top of page

גמילה מהנקה בראי אבולוציית האדם



בשבוע שעבר התפרסם הפוסט הכי נצפה בהיסטוריה של מאמאדע.


הפוסט לא עסק בבררנות באוכל או בשאלת המסגרות ואפילו לא בשינה, אלא, לא פחות ולא יותר- בהנקה של קופים. שאלה אחת שחזרה על עצמה כמה וכמה פעמים בעקבות הפוסט היא מדוע העובדה שאמא אורנג-אוטן מניקה את גוריה עד גיל 8 בכלל רלוונטית לחיים שלנו- אמהות מערביות במאה ה-21.


כשחתמתי את הפוסט המדובר במשפט "לפחות הקופות נותנות לנו תירוץ טוב להניק כמה שבא לנו", התכוונתי לתירוץ טוב ברמה האנקדוטלית ולא ברמה המדעית. על אף שאין בכוחם של דפוסי הגמילה מהנקה אצל קופים לספק טיעון מספיק חזק כדי להתמודד עם הערות מעצבנות מרופאים, דודות או אחיות בטיפת חלב, הם בהחלט רלוונטיים אלינו, ולו כדי להבין את ההקשר האבולוציוני שבו התפתחנו.


אז בואו נתחיל מהסוף:

בעוד שגיל הגמילה מהנקה אצל קופי-אדם בני ימינו (גורילות, שימפנזות, אורנג-אוטן) עומד על 5-8 שנים, הממוצע האנושי הוא שנתיים וחצי. נתון מפתיע במיוחד לאור העובדה שמשך הזמן שבו תינוקות אנושיים תלויים בהוריהם הוא הארוך ביותר מבין קופי האדם.


מה קרה שם בדרך שהוביל לקיצור ההנקה אצל בני אדם?

חוקרי אבולוציית האדם סבורים שהסיבה לכך היא קולינרית- פעוטות צעירים החלו לצרוך יותר ויותר מזון שמקורו בחלבון מן החי. איך זה קרה? ההשערה היא שלפני 2.5 מיליון שנה, מיני האדם הראשונים, ההומינינים, הגיעו לשתי תגליות פורצות דרך. התגלית הראשונה הייתה שבשר נבלות הוא מקור מזון מבטיח במיוחד, והשנייה הייתה המצאתם של כלי אבן לעיבוד הבשר.


ככל הנראה, שני השינויים האלו הובילו לעלייה בכמות החלבון הזמינה, אך יחד עם זאת יצרו לאבותינו הקדמונים מתחרים חדשים על האוכל- קרניבורים. התחרות החדשה עם בעלי חיים גדולים, חזקים ומהירים העלתה את התמותה בקרב מבוגרים צעירים וחייבה את ההומינינים לגייס את כישוריהם החברתיים למציאת פתרון. ייתכן שזהו המקור האבולוציוני לאמרה הידועה "it takes a village to raise a child", או במונח הרשמי- הורות משותפת (alloparenting). הרי גם אם במקרה לא שפר מזלו של אחד ההורים והוא נקלע למלתעותיו של נמר קדמוני, לילד יש עוד הרבה "הורים" נוספים שיוכלו להמשיך לטפל בו.

אבל רגע, סטינו מהנושא. בואו נחזור שוב להנקה

ההשערה היא שההסתמכות על מקורות חלבון מן החי במקום על חלב-אם כבר בשנה השלישית לחיים סיפקה למוח הקדום של אבותינו שפע של חומרים מזינים ובכך תרמה להתפתחותם האינטלקואלית. המחיר האבולוציוני היה קשוח (בכל זאת הומינינים אינם מהירים וחזקים כמו החתולים הגדולים), אבל ייתכן שזה מה שאפשר את התפתחות מוחו הגדול של המין "הומו" שאנחנו צאצאיו המודרניים.


האם זה אומר שאמא שמניקה את הילד שלה פחות משנתיים וחצי גוזלת ממנו התפתחות אינטלקטואלית מיטיבית? או אולי זה בעצם אומר שאמא לבת 4.5 שעדיין יונקת עושה משהו שלא "כדרך הטבע"?


התשובה היא לא זה ולא זה.


אם יש מסר אחד שהייתי רוצה שתקחו מהפוסט הזה וממאמאדע בכלל הוא שטבעי הוא לא בהכרח אופטימלי. כדאי שנבחן כל שאלה הורית כזו או אחרת בתנאים שאנחנו חיות בהם היום, תוך שאנחנו מכירות בהקשר האבולוציוני שבו התפתחנו אך לא מקדשות אותו.



Comentários


bottom of page