריכים פיפי.
אבל זה לא אומר שהם משתינים בצורה אקראית או רפלקסיבית. מחקרים מראים שדפוסי הפיפי של תינוקות הם די צפויים. הם לרוב עושים פיפי אחרי האוכל, כשהם ערניים מאוד או כשהם מתעוררים משינה. לעומת זאת, הם כמעט אף פעם לא עושים פיפי כשהם בשלבי השינה העמוקים. גם שרירי השלפוחית של תינוקות לא כל כך חלשים כפי שאנחנו עשויות לחשוב- מחקרים הראו שהם נשארים יציבים רוב הזמן ומתכווצים רק בזמן פיפי. אפילו לחיצה ידנית על שלפוחית השתן של תינוקות בני כמה ימים לא גורמת לה לדלוף. במילים אחרות, נראה שיש היגיון פיזיולוגי לבחירה בפשפושים.
אבל מי צריך את הכאב ראש הזה? למה לא לשים חיתול וזהו?
מפשפשת מנוסה וודאי תמנה באוזניכם סיבות רבות ומגוונות, החל מערוץ תקשורת נוסף עם התינוק, דרך פתרון יעיל לגזים ועד ליתרונות הכלכליים והאקולוגיים של חיים ללא חיתול. אבל אנחנו כאן כדי לברר מה למדע יש לומר בנדון, לא?
במחקר שנערך בסין נמצא כי ילדים אשר התחילו פשפושים לפני גיל שנה שלטו טוב יותר בסוגרי השלפוחית בגיל שנתיים ( = נשארו יבשים במהלך היום במשך חודש אחד לפחות), בהשוואה לאלו שהתחילו מאוחר יותר. שני מחקרים סינים אחרים מצאו שכיחות נמוכה יותר של הרטבות לילה ( = בני 5 ומעלה שעושים פיפי במיטה לפחות פעם בחודש) ושל בעיות בתפקודי המעיים והשלפוחית* בקרב ילדים ומתבגרים שפושפשו בינקותם. בנוסף, ישנן עדויות לכך שפשפושים מסייעים לתינוק ללמוד לרוקן את השלפוחית במלואה. ולמה זה טוב? ראשית, שאריות פיפי עלולות לגרום לזיהומים בדרכי השתן, והבונוס- ריקון יעיל של השלפוחית בגיל חצי שנה מנבא פרידה מוקדמת יותר מהחיתול במהלך היום.
קיימות בספרות המחקרית השערות לפיהן שיטת הקשב עשויה לשמש כדרך יעילה לטיפול בגזים (התרוקנות בזמן ובתנוחה מותאמים) וכן שהיא עשויה להפחית בכי לא מוסבר של תינוקות. אך מלבד מחקר פיילוט קטן של 10 תינוקות מפושפשים שהראה כי הם בוכים הרבה פחות בהשוואה לממוצעים בספרות, אין עדיין עדויות אמפיריות חזקות שתומכות בהשערות הללו.
מי אתן משפחות מפשפשות במערב?
במחקר שניסה לברר זאת התגלה כי תינוקות מפושפשים לרוב ייוולדו למשפחה משכילה ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, קרוב ל-90% מהם לא ילכו לגן אלא יישארו בבית עם מבוגר מטפל ו-99% (!) יינקו. והתוצאות מבטיחות. לא פלא, אם כן, ש-98% מהמשפחות מדווחות שהן מרוצות מבחירתן וימליצו עליה גם לאחרים.
לסיכום, למרות ששיטת הקשב עודנה רחוקה מאוד מהמיינסטרים, ראינו שיש לה היגיון פיזיולוגי ובמבחן התוצאה היא לגמרי עובדת. יש אפילו עדויות לכך שהיא תומכת בהתפתחות היכולת לשלוט בסוגרים. עם זאת, המחקר על פשפושים עדיין בחיתוליו (סטגדיש), וטרם נמצאו עדויות מחקריות לרבים מהיתרונות שמבטיחים לנו תומכי השיטה.
אם הבסיס המוחי להטלת שתן והקשר שלו לפשפושים מעניין אתכן, ממליצה מאוד לקרוא את ההרחבות בכפתור בתחתית העמוד.
* תדירות גבוהה של פיפי, דחיפות, בריחות, פיפי בלילה, תת פעילות או יתר פעילות של השלפוחית, עצירות, בריחות קקי וכו'.
אולי יעניין אותך גם...