top of page

האם להתערב במריבות בין אחים?

מריבות בין האחים לוחצות לנו כל על הכפתורים. בפרק הזה נברר האם כדאי להתערב או לא להתערב במריבות בין אחים? ואם כבר להתערב, אז איך עושים את זה? נכיר את פרוצדורת תיווך הריבים שלב אחר שלב, ונחשף למחקרים כדי להשתכנע שבאמת כדאי לאמץ אותה.




כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!


רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!



ייתכן שיעניין אותך גם... כתבות נוספות על אחים באתר


מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:

מריבות בין האחים, לוחצות לנו על כל הכפתורים. לכל אחת ואחד מאיתנו יש משאלה שהילדים והילדות שלנו יסתדרו אחד עם השני, יהיו חברים, יתמכו זה בזה. וכשהם רבים כל הזמן עולה החשש שאולי משאלת הלב הזו לא תתגשם. בנוסף, כשאנחנו רואות אותם רבים שוב ושוב עולה חשש נוסף שאולי אם לא מסתדרים אחד עם השני בבית, אולי זה גם מה שקורה עם החברים בגן או בבית ספר. וכמובן, כשהילדים שלנו רבים הרוחות סוערות. איך אנחנו מצליחות ומצליחים לווסת את הרגשות שלנו, לנשום עמוק ולהצליח לתפקד בתור המבוגר האחראי. ואם הצלחנו אז מה בכלל עושים- להתערב? לא להתערב? להעניש? לצעוק? להגן? בקיצור, כמו שאמרתי, כשהילדים שלנו רבים כל הכפתורים נלחצים.


ובאמת, נמצא במחקרים שמריבות בין האחים נחשבות בעיני הורים רבים לבעיה ההתנהגותית הנפוצה ביותר במשפחתם. אבל המציאות המרה היא שלא משנה מה נעשה, ילדינו לא תמיד יסתדרו אחד עם השני וימשיכו לריב. אז אם מריבות הם חלק נורמטיבי מיחסי אחים, יש סיבה לדאוג בכלל? אולי קצת. ישנן עדויות מחקריות לכך שוויכוחים הרסניים בין האחים עלולים להוביל לעלייה בחרדה, במצבי רוח דיכאוניים, בתוקפנות, בקורבנות ובהתנהגות עבריינית. ממצאים שמלמדים אותנו שכדאי לקחת את הנושא של מריבות בין אחים בכובד ראש.


ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: האם להתערב או לא להתערב במריבות בין אחים


אני רוצה להציג בפניכם מספר טיעונים בעד ונגד התערבות במריבות בין אחים כפי שהם עולים מתוך המחקר. בשלב זה אנחנו לא הולכות להכריע מה נכון או לא נכון, אלא רק לייצר איזושהי מפת דרכים שתעזור לנו להבין איפה דברים עומדים. 


למה לא להתערב במריבות בין אחים?

  • הפרת מאזן יחסי הכוחות בין האחים: ברגע שאנחנו מתערבים במריבות בין אחים אנחנו מפרים את איזון הכוחות ביחסים ביניהם, במיוחד אם אנחנו תומכים באחים הצעירים. 

  • העדפה הורית: התערבות ההורים באופן עקבי לטובת צד אחד יכולה להיתפס על ידי שני הילדים כהעדפה הורית. העדפה הורית כשלעצמה מנבאת יותר ריבים בין האחים. ככך שבעצם ההתערבות אנחנו מחמירות המצב. 

  • דרך להשיג תשומת לב: יש הטוענים גם שילדים עשויים להשתמש בריבים ביניהם כדי להשיג את תשומת הלב שלנו, ההורים. לפי ההיגיון הזה, אם לא נתערב במריבות, הילדים ילמדו שכך הם לא ישיגו את תשומת הלב שלנו ובסופו של דבר יריבו פחות.

  • שילמדו איך להסתדר: אחד הטיעונים המרכזיים למה לא להתערב הוא שהתערבות ההורים במריבות מונעת מהילדים את ההזדמנות לפתור את הריבים בעצמם וכך יש להם פחות הזדמנויות לפתח כישורים לניהול קונפליקטים ופתרון בעיות. ואין צל של ספק שמדובר בכישורים קריטיים להתנהלות בעולם החברתי המורכב שמחכה להם בחוץ.

  • אורך המריבות: מריבות נמשכות יותר זמן כאשר יש להם קהל. אם לא נתערב במריבות, לא יהיו קהל הורי וכך הילדים יריבו פחות זמן.


למה כן להתערב במריבות בין אחים?

  • הפחתת התנהגויות שליליות: בעצם ההתערבות שלנו אנחנו תורמות להפחתה של התנהגויות שליליות בעתיד גם ביחסים בין האחים וגם ביחסים חברתיים אחרים.

  • ללמד אותם איך לריב: אחד הטיעונים המובילים למה כדאי להתערב במריבות בין אחים הוא שכאשר אנחנו מתערבות אנחנו לא רק עוצרות את הריב אלא מלמדות את הילדים איך לריב, איך להתנהג בחברה, מלמדות אותם חוקים של הוגנות וצדק וחשוב במיוחד- איך לראות את הדברים גם מהפרספקטיבה של הצד השני. כך, לפי הטיעון הזה, אנחנו תורמות באופן משמעותי לקידום ההתפתחות הקוגניטיבית והחברתית של הילדים שלנו.

  • לא בשלים מספיק: עוד טיעון מרכזי למה כדאי להתערב במריבות בין האחים הוא שלילדים עדיין אין מיומנויות בשלות מספיק כדי לנהל קונפליקטים ולכן הם לא יכולים להתמודד לבד, הם תלויים בנו, ההורים שלהם, שנעזור להם ושנהיה עבורם יד מכוונת.

  • שליטה של הגדולים בצעירים: ריבים בין האחים יכולים להתגלגל לידי כך שהגדולים שולטים בצעירים. הרי גדולים, מתוקף היותם גדולים, לרוב גם עם יכולות רגשיות, חברתיות, קוגניטיביות ופיזיות גבוהות יותר. מה שעלול לשחק לרעת הקטנטנים. ברגע שאנחנו מתערבות בריבים ביניהם אנחנו דואגות לכך שהגדולים לא ישתלטו יותר מדי והקטנים גם יילקחו בחשבון.


איך להתערב במריבות בין אחים?

טוב, אז ראינו כמה סיבות למה להתערב ולמה לא להתערב במריבות בין אחים. אבל מעבר לשאלה של להתערב או לא להתערב יש שאלה חשובה נוספת: איך להתערב? אז עכשיו אני רוצה להציג בפניכם כמה אסטרטגיות שהורים נוקטים בהן כדי להתערב (או לא להתערב) במריבות בין אחים, כפי שהן עולות מתוך המחקר. כמו קודם, גם הפעם אנחנו לא מכריעות איזו אסטרטגיה טובה יותר, אלא רק נחשפות לאסטרטגיות הקיימות. אל דאגה, בקרוב נגיע גם לזה.


  • שליטה הורית: באסטרטגיה זו ההורים משתמשים בכוח שלהם מתוקף היותם הורים כדי להפסיק את הריב. זה יכול לבוא לידי ביטוי בעונשים, צעקות וכל אמצעי כוחני אחר שמביא להפסקת הריב.

  • הימנעות מריבים/הסחת דעת: למשל, אם שני אחים רבים זה עם זה על האופניים, אני יכולה להגיע אל הסיטואציה ולהגיד להם "וואי קניתי לכם משחק קופסה חדש ממש כיפי, בואו נשחק" וככה אני מסיחה את דעתם מהריב ועוזרת להם להתקדם הלאה ממנו.

  • התנתקות: עוד אסטרטגיה להתערבות, או יותר נכון חוסר התערבות, היא התנתקות. וכאן יש לנו שני סוגים: חוסר התערבות פסיבי וחוסר התערבות אקטיבי:

  • חוסר התערבות פסיבי מתאר מצב שבו הילדים שלנו רבים ואנחנו פשוט מתעלמות מהריב, כאילו כלום לא קורה עכשיו. ומסתבר שזו האסטרטגיה הנפוצה ביותר שהורים משתמשים בה, לפחות לפי המחקרים הקיימים. 

  • באסטרטגיה של חוסר התערבות אקטיבי, אנחנו גם לא מתערבות אבל אנחנו כן מכירות בהתרחשותו של הריב. משהו בסגנון של "תסתדרו לבד, אני כאן אם צריך".

  • הנחייה או הכוונה: יש שקוראים לה גם couching. באסטרטגיה זו ההורים עוזרים לילדים להבין מה הם והאחים שלהם הרגישו ומה היו הכוונות שלהם במהלך הריב. וכך, תוך תהליך של פתרון בעיות משותף הילדים בהנחיית ההורים מצליחים להגיע יחד לפתרון שנותן מענה לצרכים של שני הילדים.


אוקיי, אז עד עכשיו ראינו כמה טיעונים למה כן או לא להתערב במריבות בין אחים והכרנו כמה אסטרטגיות להתערבות: שליטה הורית, הסחת דעת, חוסר התערבות פסיבי או אקטיבי והנחייה או הכוונה. אני מניחה שיכולתם למצוא את עצמכם בין חלק מהטיעונים והאסטרטגיות. 


אבל עכשיו הגיע הזמן לברר מה הדבר הנכון לעשות באופן שיטיב עם הילדים שלנו ויתמוך במערכת היחסים ביניהם. מה שכולנו מאחלות לו.


אז עולה הצעה תיאורטית שמריבות הם בעצם הזדמנות. אנחנו לא רוצים או רוצות למנוע מהילדים שלנו לריב אלא ללמד אותם איך לריב. לפי ההיגיון הזה, מריבות בין אחים מהוות הזדמנות חשובה, כמו מין מעבדה ביתית, לפתח סובלנות לרגשות שליליות, הבנה חברתיות, הזדמנות לגבש את הזהות של עצמם, ולפתח כישורים לניהול קונפליקטים ופתרון בעיות. במחקרים שבהם צפו באחים מבלים יחד בבית שלהם מצאו שחלק מהאחים עד אמצע גיל יסודי רבים בממוצע 8 פעמים בשעה. מה שאומר שיש המון הזדמנויות ללמד אותם איך לריב ולהביא לחייהם ולקשר ביניהם את כל הטוב הזה.


כל זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל עכשיו הגיע הזמן לברר מה מחקרים באמת מראים לנו. מה כדאי, מה עדיף ואיך לעשות את זה.


אז אני רוצה לספר לכן על סדרת מחקרים שנערכה בקנדה שבה השתתפו הורים לאחים בטווח הגילאים 3-11. בכל מחקר כזה השתתפו בערך 50 זוגות אחים וההורים שלהם. חצי מההורים עברו הדרכה שנמשכה שעתיים שבה הם למדו איך לתווך מריבות בין אחים. החצי השני של ההורים לא עברו שום הדרכה ובעצם שימשו כקבוצת הביקורת. המטרה של המחקר הייתה לברר האם ההדרכה שההורים קיבלו השפיעה על טיב המריבות בין האחים בבית, בהשוואה כמובן לקבוצת הביקורת.


רגע קטן של מדע: הקצאה אקראית

לפני שאנחנו ממשיכות, אני רוצה לעצור לרגע קטן וחשוב של מדע. איך החוקרים בעצם החליטו אילו הורים יעברו הדרכה ואילו לא? התשובה היא בהטלת מטבע, או בעגה המקצועית- הקצאה אקראית. אני מתעכבת על הנקודה הזו כי היא בעיני קריטית להבנה לא רק של המחקרים האלו, אלא של מחקרים בכלל. ואם רגע תקשיבו, אני מבטיחה שהיא תשמש אתכן כדי לצרוך בחכמה ידע מחקרי אפילו ב-Ynet. 


אז למה בעצם אנחנו רוצות לחלק הורים לקבוצות בהטלת מטבע? המטרה היא לוודא שאין שום הבדל בין שתי קבוצות ההורים חוץ מהעובדה שקבוצה אחת עברה הדרכה וקבוצה אחרת לא. לצורך העניין, אם ימצא שבקבוצת ההורים שעברו הדרכה הילדים רבים פחות בבית בהשוואה לקבוצת הביקורת אני רוצה להיות בטוחה שהסיבה לכך היא ההדרכה שקיבלו ולא למשל ההשכלה שלהם, או המצב הסוציו-אקונומי שלהם או המסגרת החינוכית שאליה הם שולחים את הילדים. אם החלטתי בהטלת מטבע לאיזו קבוצה כל משפחה תצטרף הסיכוי שכל המשפחות עם תואר שני ומעלה או כל המשפחות שהילדים שלהם בגן אנתרופוסופי יפלו בדיוק בקבוצת ההדרכה הוא נמוך מאוד. כך, ששוב, אם ימצא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות אני אדע בביטחון שהדרכת התיווך היא שגרמה לכך- ההדרכה שההורים עברו הובילה להפחתת המריבות בבית. 


מחקרים שמשתמשים בהקצאה אקראית הם סטנדרט הזהב במחקר מדעי, כי הם מאפשרים לקבוע קשר סיבתי בין שני גורמים שהוא הרבה יותר חזק מקשר מתאמי. 


ועכשיו נסגור את הרגע של מדע נחזור אל המחקרים על תיווך ריבים 


אז ההורים שהשתתפו בהדרכה קיבלו הסבר כללי על פרוצדורת התיווך, תרגלו תיווך קונפליקטים במעין משחק תפקידים שבו המדריכים היו בתפקיד הילדים וההורים בתפקיד ההורים וצפו בסרטוני וידיאו שבהם הורים אחרים תיווכו מריבות בין הילדים שלהם. לבסוף, שלחו אותם הביתה ליישם עם מסמך שסיכם את פרוצדורת התיווך לתזכורת.


מהי פרוצדורת התיווך?

רגע לפני שנצלול לפרטים בואו נגדיר רגע לעצמנו למה אנחנו מתכוונת כשאנחנו אומרות תיווך. תיווך הוא התערבות שעושים ההורים כשהילדים שלהם רבים. ההורים המתווכים נשארים ניטרליים, הם שולטים בתהליך המשא ומתן אבל מאפשרים לשני הצדדים- האחים- להשמיע ולהישמע ולבסוף להגיע לפתרונות משלהם. בדרך הזו, ההורים כמתווכים מרוויחים את אמונם של שני הילדים, והילדים מצדם יכולים להגיע לפתרון שנותן מענה לצרכים של כולם וכולם יכולים לעמוד בו. 


תיווך הוא למעשה גישה נפוצה לפתרון קונפליקטים שיושמה בהצלחה בטווח רחב של תחומים כמו משא ומתן בעבודה, קונפליקטים בין השכנים, תהליכי גירושין ואפילו ויכוחים בין-לאומיים. גישת התיווך עברה סוג של ייבוא אל עולם ההורות. אם זה עובד בין מדינות, אז למה שלא יעבוד בין אחים? 


אז הנה פרוצדורת התיווך שלב אחרי שלב

  1. קביעת החוקים: השלב הראשון הוא קביעת החוקים. בשלב הזה אנחנו, ההורים, מסבירים לילדים את חלוקת התפקידים: התפקיד שלנו כמתווכים הוא להנחות את השיח, בעוד שהתפקיד שלכם, הילדים, הוא למצוא את הפתרון. אחרי שהגדרנו את חלוקת התפקידים אנחנו מגדירים את חוקי הדיון והכי חשוב מוודאים שהילדים מסכימים להם. חוקים כמו לא נכנסים אחד לדברים של השני. לא מעליבים. לא צועקים. כל משפחה והחוקים שלה, העיקר שתהיה מערכת חוקים אחת ברורה שכולם מסכימים עליה כי זה מה שיצור מרחב בטוח לשיח.

  2. תורות: בשלב הבא, כל ילד בתור שלו מספר לנו ולאח או האחות שלו מה קרה מהפרספקטיבה שלו. התפקיד שלנו בשלב הזה הוא לתת תוקף לעמדה של כל אחד מהילדים ואם צריך לנסח אותה מחדש. אחרי שכל אח או אחות סיפרו את הסיפור מהעיניים שלהם, אנחנו מסכמים את הבעיה שיש לפתור. 

  3. מדברים על רגשות: לפני שממשיכים הלאה אל הפתרון, יש שלב ביניים חשוב במיוחד בפרוצדורת התיווך והוא שיח על רגשות. בשלב הזה ההורה מעודד את הילדים לספר איך המריבה השפיעה עליהם, איך הם הרגישו בעקבות המריבה ולמה. המטרה של השלב הזה היא ליצור בסיס להבנה ולאמפתיה. וכדי לוודא שהילדים לכל הפחות שומעים אחד את השני, ההורה מבקש מכל אח מהם לחזור על מה שהאחר אמר. 

  4. מציאת פתרון: והנה הגענו אל השלב האחרון- שלב מציאת הפתרון. אחרי שהבעיה הוגדרה היטב והאחים הצליחו להבין במידה מסוימת את הפרספקטיבה של הצד השני, הכדור עובר לידיהם והם מתבקשים למצוא פתרון בעצמם. זה לא שההורה נעלם והולך ומשאיר אותם לגמרי לבד בסיפור, הוא עדיין יכול להשתתף בתהליך, לשאול שאלות ובעיקר לוודא שהפתרונות שהילדים מציעים הם אכן אפשריים. בסופו של דבר כאשר שני הילדים מסכימים על פתרון, התיווך מסתיים. אבל לא לפני שההורה משבח את הילדים על ההשתתפות שלהם בתהליך. משהו בסגנון של "אני גאה בכם שהצלחתם להקשיב אחד לשני ולהגיע לפיתרון". 


אז זוהי פרוצדורת התיווך שלב אחר שלב. 


אבל השאלה שעדיין נותרה פתוחה היא האם זה באמת עבד? 

האם הדרכת התיווך שההורים קיבלו השפיעה על המריבות בין האחים? כדי לבדוק את זה כמה שבועות או חודשים אחרי ההדרכה החוקרים הזמינו את ההורים, גם אלה שעברו את ההדרכה וגם אלו שלא, אל המעבדה. 


האם המשפחה הצליחה ללמוד את פרוצדורת התיווך?

החוקרים רצו לדעת, קודם כל, אם ההורים שעברו הדרכה בכלל משתמשים בפרוצדורת התיווך. אז מסתבר שכן. ההורים שעברו הדרכה סיפרו שהם הצליחו די מהר ללמוד את פרוצדורת התיווך ואכן השתמשו בה יותר בבית. וגם הילדים שלהם סך הכל זרמו איתם ושיתפו פעולה בתהליך. במילים אחרות, נראה שפרוצדורת התיווך היא לא מדע גרעין ודי קל להפנים וליישם אותה. חדשות טובות, סך הכל.


איך ההורים והילדים מנהלים קונפליקט במעבדה?

אחר כך החוקרים רצו לבדוק איך ההורים והילדים מנהלים קונפליקט. כדי לעשות את זה, הם ביקשו מכל משפחה לבחור איזשהו קונפליקט בין האחים שחוזר על עצמו בבית ואז לנסות לפתור אותו יחד במעבדה. בזמן שהמשפחה הייתה עסוקה בלפתור את הקונפליקט, החוקרות צילמו אותן בוידיאו ואחר כך ניתחו את הצילומים וניסו להעריך את מיומנויות התיווך של המשפחה. 


בואו נעצור שוב לרגע של מדע. הקונפליקט שהמשפחה ניסתה לפתור במעבדה לא בהכרח מייצג את מה שהיה קורה בבית בזמן מריבה אמיתית. סביר להניח שהעוצמות הרגשיות במריבה אמיתית הן גבוהות יותר ומן הסתם משפיעות על ניהול הקונפליקט. למגבלה הזו קוראים במחקר מגבלה ב"תוקף האקולוגי"- מה שנבחן בתנאי מעבדה לא בהכרח משקף את מה שקורה במציאות. עקרונית, כדי להתגבר על המגבלה הזו צריך לערוך מחקרים של תצפיות טבעיות, כאלה שבהם הנסיינים מגיעים לבית של האחים ומצלמים אותם. אבל גם אז, לא מובן מאליו להצליח לתפוס ריב על חם. 


אז מה עלה מתוך צילומי הוידיאו? ההורים שעברו הדרכה הראו מיומנויות תיווך טובות יותר, בהשוואה להורים מקבוצת הביקורת. מה זה אומר? הורים שעברו הדרכה כיוונו יותר את השיח אל הרגשות והרצונות של הילדים והנחו אותם לפתור את העניינים בעצמם מבלי להציע פתרונות משלהם. לעומתם, הורים מקבוצת הביקורת נטו יותר להאשים את הילדים בקונפליקט ולהציע פתרונות משלהם. אז נראה שלפחות בתנאי המעבדה, הדרכת התיווך השפיעה לטובה על מיומנויות התיווך של ההורים.


איך ההורים והילדים מנהלים קונפליקט בבית?

דבר נוסף שהחוקרים רצו לבדוק זה איך המשפחה מנהלת קונפליקטים בבית. כמו שהסברתי קודם, במחקר הזה לא השתמשו בתצפיות טבעיות בבתים, מה שאומר שלחוקרים לא נותר אלא להסתמך על דיווחי ההורים. מה הכוונה? לפני ואחרי ההדרכה, ההורים התבקשו למלא שאלונים, עברו ראיונות וגם קיבלו יומן יומי שבו נדרשו לתעד את אופי המריבות בין האחים וההתערבות שלהם במשך שבוע-שבועיים.


גם כאן אני רוצה לעצור לרגע קצר של מדע. דיווחים עצמיים הם מטבעם מוטים. אם זה הזיכרון שמתעתע או הרצון להציג תמונה יפה יותר ממש שקורה במציאות מה שנקרא הטיית "ריצוי חברתי", ההורים רוצים "לצאת טוב" בעיני החוקרים. וכמובן, ייתכן שההורים שעברו הדרכה מצפים לראות שינוי בהתנהלות בבית סביב ריבים בין אחים, ציפייה שעשויה להטות את הדיווחים. אבל זה מה יש, ועם זה נעבוד. 


אז מתוך השאלונים, הראיונות והיומנים עלה שאצל ההורים שעברו את ההדרכה קורים דברים טובים גם בבית- המריבות בין האחים נפתרות בצורה חיובית והוגנת יותר והילדים מעורבים יותר בתהליך מציאת הפתרונות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. באופן מעניין במיוחד, בשתי קבוצות- קבוצת ההדרכה וקבוצת הביקורת- כמות הריבים לא פחתה והאחים המשיכו לריב על אותם דברים בדיוק. אבל כמו שאמרנו קודם, אם אנחנו מתייחסות לריבים בין האחים כהזדמנות, לא בטוח שמניעת מריבות היא המטרה שאנחנו רוצות לשאוף אליה.


האם הילדים מפנימים את עקרונות התיווך ומצליחים ליישם אותם בעצמם?

עוד שאלה שהחוקרים התעניינו בה היא האם הילדים מפנימים את עקרונות התיווך ומצליחים ליישם אותם בעצמם גם כשההורים שלהם לא בסביבה. כדי לבדוק את זה החוקרים הזמינו את האחים אל המעבדה וביקשו מהם לפתור קונפליקט בכוחות עצמם ללא נוכחות ההורים. הם מצאו שהילדים שההורים שלהם עברו הדרכה הראו מיומנויות מתוחכמות יותר לפתרון קונפליקטים, בהשוואה לילדים בקבוצת הביקורת. הם למשל, דיברו יותר על רגשות ועל חוקי השיח, ניהלו שיח נעים יותר אחד עם השני והציעו פתרונות בונים יותר. גם היכולת שלהם להבין את הפרספקטיבה של האחר סביב הקונפליקט הייתה גבוהה יותר בהשוואה לילדים בקבוצת הביקורת. כך שנראה שהילדים שגדלים בבית שבו ההורים מתווכים את הריבים ביניהם מצליחים להפנים את עקרונות התיווך וליישם אותם גם כשההורים לא לצדם. שזה בהחלט משמח.


בונוס: האחים הקטנים זוכים להעצמה

זוכרות שדיברנו קודם על זה שאחד הטיעונים למה כן להתערב במריבות בין אחים זה החשש שהאחים הגדולים ישתלטו על האחים הקטנים? אז במחקר הנוכחי אכן נמצאה עדות שתומכת בטיעון הזה. מה הכוונה? נמצא במחקר שהאחים הצעירים זכו להעצמה- הרצונות והרגשות שלהם נלקחו יותר בחשבון וניתנה להם יותר אחריות במציאת פתרון לקונפליקטים. וגם הגדולים נטו פחות להשתלט על השיח. בקיצור, נראה שהתיווך איזן את מערך יחסי הכוחות בין האחים. 


וכמה זמן נמשך כל הטוב הזה?

אוקיי, אני מניחה שדי השתכנעתן שפרוצדורת התיווך משפיעה לטובה על טיב המריבות בין האחים, אבל השאלה היא כמה זמן כל הטוב הזה נמשך. המחקר האחרון בסדרה הראה שההשפעות החיובית של הדרכת התיווך נמשכות גם יותר מחמישה חודשים אחרי ההדרכה. נכון להיום, אין לנו דרך לדעת אם ההשפעות נמשכות גם מעבר, אבל לא בלתי סביר שהתשובה היא חיובית.


סיכום ביניים

בתחילת הפרק הצגנו כמה טיעונים למה כן או לא להתערב במריבות בין אחים ודיברנו על כמה אסטרטגיות שונות להתערבות. וכפי שהבטחתי לכן הגיע הזמן להכריע- לפחות לפי סדרת המחקרים שראינו עכשיו, נראה שהדרך העדיפה היא כן להתערב במריבות בין אחים כאשר האסטרטגיה להתערבות היא הכוונה או תיווך.


למה? כי ראינו שבמשפחות שעברו הדרכה הריבים מנוהלים בצורה טובה יותר- גם מצד ההורים וגם מצד האחים. האחים אמנם לא רבים פחות, אבל כן רבים בצורה יותר בונה ואפקטיבית. ראינו גם שהאחים סופגים את עקרונות התיווך ומצליחים ליישם אותם בעצמם גם כשההורים לא בסביבה והבונוס הוא שהאחים הקטנים זוכים להעצמה- קולם נשמע וניתנת להם אחריות.


סדרת המחקרים הזו מלמדת אותנו שכאשר אנחנו מתווכות את הריבים בין האחים, אנחנו מעודדות אותם לבטא את הרצונות שלהם ולשתף בהשלכות הרגשיות של הריב על כל אחד מהם. הם לומדים שההשקפות שלהם נשמעות על ידי האחים שלהם ובו בזמן הם לומדים גם להקשיב להשקפות של האחים. באמצעות התיווך אנחנו גם מעצימות את הילדים שלנו כשאנחנו מאפשרות להם להגיע בעצמם לפתרונות. הילדים שלנו מצדם רואים מה אנחנו עושות כדי לעזור להם להגיע להסכמה, ואז מאמצים חלק מהאסטרטגיות האלו כשהם נדרשים לפתור קונפליקטים באופן עצמאי. במילים אחרות, אנחנו תורמות לשיפור מיומנויות פתרון הקונפליקטים של הילדים שלנו. מיומנויות שחשובות הרבה מעבר ליחסים שלהם עם האחים.


מתי הם כבר יפסיקו לריב?

ואם כבר עייפתן ואתן רוצות לדעת מתי הם כבר יפסיקו לריב, אז גם הפעם יש לי מחקר בשבילכן.


במחקר שנערך בארה"ב, צוות חוקרות וחוקר אחד עקבו אחרי ההתפתחות של מערכות יחסים של 200 זוגות אחים במשך עשור, מתקופת בית הספר היסודי ועד אמצע-סוף גיל ההתבגרות (כאשר האח הגדול היה בן 17.3 והאח הקטן בן 14.8, בממוצע). הפרש הגילאים הממוצע בין האחים היה שנתיים וחצי. מחקר שנמשך 10 שנים זה ממש לא מובן מאליו, אז בואו נעצור רגע להעריך את זה.


מה שהחוקרים גילו היה שהקונפליקט בין האחים הלך וגבר לאורך הילדות האמצעית והגיע לשיא כאשר האח הבכור היה בתקופת המעבר אל גיל ההתבגרות. והחדשות הטובות? לאחר שהבכור צלח את תקופת המעבר, הקונפליקט בין האחים הלך ודעך. מה יכול להסביר זאת? יכול להיות העניין ההולך וגובר של מתבגרים בעולם שמחוץ למשפחה והזמן הרב יותר שהם מבלים מחוץ לבית מפחיתים את ההזדמנויות של האחים להתווכח ולריב. קרוב לוודאי שגם השיפור במיומנויות החברתיות והקוגניטיביות בגיל ההתבגרות תורם את חלקו.

בקיצור, מתישהו הם יריבו פחות. אבל כל עוד הם רבים כדאי לנו להחזיק בראש שריבים הם הזדמנות. וכדי לנצל את ההזדמנות הזו עד הסוף, כדאי לנו לתווך. 


 

.....

מקורות מחקריים

מחקרים שמצאו שקונפליקט בין האחים מנבאים מגוון השלכות שליליות:

https://psycnet.apa.org/record/2002-00749-005

https://psycnet.apa.org/record/1999-15929-004

https://psycnet.apa.org/record/1982-03842-001


עמדות הוריות בנוגע להתערבות בריבים בין אחים:

https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0265407597144003?journalCode=spra


על הקשר בין העדפה הורית לבין מריבות בין אחים:

https://www.jstor.org/stable/40056288


אסטרטגיות הוריות לניהול ריבים בין אחים:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10621963/


מחקרים שבדקו (בין השאר) את תדירות הריבים בין האחים:

https://psycnet.apa.org/record/1986-00887-001

https://psycnet.apa.org/record/1987-03727-001


סדרת המחקרים הקנדיים שבחנה את הפוטנציאל הטמון בתיווך הורי במהלך ריב בין אחים:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/14992617/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17517005/

https://psycnet.apa.org/record/2014-03687-007


סקירה אודות תיווך הורי בריבים בין אחים (פרק 7 בספר):

https://www.cambridge.org/il/universitypress/subjects/psychology/developmental-psychology/talking-about-right-and-wrong-parent-child-conversations-contexts-moral-development?format=PB


מטא-אנליזה אודות התערבויות במריבות ותוקפנות בין אחים:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26681173/


מחקר אורך שעקב אחר התפתחות מערכת היחסים בין אחים במשך עשור:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17107458/



Comentários


bottom of page