top of page

גוונים של זיכרון



זיכרון הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. כולנו יודעות מה זיכרון אומר באינטואיציה, אבל כדי שנוכל באמת לדבר על זיכרון, אנחנו זקוקות לקצת יותר. את אחד הרמזים הראשונים לטבעו של זיכרון סיפקה לנו באופן מעניין דווקא ההיסטוריה- רופא גרמני אשר טיפל בפגועי ראש יוצאי מלחמת העולם הראשונה הבחין בקשר מעניין בין מיקומו של הנזק המוחי לבין פונקציית הזיכרון שנפגעה. מאז עברו הרבה מים בנהר, והיום רוב הקהילה המדעית מסכימה שזיכרון הוא לא יכולת אחידה אלא סט של מערכות שונות אשר שלובות זו בזו. אז יאללה, בואו נדבר על זה.


זיכרון על ציר הזמן: זיכרון קצר-טווח וזיכרון ארוך-טווח

בעוד שחלק מהזיכרונות מחזיקים רק כמה שניות, זיכרונות אחרים נשארים איתנו ימים, חודשים, שנים ואף חיים שלמים. לזיכרון קצר-טווח יכולת קיבול מוגבלת- בעבר סברו שמדובר בשבע יחידות מידע בממוצע (למשל, היכולת לזכור מספר טלפון קווי בלי קידומת לכמה רגעים) ואילו היום, בראיה קצת יותר מפוכחת, מדברים על היכולת להחזיק 3-5 יחידות מידע (כתלות ביעילות הקיבוץ שלהן). לעומת זאת, ליכולת הקיבול של זיכרון ארוך-טווח אין מגבלות. או במילים אחרות, תמיד יהיה שם מקום לזיכרונות חדשים. ואולי זו גם הזדמנות להסביר שזיכרון עבודה הוא לא בדיוק זיכרון אלא אחד מהתפקודים הניהוליים שלנו אשר מאפשר לנו להפעיל חישובים ומניפולציות על המידע ששמור בזיכרון לטווח-קצר (למשל לאיית את השם שלכן מהסוף להתחלה)*.


זיכרון על הבמה: זיכרון דקלרטיבי/מפורש

כל הזיכרונות שאנחנו מסוגלות לתאר באופן מילולי – שמות, תאריכים, מקומות, עובדות או אירועים – נכנסים תחת הקטגוריה של זיכרון דקלרטיבי. זיכרונות מסוג כזה אנחנו לומדות די בקלות, אפילו על בסיס של חוויה בודדת. אבל בא בקלות הולך בקלות. זיכרונות דקלרטיביים גם נוטים להישכח הרבה יותר מהר משנדמה לנו. זיכרון דקלרטיבי מתחלק גם הוא לכמה סוגים של זיכרון: עובדות, אירועים והסיפור הייחודי שלנו.

  • זיכרון סמנטי- בגדול, מדובר בכל מה שאנחנו יודעות על העולם. למשל, אנחנו יודעות שבשביל לברוא חיים צריך זרע וביצית, שאחרי תשעה חודשים פחות או יותר התינוק מוכן לצאת אל העולם ולאחר מכן זקוק לחלב כדי לגדול. אבל האם יש לכן מושג איפה ומתי למדתן את כל זה? ובכן, לרבים מהזיכרונות הסמנטיים שלנו אין לא תאריך ולא כתובת.

  • זיכרון אפיזודי- כאן נכנסים כל הזיכרונות של אירועים ייחודיים. אם נחזור לדוגמאות ממקודם, הפעם מדובר בבוקר המרגש ההוא שבו הופיעו שני פסים על בדיקת ההיריון, ההתרגשות והחרדה לקראת הסקירה הראשונה וגם הכובד בשבועות האחרונים של ההיריון. ואולי גם אתגרי ההנקה או השטיפה האינסופית של בקבוקים. כמובן, לא כל הזיכרונות האפיזודיים שאנחנו שומרות בזיכרון רלוונטיים עבורנו באופן מיוחד וחלקם אכן לא נשארים איתנו הרבה זמן.

  • זיכרון אוטוביוגרפי- הו, זה סוג של זיכרון מעניין במיוחד. כאן חוברים הזיכרונות האפיזודיים שצברנו כדי ליצור את הסיפור הייחודי שלנו. אלו האירועים שמעצבים את זהותנו ומגדירים מי אנחנו. כמו שחוויות ההיריון, הלידה וההורות הראשונית מגדירים במובנים רבים את הזהות האמהית שלנו.


זיכרון מאחורי הקלעים: זיכרון לא-דקלרטיבי/מרומז/פרוצדורלי

תהיתן פעם איך אתן מצליחות לנהוג בלי לחשוב יותר מדי, לשטוף כלים תוך כדי שיחה עם חברה, או לספר לקטנצ'יק סיפורים בזמן שאתן מצחצחות לו שיניים? מי שעומד מאחורי היכולות הלכאורה פשוטות האלו הם הזיכרונות הלא-דקלרטיביים. אותם זיכרונות שקשה לתאר במילים, וכדי לרכוש אותם אנחנו צריכות לחזור על פעולות פעם אחר פעם אחר פעם. אז נכון, הרבה יותר קשה לרכוש אותם בהשוואה לזיכרונות דקלרטיביים אך יש גם גמול בעד העמל- הזיכרונות האלו כאן כדי להישאר והם כמעט אף פעם לא מטעים. וגם הפעם, יש לנו כמה סוגים של זיכרונות מרומזים.

  • מיומנויות מוטוריות- העיקרון שעומד בבסיסן של מיומנויות כאלה הוא תרגול, תרגול, תרגול. תרגול עם הידיים והרגליים, כן? לא עם הראש. או כמו שמרצה שלי אמר פעם "אי אפשר ללמוד לשחק כדורגל רק מלצפות במשחקים".

  • הטרמה (priming)- הנה עוד סוג של זיכרון מעניין במיוחד. בגדול, מדובר באופן שבו חשיפה לגירוי קודם משפיעה על מהירות העיבוד של גירוי שמגיע מאוחר יותר, מבלי שנהיה אפילו מודעות לכך. למשל, אם יבקשו מאיתנו לתת שמות לתמונות של צעצועים אחרי שנחשפנו למילה "ילדה" ככל הנראה נשיים תמונה של בובה מהר יותר מתמונה של כדור או משאית (אני לא צריכה להסביר למה, נכון?). ואם תרצו, דוגמא קלאסית מחיי היומיום שלנו היא כמובן פרסומות והאופן שבו הן משפיעות על ההתנהגות הצרכנית שלנו.

  • התניה קלאסית- דוגמא ישראלית במיוחד היא הצימוד שנוצר בין צליל של אזעקה, לכשעצמה איננה מסכנת חיים, לבין ירי של טילים, סכנת חיים של ממש. אם נשמע אזעקה פתאום באמצע היום מבלי לדעת שמדובר בתרגיל אנחנו נדרך כאילו עכשיו יורים עלינו. בקיצור, התנייה קלאסית מתארת את התהליך שבו שני גירויים שלא מתרחשים יחד באופן טבעי הופכים להיות קשורים זה לזה על ידי צימוד חוזר.


אז אחרי שעשינו סדר, השאלה המתבקשת היא מדוע אנחנו צריכות כל כך הרבה סוגים של זיכרון? סימולציות ממוחשבות מלמדות אותנו שמערכת זיכרון אשר משתנה בקצב מהיר ומקבלת כל הזמן מידע חדש מתקשה להחזיק מידע לאורך זמן, ואילו מערכת זיכרון שמצליחה לשמור מידע לאורך זמן מתקשה ללמוד דברים חדשים. בקיצור נראה שהטבע עשה כאן עבודה טובה ויצר לנו מערכות זיכרון משלימות אשר עובדות יחד בתיאום וכך מצליחות מצד אחד לא להפריע לידע קיים, אך מצד שני לשמור על גמישות. תודו שזה מגניב.


* אין הסכמה גורפת בין חוקרים בנוגע להפרדה בין זיכרון קצר-טווח לבין זיכרון עבודה.


ייתכן שיעניין אותך גם:

Commenti


bottom of page