מה למדע יש להגיד על לינה משותפת?

אין ויכוח על זה שלאורך רובה המוחלט של ההיסטוריה האנושית הורים וילדים ישנו יחד באותה מיטה במהלך הלילה. אבל במאתיים השנים האחרונות הנורמה בעולם המערבי התהפכה- לינה בנפרד מההורים הפכה למיינסטרים, בעוד שלינה משותפת נדחקה לשוליים, מוקצית ומושמצת. בפרק הזה אנחנו הולכות לצלול אל אחד הוויכוחים הסוערים, הנפיצים והמקטבים ביותר בעולם ההורות ולנתח אותו בעיניים מדעיות. תנשמו עמוק עמוק ובואו!

לדיון על הפרק

כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!

מוזמנות להתעדכן גם בקבוצת הפייסבוק או להירשם לניוזלטר של מאמאדע.

רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!

לחצו כאן לרשימה מלאה של המקורות המחקריים.

סקירות נוספות על שינה

מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע הורות מבוססת-מדע, אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.

היום אנחנו הולכות לנשום עמוק ולקפוץ למים העמוקים של אחד הוויכוחים הסוערים והנפיצים ביותר בעולם השינה וההורות בכלל: לינה משותפת. נדמה שלכל אחד ואחת יש דעה מאוד חזקה בעניין, אבל היום אנחנו הולכות להניח את האנקדוטות והחוויות האישית האלו בצד ולבדוק מה למדע יש לספר לנו על נוהג כל כך פשוט ועם זאת כל כך שנוי במחלוקת- לינה משותפת.

אין ויכוח על זה שלאורך רובה המוחלט של ההיסטוריה האנושית הורים וילדים ישנו יחד באותה מיטה (או ערימת קש, לצורך העניין) במהלך הלילה. אבל במאתיים השנים האחרונות, פיפס במונחים אבולוציוניים, הנורמה בעולם המערבי התהפכה- לינה בנפרד מההורים הפכה למיינסטרים, בעוד שלינה משותפת נדחקה לשוליים. אבל מה זה שוליים? היא הפכה להיות מוקצית ומושמצת. כבר שנים שלינה משותפת מעוררת ויכוחים עזים לא רק בעולם ההורות אלא גם בעולם המחקר. מצד אחד, התומכים בלינה משותפת טוענים שלינה משותפת מחזקת את הקשר בין ההורה לילד, תומכת בהנקה, ובזכותה כולם ישנים יותר טוב בלילה. ומהצד השני, המתנגדים מזהירים שכך הילד לעולם לא יפתח עצמאות ומתריעים על הסכנות שבלינה משותפת עם המילים מעוררות האימה "תסמונת המוות בעריסה".

אבל בתוך כל הקקופוניה הזו של הדעות הנחרצות- איפה בדיוק עומד המדע? כדי לענות על השאלה הזו אנחנו הולכות לצלול יחד עמוק עמוק אל המחקר על לינה משותפת. ומסתבר שיש הרבה ממנו, אני כבר 3 שבועות רק קוראת עוד ועוד מחקרים בנושא, עד כדי כך שהחלטתי לפצל את הפרק הזה לשלושה חלקים. בפרק של היום, החלק הראשון, נברר מה ההיגיון האבולוציוני מאחורי לינה משותפת, נלמד אילו שינויים היסטוריים ותרבותיים הובילו לכך שלינה משותפת נדחקה לשוליים ונשאל את עצמנו מה בכלל נחשבת שינה נורמלית. נכיר את ההגדרות השונות ללינה משותפת ולמה הן עושות לנו כל כך הרבה בעיות ולבסוף נגלה עד כמה לינה משותפת נפוצה, גם במערב, על אפן ועל חמתן של ההמלצות. יאללה, הגיע הזמן שנעשה כאן סדר וננתח את הנושא הכל כך נפיץ, סוער ומקטב הזה בעיניים מדעיות.

השורשים האבולוציוניים של לינה משותפת

אבל רגע לפני, בואו ניקח צעד אחורה כדי לחשוב על השורשים האבולוציוניים של לינה משותפת. כמו שכבר אמרנו קודם, לינה משותפת- הפרקטיקה שבה תינוקות ישנים צמוד למבוגר באותו משטח שינה במהלך הלילה- היא לא המצאה חדשה. למעשה, מדובר בפרקטיקה עתיקה כמו האנושות עצמה. לאורך ההיסטוריה של המין האנושי הורים במקומות שונים בעולם נטו באופן אינטואיטיבי לשמור את הקטנטנים שלהם קרוב במהלך הלילה. אבל למה בעצם? קודם כל תינוקות אנושיים נולדים חסרי-אונים לחלוטין, אפילו להיצמד לאמא הם לא יכולים לבד. זה היה נכון לפני אלפי שנים וזה נכון גם היום. תינוקות אנושיים תלויים באופן מוחלט במטפלים שלהם כדי לשמור על חום הגוף, לאכול ולהיות מוגנים מהסכנות שאורבות להם בחוץ. אפשר לומר שפעם היו להם יותר סכנות, אבל עם המצב של היום אני נזהרת בלשוני. בכל מקרה, התלות המוחלטת הזו של תינוקות במטפלים שלהם לא משתנה פתאום כשמגיע הלילה. בטח ובטח כשלוקחים בחשבון את התכונות של חלב אם אנושי. בהשוואה ליונקים אחרים, חלב אם אנושי הוא חלב דל בשומן ובחלבונים אבל יחסית עשיר בפחמימות, בעיקר לקטוז שהוא רכיב תזונתי חשוב להתפתחות המוח. בכל מקרה, המשמעות של חלב דל בשומן וחלבונים ועשיר בפחמימות היא שהוא מתעכל מהר ובקלות, מה שאומר שתינוקות זקוקים לינוק לעיתים קרובות. וכדי לעשות את זה בלילה, הם צריכים להישאר קרוב לאמא. שזה סך הכל די פשוט והגיוני. לצורך השוואה, חלב אם של לביאות הרבה יותר עשיר בשומן וחלבונים בהשוואה לחלב אם של בנות אדם, ולביאות אכן משאירות את הגורים שלהן במאורה פרקי זמן ארוכים של 6-12 שעות. נראה שהביולוגיה מאפשרת לאריות מה שהיא לא מאפשרת לנו 😊מה שמעלה את השאלה למה בכל זאת אנחנו משאירות את התינוקות שלנו לבד "במאורה" (או בחדר נפרד, לצורך העניין) במשך שעות ארוכות למרות שהם לא גורי אריה.

המהפך ההיסטורי: לינה משותפת נדחקת לשוליים

אוקיי, אז הסכמנו שלינה משותפת היא הנורמה האנושית ושיש בה היגיון אבולוציוני. ועל העובדה הזו אגב אף אחד לא מתווכח, גם לא המתנגדים הגדולים ביותר ללינה משותפת. ומעבר לזה, גם היום, בין 70 ל-90 אחוזים מאוכלוסיית העולם עדיין משמרים את אותו נוהג עתיק יומין- לישון עם התינוקת באותה מיטה. ולא נראה שהם עושים מזה עניין גדול כמו אצלנו. או כמו בציטוט שנתקלתי בו כשאספתי חומרים לפרק- "זה לא שהם מעודדים או תומכים בלינה משותפת, זה פשוט מה שהם עושים. בדיוק כמו שהם לא מעודדים או תומכים באכילת אורז, אלא פשוט אוכלים אורז". 

אז מה בדיוק קרה בתרבות אחת קטנה ומשונה שבה הנורמה ההיסטורית- לישון עם הילדים באותו מצע שינה- לא רק שנדחקה לשוליים אלא הפכה למושמצת, מוקצית ואפילו חסרת אחריות? במאתיים השנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים בערכים התרבותיים במערב, ערכים כמו אינדיבידואליזם, אהבה רומנטית וקדושת הנישואין קיבלו יותר ויותר חשיבות. והמציאות הגיבה- עריסות וחדרי תינוקות הפכו להיות זמינים יותר ויותר והופיע התמ"ל, תרכובת מזון לתינוקות, בתור אלטרנטיבה ברת-קיימא לחלב אם. במילים אחרות, לינה משותפת הפסיקה להיות הכרחית עבור הישרדות התינוקת.

במהלך המאה ה-20 הגיע בוסט נוסף מכיוון הפסיכולוגים הביהביוריסטים כמו ג'ון ווטסון. הם טענו שהמטרה של טיפול בתינוקות וילדים היא לייצר ילדים עצמאיים, לא תלותיים, עם שליטה עצמית גבוהה, ילדים שיודעים להסתדר לבד. וככל שיותר מוקדם, ככה יותר טוב. אם תהיתן מאיפה הגיע המשפט "אל תרימי אותו על הידיים, הוא יגדל להיות מפונק!", אז משם. וכך, עם התחזקותן של התפיסות התרבותיות האלה, יותר ויותר תינוקות במערב עזבו את מיטת ההורים (או יותר נכון הועזבו) ועברו לישון לבד. אבל זה לא נגמר בזה. הרעיון של לינה משותפת המשיך לספוג עוד ועוד מהלומות. בתחילת שנות ה-90 התחילו להתפרסם יותר ויותר מחקרים שמצאו קשר בין לינה משותפת לבין תסמונת המוות בעריסה. ככה שלינה משותפת לא רק נחשבה כסכנה להתפתחות הפסיכולוגית של הילד אלא לסכנת חיים של ממש. בעקבות הממצאים האלו יצאו המלצות רשמיות חדשות וקמפיינים עם מטרה אחת ברורה- להוקיע את הלינה המשותפת. היה אפילו קמפיין נגד לינה משותפת שפירסם שלטים שרואים בהם תינוק ישן במיטת ההורים ולידו סכין קצבים עם הכיתוב "תינוק שישן איתך במיטה זה מסוכן באותה מידה". שמתי לכן קישור לתמונה בתיאור הפרק אם תרצו להזדעזע יחד איתי. אבל למרות כל השינויים התרבותיים הדרמטיים האלה, ההתנגדות ללינה משותפת ממש לא הפכה לקונצנזוס והמחלוקת, גם היום, עדיין רחוקה מלהסתיים. 

בשלושת הפרקים הקרובים אנחנו הולכות לברר האם יש בסיס מדעי לטיעונים בעד ונגד לינה משותפת. אבל לפני שנתחיל חשוב לומר שרוב המחקר על לינה משותפת מגיע ממדינות המערב. וכבר הבנו מה יש למערב להגיד על לינה משותפת. מחקרים על שנת תינוקות וילדים שנעשים בקונטקסט כזה בוודאי מושפעים ממנו. אם במסגרת התיאורטית, אם במדגמים עצמם (הרי רוב התינוקות ישנים בנפרד ולא בלינה משותפת) ואם במתודולוגיות השונות למדידת שינה. למשל, שאלון שבו הורים נשאלים באיזו תדירות הם מביאים את התינוק למיטה שלהם וכמה זמן הבעיה הזו נמשכת הוא שאלון עם הטיה תרבותית. הורים בלינה משותפת אפילו לא יכולים לענות על שאלה כזו. בנוסף, רוב המחקרים בתחום מתבססים על דיווחי הורים, וגם הורים מושפעים מנורמות חברתיות ותרבותיות, למשל הם עשויים לדווח שהם לא ישנים בלינה משותפת, למרות שהם כן, רק כי זה שונה מהמצופה. שלא תטעו, זו לא סיבה להתעלם מהחקרים. להפך, אתן תראו בפרק שהם הולכים ללמד אותנו לא מעט. אבל תמיד טוב לאמץ חשיבה ביקורתית כשאנחנו באות לצרוך ידע מבוסס-מחקר, בטח בתחום כל כך סבוך כמו לינה משותפת.

מהי שינה נורמלית?

אז בתור התחלה בואו ננסה להבין רגע למה מתכוונים כשאומרים "שינה נורמלית". 

אפשר לחשוב על המונח הזה "שינה נורמלית" בכמה דרכים:

• שינה נורמלית תרבותית: למשל, שינה נורמלית מבחינה תרבותית. בעולם המערבי, לצורך הדוגמא, תינוקות שישנים "נורמלי" הם תינוקות שנרדמים עצמאית, ישנים שינה רציפה ויודעים להרגיע את עצמם ולחזור לישון לבד כשהם מתעוררים, מבלי לקרוא להורים. אם הם לא מצליחים, צריך ללמד אותם להגיע לשם. ואם גם זה לא מצליח, הם מוגדרים כסובלים מקשיי שינה. אז זו בעצם שינה נורמלית במונחים מערביים. 

• שינה נורמלית סטטיסטית: אפשר גם לחשוב על שינה נורמלית מבחינה סטטיסטית- במקרה הזה אפשר להגדיר מהי שינה נורמלית על בסיס דפוסים נורמטיביים שעולים מתוך מחקרים, למשל כמה שעות ילדים צריכים לישון בגיל כזה וכזה, כמה פעמים הם מצופים להתעורר בלילה וכדומה. מצד אחד הדפוסים הנורמטיביים האלה מתבססים על נתונים ולא רק על אידיאלים תרבותיים, אבל מן הסתם המציאות בשטח, כלומר התנהלות השינה של הורים, מושפעת מהאידיאלים האלה. ככה ששינה נורמלית במקרה הזה רלוונטית לתינוקות שגדלים במערב ולא לכל התינוקות האנושיים. כלומר לנורמות הסטטיסטיות יש הטיה אתנו-צנטרית.

• שינה נורמלית ביולוגית-פיזיולוגית: דרך נוספת לחשוב על השאלה מהי שינה נורמלית היא דרך השקפה ביולוגית-פיזיולוגית. ההנחה כאן היא שסביבת השינה האופטימלית של התינוק התפתחה במשך מאות אלפי שנים של אבולוציה והתכנסה לפתרון של שינה משותפת והנקה, מה שנקרא במחקרים שמשתייכים לאסכולת החשיבה הזו: breastsleeping. לפי הגישה הזו לשנת תינוקות נורמלית, תינוקות אנושיים הם בדיוק אותם תינוקות שנולדו לפני מאות או אלפי שנים והם מצפים לאותו טיפול שקיבלו אי אז. הטענה המרכזית כאן היא שגישות לטיפול בילדים משתנות הרבה יותר מהר מהאבולוציה, ולכן שינה נורמלית צריך לחקור בקונטקסט האבולוציוני שלה.

ככה שנראה שלביטוי "לישון כמו תינוק" יש פנים רבות.

גישות שונות לחקר השינה

ומכיוון שאנחנו כאן כדי לדבר על מחקרים, אני רוצה ,לפני שאנחנו צוללות לפרטים, שנכיר רגע את האסכולות השונות לחקר השינה: האסכולה הרפואית, האסכולה הפסיכולוגית והאסכולה האנתרופולוגית. הבנה של הדגשים של כל אסכולה תעזור לנו להתמקם כמו שצריך בשדה המחקר ולהבין מהן הנחות המוצא של החוקרים השונים בתחום.

האסכולה הרפואית:

בואו נתחיל מהאסכולה הרפואית. האסכולה הרפואית מתעניינת בעיקר בדפוסים נורמטיביים של שינה ובקשרים בין שינה לבין גורמי תמותה ותחלואה. בהקשר של לינה משותפת, הפוקוס המרכזי של האסכולה הזו הוא הקשר בין לינה משותפת לבין "תסמונת המוות בעריסה" ומקרים נוספים של מוות פתאומי ולא מוסבר בינקות. ההשקפה הרפואית על שינה של תינוקות וילדים הולידה מושגים שכולנו מכירות היטב כמו "בעיות שינה" או "הפרעות בשינה". המחקרים באסכולה הזו לרוב מולידים המלצות רשמיות של ארגונים רפואיים כמו ה-AAP, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, שהיא במידה רבה אורים ותומים בכל מה שקשור לטיפול בתינוקות וילדים במערב, ומשרד הבריאות בישראל לרוב מאמץ את ההמלצות שלה.

האסכולה הפסיכולוגית:

האסכולה הפסיכולוגית לחקר השינה עוסקת בשאלה איך משתנים שונים שקשורים לשינה של ילדים או הורים, כמו סידור השינה, מעורבות ההורים בשינה, תפיסות הוריות בנוגע לשינה, הנקה/תמ"ל וכו', משפיעים על איכות השינה של ילדים ו/או הורים ועל אספקטים התפתחותיים שונים. הרוב המוחלט של המשתתפים במחקרים האלו הם תינוקות והורים ממדינות המערב (מה שנקרא WEIRD) והנחות המוצא לרוב תואמות לתפיסה התרבותית המערבית הרווחת. במילים אחרות, באסכולה הזו שינה נורמלית מוגדרת על פי מה שהתרבות מחשיבה שינה נורמלית.

שאלות מחקריות שהחוקרים באסכולה הפסיכולוגית עוסקים בהן הן למשל "האם לינה משותפת משפיעה על הקשר בין האמא לילד?", "האם מעורבות הורית בהרדמה משפיעה על איכות השינה של הילדים וההורים?", "האם יקיצות מרובות בלילה משפיעות על ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד?" וכדומה. 

ברגע שמבינים את הקשרים בין משתנים שונים שקשורים לשינה לבין שלל השלכות, אפשר לבנות שיטות התערבות, שהן בעצם דרכים שונות להשפיע על משתנים שקשורים בשינה כדי להוביל להשלכות חיוביות יותר. וגם כאן "חיובי יותר" מוגדר תרבותית ולא אבסולוטית. למשל, אם נמצא שהרדמה בהנקה מקושרת לאיכות שינה נמוכה יותר של התינוק, יכול להיות שהפרדת הנקה מהרדמה תשפר את איכות השינה של התינוק. וכאן בדיוק מופיעות או נבחנות שיטות התערבות שונות בשינה, כמו מה שנקרא בלשון העם "אימוני שינה". חשוב לי להדגיש ששיטות ההתערבות, או אימוני שינה אם תרצו, הן לא הבסיס או העיקר של האסכולה הפסיכולוגית, אלא אחד היישומים של הגישה המחקרית. משהו בסגנון של "בואו נבין את הקשר בין X ל-Y, וננסה להשפיע על X כדי לשפר את Y" שזו גישה שלא ייחודית רק לחקר השינה. בכל מקרה נדבר על התערבויות בשינה בהרחבה בעוד שלושה פרקים.

האסכולה האנתרופולוגית:

בואו נעבור לדבר עכשיו על האסכולה האנתרופולוגית לחקר השינה. האסכולה האנתרופולוגית מעוניינת להבין שינה בקונטקסט הביולוגי, תחת שתי הנחות שכבר הזכרנו קודם אבל אחזור עליהן פעם נוספת למען הסדר הטוב:

1. ההנחה הראשונה היא שהבסיס הביולוגי של שנת תינוקות ואמהות התפתח במשך אלפי שנים של אבולוציה בתנאים מסוימים.

2. ההנחה השנייה היא שהבסיס הביולוגי של שנת תינוקות-אמהות לא משתנה באותה מהירות כמו התפיסות התרבותיות (או אולי אפילו לא משתנה בכלל בפרקי זמן כל כך קצרים אבולוציונית).

המטרה של הגישה הזו היא בעצם "לנקות" את ההשפעות התרבותיות כדי להבין מהי שינה "נורמלית" של תינוקות והורים אנושיים. למשל על ידי איסוף נתונים על שינה של בעלי חיים או של תינוקות ואמהות בתרבויות אחרות. הגישה הזו מתמקדת בביולוגיה כפי שהיא (או במילים של פרופסור הלן בול שהרצתה במאמאדע בעבר biology is) ולא בשאלה האם זה טוב או לא טוב. לפי האסכולה הזו, הקונטקסט המתאים ביותר לחקר שנת תינוקות הוא לינה משותפת והנקה, מה שקראנו לו כבר קודם breastsleeping. לכן, בגישה הזו אין הרבה התעסקות בקונטקסט הרחב יותר, כלומר בשלל הגורמים שמעורבים בשינה של תינוקות כמו המצב הנפשי של האם, אורך חופשת הלידה, התפיסות והאמונות של ההורים וכדומה ולכן היא פחות "אקולוגית" ביחס לתנאי החיים בחברות מערביות, כולל בישראל.

כן חשוב לי להדגיש שאין הפרדה מוחלטת בין האסכולות, והן בהחלט עשויות להשפיע, להפרות ולהתבסס אחת על השנייה

יכול להיות שמצאתן את עצמכן מתחברות לאסכולה מסוימת יותר מלאחרות, אבל אני ממש מפצירה בכן לא לנסות לבחור באחת מהן ולהתעלם מהשאר. זה בדיוק המתכון לשיח המחנאי והמפלג שדיברתי עליו בפרק 6. אני מזכירה לכן שהבטחנו לעצמנו להגיע לפרקים על שינה עם קצת פחות מגננות, קצת יותר פתוחות ובעיקר מוכנות להקשיב, גם מבלי להסכים על הכל. וכאן יש לנו הזדמנות נפלאה. בעיני, אפשר ללמוד ולשאוב הרבה כוח מהגישה האנתרופולוגית לחקר השינה (בייחוד כי היא מציעה אלטרנטיבה ל"שינה נורמלית" בתרבות שלנו), אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהגישה הפסיכולוגית מכיוון שהיא נותנת מקום להיבטים רבים ומגוונים שפשוט אי אפשר להפריד משינה בימינו כמו למשל חל"ד של שלושה חודשים, המצב הנפשי של ההורים, כניסה למסגרות, קשר הורה-ילד, התפתחות ועוד הרבה היבטים אחרים שחשובים לנו כהורים. וגם הגישה הרפואית יכולה לעזור לנו להתמקם ביחס לדפוסי השינה הנורמטיביים ולהבין את הסיכונים הפוטנציאליים, לא כאורים ותומים אלא כאינפוט נוסף במערך השיקולים שלנו. באופן אישי, כאמא, אני לוקחת מכל גישה את התובנות שרלוונטיות לחיים הפרטיים שלי, תוך כדי שאני מכירה בנקודות העיוורון של כל אחת מהן (שבהחלט קיימות) ולא מקדשת אף גישה. כמו תמיד, מורכבות היא שם המשחק :) 

הגדרות של לינה משותפת

נו, ועכשיו הגענו כבר לשלב של המחקרים? כמעט, כמעט, אנחנו כמעט שם. פשוט באמת חשוב לי לצייד אתכן כמו שצריך בכל ההגדרות, בהנחות המוצא ובהשקפות השונות לפני שאנחנו יוצאות לדרך. זה גם יעשה לכן הרבה סדר וגם ייתן לכן כלים להבין את המחקר על לינה משותפת, לבקר אותו כשצריך ובסופו של דבר להשתמש בידע הזה בצורה מושכלת שתעשה טוב גם לכן וגם לילדים שלכן.

אז רגע לפני שאנחנו עוברות למחקרים על לינה משותפת, אני רוצה שנעשה רגע סדר בהגדרות. אני בטוחה שלאורך הפרק כבר שאלתן את עצמכן רגע מה זה בכלל לינה משותפת? האם מיטחברת נחשבת גם לינה משותפת? ומה עם עריסה ליד המיטה? האם זה שאני מכניסה את התינוק שלי למיטה מדי פעם גם נחשב לינה משותפת? או שלינה משותפת זה לישון יחד כל לילה כל הלילה? על זה בדיוק אנחנו הולכות לדבר עכשיו. הגדרות הן סופר חשובות כדי שנוכל לנהל שיח בעל משמעות וכמובן כדי להבין את ממצאי המחקרים. כן אגיד שעברית עושה לנו קצת חיים קשים כי משתמשים באותה מילה "לינה משותפת" לדברים שונים, אפילו ללינה משותפת בבתי הילדים בקיבוצים, שזה ממש לא הנושא שלנו היום. אני אנסה לתת לכל מונח שם בעברית גם אם הוא לא שגור כדי שיהיה לנו כאן סדר.

בואו נתחיל.

המונח הכללי ביותר בהקשר של לינה משותפת הוא co-sleeping. Co-sleeping מתייחס לשינה של התינוקת קרוב להורים, לא משנה איפה. בין אם במיטת המבוגר, בין אם על הספה או על הכורסה, בין אם במיטה מיטחברת ובין אם בעריסה בחדר ההורים. co-sleeping הוא מונח בעצם מטרייה ויש לו שלושה מקרים פרטיים.

מקרה פרטי אחד הוא room-sharing שמתייחס לכל סידור שינה שבו התינוקת ישנה באותו חדר עם ההורים שלה, בין אם במיטה שלהם, במיטה מיטחברת או בעריסה בחדר שלה כשהההורים לידה. המקרה הפרטי השני הוא bedsharing, שכאן מדובר בתינוקת שישנה עם ההורים במיטה שלהם, ממש על אותו מזרון, לא במיטחברת. המקרה הפרטי השלישי והאחרון הוא surface sharing שמתייחס לכל סידור שינה שבו התינוקת ישנה עם ההורים על אותו משטח שינה, בין אם זה מיטה, ספה, כיסא נוח, ספה וכדומה. 

אני חוזרת על המונחים עם תרגום לעברית

• Co-sleeping - שינה קרוב להורים בכל צורה שהיא, נקרא לה בעברית "שינה משותפת".

• Room-sharing- שינה עם ההורים באותו חדר בכל צורה שהיא, נקרא לה בעברית "שינה בחדר משותף".

• Bedsharing- שינה עם ההורים במיטת ההורים, נקרא לה בשם המוכר "לינה משותפת".

• surfacesharing- שינה עם ההורים על כל משטח שינה שהוא, נקרא לה בעברית "שינה על משטח משותף".

למעשה, כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו בפרק מתייחס ל-bedsharing ולא להגדרות האחרות. כך שמעכשיו, בכל פעם שאתן נתקלות במחקר או המלצה על לינה משותפת, כולל כאן במאמאדע, תמיד תשאלו איך בדיוק הגדירו לינה משותפת. כי ברגע שמשתנות ההגדרות, כך גם הסטטיסטיקות. למשל, ההמלצות של ה-AAP נגד לינה משותפת מתייחסות בתכלס ל-surface-sharing, שינה על משטח משותף, שכוללת גם שינה עם ההורה על ספה. עוד נדבר על זה בהמשך, אבל להירדם יחד עם התינוקת על הספה זה חתיכת גורם סיכון. ודין לינה של תינוקת במיטת ההורים ממש לא כדין לינה של תינוקת עם ההורה על הספה. אבל שוב, עוד נגיע לזה.

לינה משותפת פרו-אקטיבית וריאקטיבית

שתי הגדרות נוספות ללינה משותפת שגם כדאי להכיר הן לינה משותפת רצונית או פרו-אקטיבית ולינה משותפת ריאקטיבית. בשני המקרים מדובר בשינה של התינוקת במיטת ההורים, כלומר bedsharing, אבל עם מוטיבציות שונות. וגם ההגדרות האלו קריטיות כדי להבין את המחקר על לינה משותפת.

• לינה משותפת רצונית או פרואקטיבית מתייחסת למצב שבו הורים בוחרים מרצון לישון עם התינוקת שלהם יחד באותה מיטה וישנים ככה באופן עקבי, לרוב מרגע הלידה. הם עושים את זה מסיבות אישיות, תרבותיות או משפחתיות, בלי קשר לבעיות שינה. בעצם מדובר בבחירה פרקטית או אידיאולוגית שהגיונית ומתאימה להורים. הורים יכולים להיות מודעים לסכנות הפוטנציאליות ועדיין לבחור בלינה משותפת בגלל היתרונות שלה או לחילופין הם יכולים לטעון שללינה משותפת אין שום סיכונים. 

• לינה משותפת ריאקטיבית: לעומת לינה משותפת פרואקטיבית, לינה משותפת ריאקטיבית לא מגיעה מתוך רצון או כוונה, אלא כאסטרטגיה להתמודד עם זה שהתינוקת לא מצליחה להירדם וצורחת כל הלילה, שההורים לא מצליחים לישון אחרת וכו'. אני מניחה שהרבה מכן יודעות היטב במה מדובר. ברוב המקרים, הורים מכניסים את התינוקת למיטה שלהם כמוצא האחרון, והם לא היו עושים את זה אם התינוקת הייתה מצליחה לישון לבד. מהסיבות האלה לינה משותפת ריאקטיבית לרוב מתחילה מאוחר יותר והיא לא עקבית, כלומר התינוקת נכנסת למיטת ההורים כשאין ברירה אבל לא באופן קבוע. כך שבניגוד להורים שישנים בלינה משותפת מתוך רצון, הורים שישנים בלינה משותפת ריאקטיבית לרוב מוטרדים מהסידור הזה.

אתן רואות כבר מה הבעיה? האם אפשר להכניס משפחות שישנות בלינה משותפת מתוך בחירה לאותה קטגוריה יחד עם משפחות שישנות בלינה משותפת בלית ברירה? אם למשל נרצה להבין את הקשר בין לינה משותפת לבין בעיות שינה. מי אתן חושבות שידווחו יותר על בעיות שינה- הורים שישנים בלינה משותפת מרצון או הורים שישנים בלינה משותפת כמוצא אחרון? האם שביעות הרצון של ההורים מהסידור הזה תהיה דומה? והאמת שאנחנו לא צריכות לנחש, מחקרים שלקחו בחשבון את המוטיבציות השונות ללינה משותפת ממש מראים את זה. ואם נוסיף עוד מורכבות, ההבחנה בין שתי הגישות האלו ללינה משותפת יכולה להשתנות לאורך זמן, למשל חלק מההורים שהתחילו לישון בלינה משותפת בתגובה לקשיי שינה של התינוקת יכולים לגלות שהם דווקא אוהבים את הסידור ואז להמשיך לישון ככה מתוך רצון. אבל הבעיה היא שרוב המחקרים בכלל לא מתייחסים להגדרות האלה למרות שהן סופר קריטיות כדי לפרש את הממצאים ובטח ובטח כדי לגבש על בסיסם המלצות רשמיות. 

בואו נעשה סיכום,

דיברנו על 3 דרכים שונות לחשוב על מהי שנת תינוקות נורמלית: דרך משקפיים תרבותיות, דרך משקפיים סטטיסטיות ודרך משקפיים פיזיולוגיות-ביולוגיות. אלו בעצם הנחות המוצא של שלוש אסכולות שונות לחקר השינה: האסכולה הרפואית ששמה דגש על דפוסי שינה נורמטיביים וסיכונים פוטנציאליים, האסכולה הפסיכולוגית שבודקת את הקשרים בין מאפיינים שונים של השינה לבין השלכות על התפתחות, מצב ההורים וכו' והאסכולה האנתרופולוגית שחוקרת שינה בקונטקסט האבולוציוני שבו התפתחה- לינה משותפת והנקה. בפרק הזה ובשני הפרקים אחריו אנחנו הולכות לג'נגל בין האסכולות השונות כדי שנוכל לקחת מכל אחת מהן את המקסימום. בנוסף, דיברנו על כמה חשוב לעשות סדר בהגדרות כדי להבין את המחקרים וההמלצות בהקשר של לינה משותפת, בין אם מדובר בהגדרות הטכניות של איפה בדיוק התינוק ישן ובין אם בהגדרות שמתייחסות למוטיבציה של הורים לישון בלינה משותפת. וזהו, עכשיו אנחנו באמת באמת מוכנות לדבר על מחקרים.

שכיחות לינה משותפת במערב 

למרות שכבר 30 שנה מתריעים בפני הורים לא לישון עם התינוקות שלהם באותה מיטה, הורים, גם במערב, עדיין עושים את זה. למשל, במחקר שנערך באנגליה וכלל כ-1350 תינוקות נמצא שכמעט חצי מהתינוקות ישנו במיטת ההורים בשבועות הראשונים לחיים. 20% מאותם תינוקות הובאו למיטה של ההורים במהלך הלילה על בסיס קבוע במהלך השנה הראשונה לחיים. מאוד סביר אפילו שמדובר בהערכת חסר, כי כמו שאתן כבר יודעות לינה משותפת בעולם המערבי מושמצת לעיתים קרובות, מה שאולי מוביל משפחות לא להיות לגמרי כנות כשהן נשאלות לגבי סידורי השינה שלהן. פרופסור הלן בול, שמשתייכת אגב לאסכולה האנתרופולוגית, מספרת שבפעם הראשונה שבה היא הציגה את הנתונים האלה הקהילה המדעית לא האמינה לה. הם היו בטוחים שמדובר בטעות, כי איך יכול להיות שלינה משותפת כל כך נפוצה בניגוד לכל ההמלצות? אבל מחקרים מהמערב הראו פעם אחר פעם שלא מדובר בטעות. הורים ישנים בלינה משותפת, בין אם מרצון ובין אם בלתי ברירה, גם בעולם המערבי. 

השאלה שעולה כאן היא למה בעצם? למה שהורים ישנו יחד עם התינוקות שלהם באותה מיטה למרות המלצות הבטיחות ולמרות האמונה הרווחת שככה ילדים לעולם לא יגדלו להיות עצמאיים? בפרק הבא שיצא בעוד שבוע בדיוק נגלה למה הורים בוחרים בלינה משותפת למרות ההמלצות ואם באמת יש לזה מחיר. במילים אחרות, ניקח נשימה עמוקה ונצלול אל לב לבה של המחלוקת על לינה משותפת- האם לינה משותפת היא יתרון אבולוציוני או סכנת חיים? 

---

.....

מקורות מחקריים

• סקירה סיסטמטית משנת 2017 על לינה משותפת (כולל סקירה היסטורית קצרה): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27107752/

• מאמר מרתק שבו פרופסור ג'יימס מק'קאנה מציג את הפרספקטיבה האבולוציונית על לינה משותפת וחוקרים מובילים בתחום השינה בינקות/בילדות (ובתוכם פרופסור אבי שדה ז"ל) מגיבים לו: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8506461/

• על השכיחות של לינה משותפת בעולם: https://psycnet.apa.org/record/2007-07737-010 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27107752/

• מאמר סקירה שמציג את הפרספקטיבות השונות אודות שנת תינוקות נורמלית: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32138610/

• עוד מאמר שדן בפרספקטיבות השונות אודות שנת תינוקות נורמלית : https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1002/ajhb.23589

• על הקמפיין שהשווה לינה משותפת לשינה של תינוק לצד סכין קצבים: https://www.thestar.com/life/shocking-ads-put-baby-in-bed-with-a-butcher-knife/article_86450afa-2a3e-5c78-93ec-336b2734abbb.html

• המלצות לשינה בטוחה של ה-AAP כולל המחקרים שתומכים בהן: https://publications.aap.org/pediatrics/article/150/1/e2022057990/188304/Sleep-Related-Infant-Deaths-Updated-2022?autologincheck=redirected

• ההגדרה של bed-sharing כ-surface-sharing אצל ה-AAP: https://publications.aap.org/pediatrics/article/138/5/e20162940/60296/SIDS-and-Other-Sleep-Related-Infant-Deaths

• המחקר שהראה שלינה משותפת בבריטניה יותר נפוצה ממה שנוטים לחשוב: https://adc.bmj.com/content/89/12/1106

• סיכום של מחקרים שמראים שכיחות גבוהה של לינה משותפת במערב:   https://www.basisonline.org.uk/hcp-prevalence-of-bed-sharing/