.png)
בפרק הזה נצלול אל לב לבה של המחלוקת על לינה משותפת ונשאל האם לינה משותפת היא יתרון אבולוציוני או סכנת חיים. ננסה לברר האם לינה משותפת באמת מעלה את הסיכון לתסמונת המוות בעריסה ונבין גם איך הנקה קשורה לסיפור. ונסיים עם אלטרנטיבה שפויה ומחוברת מציאות להמלצה החד משמעית נגד לינה משותפת, כך שבסופו של דבר נוכל לקבל החלטות מושכלות בנוגע לשינה של הילדים שלנו.
כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!
מוזמנות להתעדכן גם בקבוצת הפייסבוק או להירשם לניוזלטר של מאמאדע.
רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!
מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:
ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע הורות מבוססת-מדע, אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.
היום אנחנו ממשיכות במיני סדרה שלנו על לינה משותפת במיני סדרה שלנו על שינה. מה אני אעשה, תכננתי פרק אחד על לינה משותפת אבל מצאתי כל כך הרבה מידע שפשוט לא יכולתי להשאיר לעצמי. אז פיצלתי את הפרק לשניים, ואז לשלוש. כי באמת יש כאן הרבה מידע לעכל. אבל אני לא רוצה לעשות לכן הנחות, כי באמת מגיע לכן לקבל תמונה באמת שלמה ומקיפה על אחד הוויכוחים הסוערים והנפיצים ביותר בעולם ההורות (וגם בעולם המחקר)- לינה משותפת. בפרק הזה נצלול אל לב לבה של המחלוקת על לינה משותפת ונשאל האם לינה משותפת היא יתרון אבולוציוני או סכנת חיים. ננסה לברר האם לינה משותפת באמת מעלה את הסיכון לתסמונת המוות בעריסה ונבין גם איך הנקה קשורה לסיפור. ונסיים עם אלטרנטיבה שפויה ומחוברת מציאות להמלצה החד משמעית נגד לינה משותפת, כדי שבסופו של דבר נוכל לקבל החלטות מושכלות בנוגע לשינה של הילדים שלנו.
אז בואו רגע נזכר מה למדנו בפרק הקודם. פתחנו את הפרק בניסיון להבין מהו ההיגיון האבולוציוני שעומד מאחורי לינה משותפת, מתוך הבנה שככה אמהות ותינוקות ישנו משחר הימים ועדיין ישנים ככה ברוב העולם. הכרנו את השינויים התרבותיים הדרמטיים שהתרחשו ב-200 השנים האחרונות שדחקו את הלינה המשותפת לשוליים מתוך חשש שכך הילד לעולם לא יפתח עצמאות והממצאים שהצביעו על לינה משותפת כגורם סיכון לתסמונת המוות בעריסה. לפני שיצאנו לבדוק אם יש לטענות האלו יש בסיס מדעי, עצרנו לעשות לעצמנו סדר כדי שנוכל להתמצא בשדה המחקרי כמו שצריך. דיברנו על 3 דרכים שונות לחשוב על מהי שנת תינוקות נורמלית: דרך משקפיים תרבותיות, דרך משקפיים סטטיסטיות ודרך משקפיים פיזיולוגיות-ביולוגיות. והכרנו 3 אסכולות לחקר השינה: האסכולה הרפואית ששמה דגש על דפוסי שינה נורמטיביים וסיכונים פוטנציאליים, האסכולה הפסיכולוגית שבודקת את הקשרים בין מאפיינים שונים של השינה לבין השלכות על התפתחות, מצב ההורים וכו' והאסכולה האנתרופולוגית שחוקרת שינה בקונטקסט האבולוציוני שבו התפתחה- לינה משותפת והנקה, או מה שנקרא breastsleeping. בנוסף, דיברנו על כמה חשוב לעשות סדר בהגדרות כדי להבין את המחקרים וההמלצות בהקשר של לינה משותפת, בין אם מדובר בהגדרות הטכניות של איפה בדיוק התינוק ישן ובין אם מדובר בהגדרות שמתייחסות למוטיבציה של הורים לישון בלינה משותפת. אחרי כל זה יצאנו לדרך וגילינו את אחד הממצאים החשובים ביותר בשיח על לינה משותפת: לינה משותפת היא עובדה, על אפן ועל חמתן של ההמלצות.
למה הורים ישנים עם התינוקות שלהם בלינה משותפת?
ומכאן אנחנו ממשיכות. השאלה שעולה היא למה בעצם? למה שהורים ישנו עם התינוקות שלהם באותה מיטה למרות המלצות הבטיחות ולמרות האמונה הרווחת שכך הילדים לעולם לא יגדלו להיות עצמאיים? סקירה סיסטמטית נרטיבית שהתפרסמה בשנת 2015 וניתחה כ-34 מחקרים זיהתה 10 סיבות שונות שבגללן הורים בוחרים או מוצאים את עצמם בלינה משותפת עם התינוקות שלהם. הכוונה כאן היא לתינוקות בגיל שנה ומטה.
מתוך הסקירה עלה שהסיבה הכי נפוצה לבחירה בלינה משותפת היא הנקה. אמהות מספרות שלינה משותפת עוזרת להן להתמודד בקלות ובנוחות יחסית עם הנקות לילה תכופות. ככה הן גם לא חייבות להתעורר לגמרי כדי להניק, הן יכולות להישאר חצי ישנות. בנוסף, אמהות מסבירות ששינה ליד התינוק שלהן מרגיעה אותן ועוזרת להן להרגיש בטוחות. הן גם מאמינות שלינה משותפת מרגיעה את התינוק ונותנת מענה לצרכים הפיזיים והרגשיים שלו כך שהוא מרגיש בטוח. סיבה נוספת שעולה מהסקירה היא שלינה משותפת מאפשרת שינה רבה יותר וטובה יותר, כי ככה התינוק נרדם מהר יותר, חוזר לישון מהר יותר ובסך הכל ישן יותר זמן. כך שגם ההורים וגם התינוק ישנים טוב יותר. הורים מספרים גם ששינה צמוד לתינוק במהלך הלילה מאפשרת להם לבדוק אם הכל בסדר איתו- אם הוא נושם, אם קר לו או אם יש בעיה כלשהי. עוד סיבה שבגללה הורים בוחרים בלינה משותפת היא המחשבה שלינה משותפת תורמת לבונדינג ולהתקשרות, במיוחד כשההורים עובדים מחוץ לבית במהלך היום כך שהלילה הוא בעצם זמן להשלים פערים. ולפעמים התינוק מוצא את דרכו למיטת ההורים כי הוא פשוט לא מפסיק לבכות ושום דבר אחר לא עוזר. יש כמובן גם הורים שישנים בלינה משותפת פשוט כי אין להם ברירה אחרת או כי אין להם מקום בבית לעריסה או כי קר מדי ואין להם דרך לחמם את התינוק. ויש תרבויות שבהן לינה משותפת היא הנורמה, ככה שהורים ישנים עם התינוקות בלינה משותפת כי זה מה שעושים. סיבה נוספת שהורים נותנים לבחירה בלינה משותפת היא שלינה משותפת היא בכלל לא מסוכנת. ויש אמהות שמסבירות שהבחירה הזו היא פשוט הדבר הטבעי עבורן, האינסטינקט האמהי שלהן. אני מניחה שחלקכן מזדהות עם חלק מהסיבות האלה, ואולי חלקכן מעקמות פרצוף. בכל מקרה, בפרק הזה ובפרק הבא אחריו נברר אם יש בסיס מדעי לכל הסיבות האלו, ככה שלא נצטרך יותר להסתפק רק בדעות או בהיגיון בריא.
לינה משותפת והנקה
נתחיל בסוגיית ההנקה. אם אתן זוכרות, קודם אמרנו שלפי האסכולה האנתרופולוגית סביבת השינה האופטימלית של התינוק התפתחה במשך מאות אלפי שנים של אבולוציה והתכנסה לפתרון של שינה משותפת והנקה, פתרון שקיבל את השם breastsleeping. מעבר זה, ראינו עכשיו שהסיבה הכי נפוצה לבחירה בלינה משותפת היא תמיכה בהנקה. מכאן הגיוני לצפות שנמצא במחקר קשרים חיוביים בין הנקה ללינה משותפת. בואו נגלה אם זה באמת המצב.
סקירה סיסטמטית שהתפרסמה בשנת 2019 ניתחה את הקשר בין הנקה לבין לינה משותפת על בסיס 26 מחקרים שכללו עשרות אלפי אמהות ותינוקות. מזכירה שלינה משותפת בפרק שלנו מתייחסת לשינה עם התינוק במיטת ההורים. הנתונים במחקרים שנכללו בסקירה התבססו בעיקרם על דיווחי אמהות כמו שאלונים או יומנים, אם כי בחלק מהמחקרים השתמשו גם בצילומי וידיאו. ומה נמצא? רובם הגדול של המחקרים מצא קשר חיובי בין הנקה ללינה משותפת- אמהות בלינה משותפת נוטות יותר להניק ותינוקות בלינה משותפת נוטים לינוק עד גיל מאוחר יותר. למשל, מחקר בריטי שכלל 1356 תינוקות מצא ש-46% מהתינוקות בלינה משותפת עדיין ינקו בגיל 3 עד 4 חודשים, פי 2 יותר בהשוואה לתינוקות שישנו בחדר נפרד. במחקר אחר, תינוקות שישנו בלינה משותפת באופן קבוע ינקו זמן ארוך יותר בהשוואה לתינוקות בלינה משותפת לא עקבית ותינוקות בחדר נפרד. מחקרים שהתבססו על צילומי וידיאו דיווחו על יותר ניסיונות להניק, הנקה ממושכת יותר ותדירות גבוהה יותר של הנקות מוצלחות במקרה של לינה משותפת. כן חשוב לומר שהעדויות האלו הן בעיקרן מתאמיות, כלומר הן מלמדות אותנו שלינה משותפת והנקה לכל היותר נוטות להופיע יחד. אבל זה לא אומר בהכרח שלינה משותפת מעודדת הנקה בלעדית או הנקה ארוכה יותר, או לחילופין זה לא אומר שהנקה בהכרח מעודדת לינה משותפת.
אני הצלחתי למצוא רק מחקר אחד שהשתמש בהקצאה אקראית כדי לבדוק האם לינה משותפת משפיעה על הנקה. מחקר שערכה פרופסור הלן בול שכבר הזכרנו אותה בפרק הקודם. במחקר, 64 תינוקות בבית חולים בבריטניה הוקצו אקראית מיד אחרי הלידה לאחת משלוש קבוצות. תינוקות בקבוצה הראשונה ישנו עם אמא שלהם באותה מיטה (כלומר בלינה משותפת), תינוקות בקבוצה השנייה ישנו במיטחברת (כלומר במיטה שצמודה למיטה של האמא בלי דופן רביעית) והתינוקות בקבוצה השלישית ישנו בעריסה ליד המיטה של אמא שלהם. המחקר נערך בתוך מחלקת היולדות, מה שאיפשר להלן ולצוות שלה לשמור על תנאי מחקר מבוקרים. בזמן שהאמהות והתינוקות שהו במחלקת היולדות הם צולמו בוידיאו (באישור האמהות כמובן). אחר כך החוקרים ניתחו את הצילומים כדי לבדוק האם למיקום השינה של התינוק הייתה השפעה על הנקה. חשוב לומר שכל האמהות במחקר התכוונו מראש להניק. במחקר אכן נמצא שתינוקות שישנו בלינה משותפת או במיטחברת ינקו בתדירות גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר, בהשוואה לתינוקות שישנו בעריסה. ומה המשמעות של זה? הנקות בתדירות גבוהה מובילות לעלייה ביצור של פרולקטין שבתורו משפיע על ייצור החלב. כך שנראה ששינה קרוב לאמא תומכת בביסוס השלבים הראשונים של ההנקה.
ממצא מעניין נוסף שעלה במחקר הזה הוא תנוחת הגוף של אמהות בלינה משותפת. נראה שאמהות בלינה משותפת פונות עם הגוף שלהן אל התינוק ומתעקלות סביבו באופן אינסטינקטיבי כך שהראש שלו נמצא בגובה של החזה שלהן. זה אגב גם מה שנמצא במחקרים אחרים שנערכו במעבדה, שם ראו שאמהות מניקות בלינה משותפת מאמצות את התנוחה הזו באופן די עקבי. לעומת זאת אמהות לא מניקות בלינה משותפת ישנות בתנוחות די מגוונות. אני לא מכירה מחקר שבדק את היעילות של התנוחה האינסטינקטיבית הזו של אמהות מניקות בלינה משותפת, אבל אני עדיין חושבת שזו עובדה ראויה לציון.
בקיצור, נראה שבהחלט יש קשר בין הנקה לבין לינה משותפת, אבל מכיוון שרוב הקשרים שנמצאו הם מתאמיים אנחנו לא יכולות לקבוע בוודאות שאחת מובילה לשנייה או להפך. סביר מאוד שיש כאן קשר דו-כיווני.
לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה
ועכשיו הגענו ללב לבה של המחלוקת על לינה משותפת- האם לינה משותפת היא יתרון אבולוציוני או סכנת חיים? כל הסיפור הזה התחיל לקראת סוף המאה ה-20, במהלך תקופה שבה הושקעו מאמצים אדירים בניסיון להבין למה תינוקות מתים ללא כל סיבה נראית לעין, תופעה שקיבלה את השם מעורר הפלצות "תסמונת המוות בעריסה".
בואו נתחיל רגע בלהבין מהי תסמונת המוות בעריסה. תסמונת המוות בעריסה או SIDS (Sudden Infant Death Syndrome) מוגדרת כמוות שמתרחש במהלך השינה ומגיע לשיא בין החודש השני לבין החודש השלישי לחיים. תסמונת המוות בעריסה הוגדרה לראשונה כמצב רפואי שעומד בפני עצמו בשנת 1963, מה שהוביל מעבדות מחקר שונות לחפש בקדחתנות אחרי הסברים לתופעה העלומה. באותה תקופה החלו להופיע עדויות שהצביעו על קשר בין תסמונת המוות בעריסה לבין לינה משותפת. כמה עשורים מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-90, הלינה המשותפת הוכתרה כאחד מגורמי הסיכון ברי-השינוי לתסמונת המוות בעריסה. כלומר גורם סיכון שאפשר למנוע אותו, פשוט לא לישון עם התינוק באותה מיטה. והרי לכם המחלוקת.
באותם ימים, חוקרים אנתרופולוגיים הבחינו בפער הגדול בין סידורי השינה בעולם המערבי לבין הצרכים הביולוגיים וההתנהגותיים של התינוק. ההבחנה הזו הובילה אותם לחשוב שאולי ההסבר לתסמונת המוות בעריסה טמון במנהג המערבי המשונה ויוצא הדופן בהיסטוריה של המין האנושי להפריד בין אמהות ותינוקות במהלך הלילה.
ומה ההיגיון של הטיעון הזה?
אז ככה, במהלך החודשים הראשונים לחייהם של תינוקות, מערכת בקרת הנשימה שלהם עוברת שינויים דרמטיים מה שהופך אותם פגיעים להפסקות נשימה פתאומיות. ההשערה של החוקרים האנתרופולוגים ובראשם פרופסור ג'ימס מק'קאנה הייתה שדווקא הלינה המשותפת היא זו שמגנה על התינוקות הקטנטנים מהפסקות הנשימה המפחידות האלו. הם טענו שתינוקות שישנים קרוב לאמא נוטים להתעורר בקלות כשהיא זזה או נושמת בכבדות. ואולי, זה גם מה שעשוי להעיר אותם במצבים נשימתיים מסוכנים.
כדי לבדוק אם זה אכן המצב, פרופסור ג'יימס מק'קאנה והצוות שלו ערכו סדרת ניסויים שבמהלכם נאספו מדדים פיזיולוגיים מאמהות ותינוקות שהגיעו לישון במעבדה. באחד המחקרים השתתפו כ-35 זוגות של אמהות ותינוקות בני 11-15 שבועות, כאשר 20 תינוקות מתוכם ישנו בלינה משותפת באופן קבוע מאז הלידה וכל השאר ישנו בנפרד. במהלך הניסוי, התינוקות ישנו 3 ימים במעבדה- לילה ראשון להסתגלות, לילה שני בחדר נפרד ולילה נוסף יחד עם אמא. הם כן דאגו להחליף את הסדר בין הלילות, ככה שיש תינוקות שישנו בלילה השני בלי אמא ובלילה השלישי עם אמא ויש תינוקות שישנו בלילה השני עם אמא ובלילה השלישי בלי אמא. זה מהלך חשוב כדי לוודא שמה שעושה את ההבדל בין הלילות הוא באמת מיקום השינה ולא דברים אחרים. בזמן שהאמהות והתינוקות ישנו נאסף מידע על דפוסי השינה שלהם באמצעות EEG.
ומה הם מצאו? דבר ראשון, החוקרים ראו שבלילה שבו תינוקות ישנו יחד עם אמא שלהם הם נטו להתעורר יותר בשלבי השינה העמוקים (שלבים 3-4), בהשוואה ללילה שבו הם ישנו בחדר נפרד. ובאופן מעניין, תינוקות שישנו בלינה משותפת באופן קבוע התעוררו אפילו יותר. בנוסף, החפיפה בין היקיצות של האמא לבין היקיצות של התינוק הייתה גדולה פי שניים בלילה שבו הם ישנו יחד. במילים אחרות, היקיצות של האמא והתינוק היו יותר מסונכרנות.
כאמור, אחת ההשערות למקורה של תסמונת המוות בעריסה היא הקושי של תינוקות להתעורר משינה גם במצבים מסוכנים שמתרחשים במהלך השינה. לפי ההיגיון הזה, מספר יקיצות גדול יותר במהלך שלבי השינה העמוקים, כמו שנמצא אצל תינוקות בלינה משותפת, יחד עם ממצאים קודמים שהראו שלינה משותפת מקצרת את שלבי השינה האלו, הובילו את החוקרים למסקנה שללינה משותפת עשויה להיות השפעה מגנה מפני תסמונת המוות בעריסה. בנוסף, הרגישות האמהית המוגברת שמתאפשרת בלינה משותפת, כמו שראינו בסנכרון ביקיצות של האמא והתינוק, גם עשויה לשחק תפקיד מגן.
אבל אלו לא העדויות היחידות שתומכות בטענה שלינה משותפת מספקת הגנה מפני תסמונת המוות בעריסה. למשל, הנקה נמצאה במחקרים כגורם מגן בפני עצמו. וכבר ראינו, שיש עדויות לקשר חיובי בין הנקה ללינה משותפת. לפי ההיגיון הזה, לינה משותפת מגנה מפני תסמונת המוות בעריסה בכך שהיא מעודדת הנקה. עוד גורם מגן משמעותי מפני תסמונת המוות בעריסה הוא שינה על הגב ובמחקרים נמצא שתינוקות בלינה משותפת ישנים יותר על הגב, ככה שיש לנו כאן עוד קול שמחזק את פוטנציאל ההגנה של לינה משותפת.
אם נסכם, מה שתומך בהשערה לפיה לינה משותפת מספקת הגנה מסוימת מפני תסמונת המוות בעריסה זה שהתינוק ישן פחות עמוק בלילה, אמא שלו רגישה יותר לסיגנלים שמגיעים ממנו במהלך השינה, יש סיכוי גבוה יותר שהאמא תניק וסיכון נמוך יותר שהתינוק ימצא את עצמו ישן על הבטן.
השתכנעתן? יופי! כי עכשיו אני הולכת לבלבל אתכן!
בזמן שהחוקרים האנתרופולוגיים השתכנעו יותר ויותר ביתרונות האבולוציוניים של הלינה המשותפת, החלו להצטבר עוד ועוד ממצאים אפידמיולוגיים שהראו שתינוקות שישנים בלינה משותפת נמצאים בסיכון גבוה יותר לתסמונת המוות בעריסה. הממצאים האלו העמידו בסימן שאלה את מידת הבטיחות של הלינה המשותפת ואפילו הובילו ארגוני בריאות מובילים בעולם להמליץ להורים שלא לישון עם התינוקות שלהם.
רגע, איך זה יכול להיות שחוקרים מסוימים טוענים שלינה משותפת היא יתרון אבולוציוני שמגן על התינוק מפני תסמונת המוות בעריסה, בעוד שחוקרים אחרים טוענים שלינה משותפת היא גורם סיכון לתסמונת המוות בעריסה? איך אנחנו אמורות לחיות עם הסתירה הזו?
אז למרבה המזל, היו חוקרים שלא הצליחו לחיות עם הסתירה הזו בדיוק כמונו ולקחו על עצמם לנסות להבין מה קורה פה. קודם כל הם מצאו הבדלים עצומים באופן שבו מחקרים שונים הגדירו "מוות בלינה משותפת", מה לא היה שם- שינה על הספה, שינה עם אחים או בעלי חיים, לינה משותפת באופן קבוע או רק מדי פעם, שינה למשך כל הלילה או רק בחלקו- בדיוק הבעיות שדיברנו עליהן בפרק הקודם. הבלגן הזה הפך את ההשוואה בין המחקרים השונים לבלתי אפשרית. במקביל, התחילו לצוץ עוד ועוד עדויות שהראו שתינוקות שישנים ליד הורים שעישנו, הורים ששתו אלכוהול או הורים שנרדמו עם התינוק על הספה נמצאים בסיכון גבוה יותר לתסמונת המוות בעריסה. מחקרים מאוחרים רצו לברר אם אולי זה הסיפור ואכן מצאו שבהיעדר שלוש הסכנות הללו- עישון, אלכוהול וסמים ושינה על הספה- הסיכון לתסמונת המוות בעריסה בלינה משותפת פוחת משמעותית.
למשל, מטא-אנליזה שפורסמה בשנת 2012 וניתחה כ-11 מחקרים מצאה סיכון גדול פי 3 למוות בעריסה בקרב תינוקות שישנו בלינה. אבל שימו לב- הסיכון הזה היה מובהק סטטיסטית רק עבור תינוקות בני 3 חודשים ומטה ועבור תינוקות שנחשפו לעשן סיגריות. כלומר, לפי המטא-אנליזה הזו, תינוקות מתחת לגיל 3 חודשים ותינוקות שנחשפים לעשן סיגריות נמצאים בסיכון מוגבר לתסמונת המוות בעריסה, אבל כל שאר התינוקות לא. מחקר חדש יותר שהתפרסם בשנת 2016 מצא שהסיכון לתסמונת המוות בעריסה גדול פי 4 אצל תינוקות שישנים לצד אמהות מעשנות, אבל גם כאן לא נמצא סיכון אצל תינוקות שישנים לצד אמהות שלא מעשנות. ואם כבר שמחתן שהכל סוף סוף מסתדר, אז לא. מחקר אחר שלקח בחשבון את כל גורמי הסיכון שהזכרנו קודם עדיין מצא סיכון גדול פי 5 לתסמונת המוות בעריסה בלינה משותפת. והנה עוד תסבוכת אם מה שהיה לנו עד עכשיו לא הספיק- בשני המחקרים היחידים שלקחו בחשבון בניתוח הנתונים שלהם לינה משותפת קבועה ולינה משותפת מידי פעם, לא נמצא קשר בין לינה משותפת קבועה לבין תסמונת המוות בעריסה. יכול להיות שהתינוקות שמתו בלינה משותפת הגיעו אל המיטה כי דווקא באותו לילה היו חולים וכך מצאו את מותם. אין לדעת, אבל זה משהו לחשוב עליו.
וכמובן, אי אפשר שלא לציין שחלק מהתרבויות עם השכיחות הכי נמוכה של תסמונת המוות בעריסה, הן גם התרבויות עם השכיחות הכי גבוהה של לינה משותפת, כמו למשל יפן, הונג-קונג, תאילנד וסין.
אם ננסה לסכם את כל הבלגן הזה, נראה שלינה משותפת לא מעלה באופן משמעותי את הסיכון לתסמונת המוות בעריסה, אלא בצירוף של נסיבות מסוכנות כמו עישון, אלכוהול, סמים או לינה על הספה. בנוסף, נראה שהסיכון פוחת משמעותית החל מגיל 3 חודשים. עם זאת, קיימות עדויות סותרות ואין אחידות באיכות המחקרים השונים. בקיצור, נראה שהקשר בין לינה משותפת לבין תסמונת המוות בעריסה הרבה יותר סבוך משנדמה לנו וככל שאנחנו צוללות עמוק יותר לפרטים, נראה שהתשובה לשאלה הפשוטה האם לינה משותפת מסוכנת או לא היא "זה תלוי".
מדיניות: מזעור סיכונים אל מול סילוק סיכונים
אז אחרי שהבנו עד כמה המחקר בתחום סבוך- מה לעזאזל עושים? איך אפשר לקחת את כל הבלגן הזה ולתרגם אותו להמלצות רשמיות? גישה אחת, והיא הנפוצה ביותר, היא גישה של "סילוק נזקים" או באנגלית "risk elimination". זו בעצם הגישה שעומדת בבסיס ההמלצה נגד לינה משותפת. כלומר אם לינה משותפת עלולה לסכן את התינוק עדיף להימנע ממנה וכך למנוע את כל הסיכונים הפוטנציאליים. מה שנקרא- better safe than sorry. זו הגישה של ה-AAP, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, וזו גם הגישה של משרד הבריאות הישראלי. ואני מצטטת כדי שתכירו את ההמלצה המפורשת:
שינה משותפת באותו חדר מהווה גורם מפחית סיכון. השכיבו את התינוק לישון במיטת תינוק על יד מיטת ההורים, ולא באותה המיטה. שינה משותפת באותה מיטה מעלה את הסיכון לחנק משמיכות, כריות או מההורים עצמם המתהפכים תוך שינה. ניתן להניק, להאכיל ולהרגיע את התינוק במיטת ההורים, אך יש להעבירו למיטתו לצורך שינה.
אבל כפי שראינו בפרק הקודם, הספרות המחקרית מלמדת אותנו שלינה משותפת היא עובדה. כלומר גם אם הורים לא מתכננים או רוצים לינה משותפת, יש לא מעט מקרים שבהם התינוק מוצא את עצמו במיטת ההורים. ומה הבעיה בזה? אם כל מה שהורים יודעים הוא שלישון עם התינוק באותה מיטה מהווה סכנה, הם לא ידעו איך להפחית את הנזקים אם התינוק בכל זאת מגיע איכשהו למיטה שלהם. וכאן נכנסת גישה אלטרנטיבית שנקראת "מזעור נזקים" או באנגלית risk minimization. הרעיון הוא שבמקום להמליץ להורים להימנע מלינה משותפת, אפשר ורצוי לתת להורים ידע חשוב והנחיות ברורות כיצד למזער את הסכנות שכרוכות בלינה משותפת, תחת ההנחה שיש הורים שבוחרים בדרך הזו ויש כאלה שפשוט מתגלגלים אליה מבלי שתכננו מראש.
תחשבו על זה, גם מיטת תינוק יכולה להיות לא בטוחה אם לא מקפידים על ההנחיות, כמו למשל ההנחיה להשכיב את התינוק על הגב, לדאוג שהוא ישן על מזרון קשיח ושאין בסביבה שלו נחשושים, בובות או כל דבר רך אחר. אז למה במקרה של לינה משותפת ההמלצה היא פשוט "אל תישנו בלינה משותפת"? למה במקרה הזה הורים לא מקבלים הנחיות לשמירה על שינה בטוחה, כן גם בלינה משותפת? האם להזהיר מפני לינה משותפת זה הדבר האחראי לעשות ותו לא?
תחשבו על הסיטואציה הבאה. אמא שהתינוק שלה ישן בחדר נפרד לוקחת אותו בלילה לכורסת ההנקה כדי להניק אותו. תוך כדי הנקה היא שמה לב שהיא מתחילה להתעפץ. בנקודה הזו עומדות בפניה כמה אפשרויות. אפשרות אחת היא להחזיר את התינוק למיטה שלו, אפשרות שנייה היא לקחת את התינוק אל המיטה של ההורים ואפשרות שלישית היא פשוט להישאר איתו ככה על הכורסה. כדי לקבל החלטה כזו האמא צריכה להבין מה הסיכונים בכל אחת מהאפשרויות שעומדות בפניה. אם האמא יודעת שאם היא תחזיר את התינוק למיטה לפני שסיים לאכול הוא יצרח, ואם היא תכניס אותו למיטה שלה זה מסוכן. כל מה שנשאר לה לעשות זה להישאר על הכורסה ולעשות מאמצים לא להירדם. ומבין כל האפשרויות, זה האפשרות הכי מסוכנת.
ועוד דבר ששווה לחשוב עליו הוא הסתירות הפנימיות בהמלצות של ה-AAP ושל משרד הבריאות הישראלי. מצד אחד, יש המלצה ברורה נגד שינה בלינה משותפת ומצד שני יש המלצה ברורה לא פחות להניק באופן בלעדי לפחות עד גיל חצי שנה. ההיגיון הוא שלינה משותפת היא גורם סיכון והנקה היא גורם מגן. אבל זה לא שהנקה ולינה משותפת הם שני דברים שונים שלא תלויים אחד בשני. כמו שראינו, ההפך הוא הנכון. מעבר לזה שאמהות מספרות שהסיבה המרכזית שבגללה בחרו בלינה משותפת היא הנקה, יש גם עדויות מחקריות שמצביעות על כך שלינה משותפת תומכת בהנקה. כך שברגע שממליצים לאמהות לא לישון בלינה משותפת, גם ההנקה עשויה להיפגע.
בקיצור, אנחנו רואות שוב ושוב שהמציאות יותר מורכבת ממותר ואסור. המפתח כאן בעיני הוא להכיר את הפרטים כמו שצריך ומתוך העמדה הזו לקבל החלטות מושכלות ומחוברות מציאות. החלטות שלוקחות בחשבון גם את ההעדפות האישיות של ההורים וגם את אמצעי הבטיחות.
אגב, השינוי הזה ממדיניות של סילוק נזקים למדיניות של מזעור נזקים התרחש בבריטניה בעקבות הפעילות המחקרית והמדינית שהובילה פרופסור הלן בול במשך כמה עשורים. ומאז השינוי הזה מחלחל לאט לאט למקומות אחרים בעולם.
אני רוצה לצטט לכן את המסקנה שהגיע אליה אחד מארגוני הבריאות החשובים בבריטניה, ה-NICE (National Institute for Health and Care Excellence), אחרי בחינה מאוד מאוד מדוקדקת של המחקרים בתחום. הנה: "אנשי מקצוע בתחום הבריאות לא צריכים לייעץ להורים באופן שגרתי שלא לחלוק מיטה עם התינוק שלהם. הועדה הסכימה לגבי החשיבות של בחירת ההורים בנוגע ללינה משותפת תחת ההנחה שהם נוקטים באמצעי הבטיחות ללינה משותפת בטוחה". וזו המסקנה של ארגון בריאות סופר רציני וחשוב בבריטניה, לא של איזה גוף קיקיוני של מחבקי עצים באיזה יער. תחשבו על זה. אני מצרפת לכן בתיאור הפרק הנחיות בטיחות ללינה משותפת של ארגון ה-lullaby trust הבריטי. ואולי זה הזמן לדיסקליימר חשוב: המטרה של התוכן בפרק הזה היא אך ורק לספק לכן מידע ובשום מקרה אין לראות בו בגדר המלצה או עצה רפואית. מה שנקרא, על אחריותכן 😊
בואו נסכם
בפרק הקודם גילינו את אחד הממצאים החשובים ביותר בשיח על לינה משותפת: לינה משותפת היא עובדה, על אפן ועל חמתן של ההמלצות. בפרק הזה יצאנו לברר למה בעצם הורים בוחרים בלינה משותפת, בניגוד להמלצות. בדקנו אם יש בסיס מדעי לסיבה הנפוצה ביותר שאמהות נתנו ללינה משותפת- הנקה. וגילינו שאכן יש קשרים חיוביים בין לינה משותפת לבין הנקה שמצביעים על כך שלינה משותפת תורמת להנקה ושהנקה תורמת ללינה משותפת. אם כי חשוב להזכיר שרוב הקשרים שנמצאו הם מתאמיים. לאחר מכן, צללנו אל לב לבה של המחלוקת על לינה משותפת כדי להבין האם לינה משותפת היא יתרון אבולוציוני או סכנת חיים. גילינו ספרות מדעית סבוכה ומורכבת שהשאירה אותנו קצת מבולבלות. אבל בסופו של דבר התעשנו על עצמנו כשנחשפנו לאלטרנטיבה שפויה ומחוברת מציאות- לתת להורים כלים וידע איך לישון בלינה משותפת בצורה בטיחותית, תחת ההנחה שיש הורים שבוחרים בלינה משותפת מרצון ויש כאלה שפשוט מתגלגלים אליה.
ואם חשבתן שבזה סיימנו, אז לא. בפרק הבא נסגור את הקצוות שעדיין נותרו פתוחים: נבדוק האם לינה משותפת באמת עוזרת לכולם לישון יותר טוב או שזה רק מיתוס, נברר מה ההשלכות של לינה משותפת על התפתחות ונגלה סוף סוף האם היא באמת תומכת בבונדינג והתקשרות. נברר גם מה יש למדע לומר על לינה משותפת בגילאים מאוחרים יותר, אחרי תקופת הינקות, וניתן גם מקום להשפעה של לינה משותפת על הזוגיות שלנו. כי גם זה חשוב. בקיצור, יש למה לצפות.
.....
מקורות מחקריים
סקירה סיסטמטית נרטיבית מ-2015 על הסיבות שבשלן הורים בוחרים בלינה משותפת: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24985697/
מאמר סקירה שבודק את העדויות המחקריות לסיבות של הורים לבחירה בלינה משותפת (על המאמר חתם פרופסור ג'יימס מק'קאנה הוא מאוד מאוד מוטה, השתמשתי בו מאוד בזהירות): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34929477/ הנקה ולינה משותפת:
סקירה סיסטמטית על הקשר בין לינה משותפת להנקה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30553183/
מחקר בריטי שמצא שתינוקות בלינה משותפת יונקים יותר זמן מתינוקות שישנים בנפרד: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15557042/
מחקר שהראה שתינוקות בלינה משותפת קבועה יונקים יותר זמן מתינוקות בלינה משותפת לא עקבית או תינוקות שישנים בנפרד: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28636197/
מחקרים המתבססים על צילומי וידיאו שבדקו את הקשר בין הנקה ללינה משותפת: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16651313/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9240802/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10636597/
מחקר הקצאה אקראית שבדק האם לינה משותפת משפיעה על הנקה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16849364/ על התנוחה של אמהות מניקות בלינה משותפת: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26181475/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17200244/ לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה:
מאמר סקירה מ-2019 על לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31184521/
המאמרים האנתרופולוגיים הראשונים שהעלו את ההשערה לפיה ללינה המשותפת תפקיד מגן מפני תסמונת המוות בעריסה (במאמר השני חוקרי שינה שונים מגיבים להשערה זו- מרתק לקרוא!): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/3323765/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8506461/
מאמר סקירה על התפתחות מערכת הנשימה לאורך הילדות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26364005/
סדרת מחקרים אשר נערכה במעבדתו של פרופסור ג'יימס מקנה ומצאה הבדלים בדפוסי השינה של תינוקות ואמהות כאשר ישנו יחד וכאשר ישנו בנפרד (שלבי שינה, יקיצות, נשימה מחזורית, הפסקות נשימה): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9346985/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9143074/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/2252080/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8126714/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9516206/ מטא-אנליזות שמצאו שהנקה היא גורם מגן מפני תסמונת המוות בעריסה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21669892/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29084835/ מטא-אנליזה על הקשר בין שינה על הגב לבין תסמונת המוות בעריסה: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9284601/
מחקרים משנות ה-90 אשר מצאו קשר חיובי בין לינה משותפת לבין עלייה בסיכון לתסמונת המוות בעריסה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/1524879/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8257885/
המלצות ה-AAP לשינה בטוחה (מעודכן לשנת 2022): https://publications.aap.org/pediatrics/article/150/1/e2022057990/188304/Sleep-Related-Infant-Deaths-Updated-2022?autologincheck=redirected
המלצות רשמיות לשינה בטוחה באוסטרליה: https://www.health.nsw.gov.au/kidsfamilies/MCFhealth/child/Pages/safe-sleep.aspx
מאמר סקירה שדן בהבדלים הגדולים באופן שבו מחקרים שונים הגדירו "לינה משותפת" וברמת אמינות הדיווחים של אמהות בנוגע להרגלי העישון שלהן: https://academic.oup.com/pch/article/11/suppl_A/34A/2676798
מטא-אנליזה מ-2012 שכללה 11 מחקרים ומצאה קשר חיובי בין לינה משותפת לבין סיכון מוגבר לתסמונת המוות בעריסה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21868032/
מחקרים אודות גורמי סיכון בסביבה של לינה משותפת (כמו עישון, אלכוהול, לינה על הספה וכדומה): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19826174/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28571049/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25311597/
שני מחקרים שונים שבדקו את הקשר בין לינה משותפת לסיכון מוגבר לתסמונת המוות בעריסה בהיעדר גורמי הסיכון הידועים והגיעו לממצאים סותרים: אין סיכון מוגבר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4169572/
הקשר נחלש, אך עדיין יש סיכון מוגבר: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23793691/
שני מחקרים שלא מצאו קשר בין לינה משותפת קבועה לבין תסמונת המוות בעריסה: https://www.bmj.com/content/311/7015/1269 https://www.bmj.com/content/311/7015/1269
על השכיחות הנמוכה של תסמונת המוות בעריסה במדינות שבהן לינה משותפת היא הנורמה (תאילנד, סין, יפן, סינגפור): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/18485024/ https://bmcpediatr.biomedcentral.com/articles/10.1186/s12887-020-02271-x
סקירה של ה-AAP על תסמונת המוות העריסה ושינה בטוחה (בין השאר התייחסות למחלוקת על לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה והמחקרים התומכים): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27940805/
הדגמה יפה של המחלוקת על מדיניות במאמר הזה שתומך בהמלצה נגד לינה משותפת: https://adc.bmj.com/content/archdischild/108/2/79.full.pdf
ובמאמר התגובה אליו שמציע אלטרנטיבה (מזעור נזקים) שעליו חתומה פרופסור הלן בול: Bed-sharing and SIDS: an evidence-based approach - PubMed (nih.gov)
הנחיות לשינה בטוחה של משרד הבריאות הישראלי: https://me.health.gov.il/parenting/raising-children/safe-environment/risks-to-children/sudden-infant-death-syndrome-prevention/
נייר עמדה של ה-NICE (ארגון בריאות חשוב בבריטניה) על הבטיחות של לינה משותפת: https://www.nice.org.uk/guidance/ng194/evidence/m-benefits-and-harms-of-bed-sharing-pdf-326764485977
המלצות משרד הבריאות הבריטי לפיהן לינה משותפת אינה מסוכנת בפני עצמה, אלא בצירוף של נסיבות מסוכנות (עישון, אלכוהול, לינה על הספה וכדומה): https://www.nice.org.uk/guidance/cg37/evidence/full-guideline-addendum-485782238
על מדיניות מזעור הנזקים בנוגע ללינה משותפת: https://research.usc.edu.au/esploro/outputs/abstract/Keeping-babies-close-and-safe-a-risk-minimisation-policy-approach-to-practicality-support-breastfeeding-while-promoting-safe-infant-sleeping/99448888202621
Comentarios