top of page
19 באוג׳

מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ?

כמה קל זה היה אם היינו יכולות לדעת מתי הילד או הילדה שלנו כבר לא יזדקקו יותר לשנ"צ. לפחות כדי שנוכל להתכונן, לדעת מתי להתעקש ולדעת מתי לשחרר. בפרק הזה נגלה איך המדע יכול לעזור ונברר:

  • מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ ולמה זה קורה?

  • מה היתרונות של שנ"צ לזיכרון וללמידה?

  • האם ילד שישן טוב יותר ביום ישן טוב יותר גם בלילה או שמדובר בעוד אגדה אורבנית?

  • ומה קורה כשהדרישות של המסגרת לא מסונכרנות עם צורכי השינה של הילדים שלנו- כלומר מה קורה כשילדים שהפסיקו לישון שנ"צ חייבים לישון שנ"צ בגן ומה קורה כשילדים שעדיין זקוקים לשנ"צ כבר לא יכולים לקבל אותו במסגרת הגן (כמו בגן עירייה)?






כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!


רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!




מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.


בפרק של היום אנחנו הולכות לדבר על שנ"צים ועם הפרק הזה אנחנו הולכות לסיים את הסדרה שלנו על שינה. ברור שיש עוד הרבה על מה להגיד על שינה, אבל אני חושבת ש-8 פרקים זה מספיק בינתיים והגיע הזמן קצת לגוון. אחרי שהתעסקנו בלא מעט נושאים נפיצים כמו לילה שלם, לינה משותפת ואימוני שינה החלטתי לסיים את הסדרה על שינה בנושא קצת יותר ניטרלי אבל ממש לא פחות מעניין- שנ"צים. 


בפרק הזה נברר מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ ולמה זה קורה, נדבר על היתרונות של שנ"צ לזיכרון וללמידה ונבדוק אחת ולתמיד האם ילד שישן טוב יותר ביום ישן טוב יותר גם בלילה או שמדובר בעוד אגדה אורבנית. ונסיים עם השאלה מה קורה כשהדרישות של המסגרת לא מסונכרנות עם צורכי השינה של הילדים שלנו- כלומר מה קורה כשילדים שהפסיקו לישון שנ"צ חייבים לישון שנ"צ בגן ומה קורה כשילדים שעדיין זקוקים לשנ"צ כבר לא יכולים לקבל אותו במסגרת הגן (כמו בגן עירייה). בקיצור, הולך להיות לנו מעניין. 


בואו נתחיל


מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ?

בתור אמא בחינוך ביתי היום שהכי חששתי ממנו היה היום שבו הבת שלי הפסיקה לישון שנ"צ. ולמה כל כך חששתי מזה? קודם כל, בגלל שאנחנו בחינוך ביתי אני נמצאת איתה כל היום. ולהיות עם ילדים כל היום, או אפילו לכמה שעות, יכול להיות מאוד אינטנסיבי. אני לא צריכה לספר לכן. בקיצור, השנ"צ איפשר לי הפוגה מהיום, זמן לנשום, זמן לעצמי. והאמת שאת הזמן הזה ניצלתי אז כדי לעבוד על פוסטים למאמאדע. כך שביום שהבת שלי הפסיקה לישון שנ"צ באופן רשמי, כשהייתה בת שנתיים וחצי, איבדתי בערך 10 שעות עבודה בשבוע. שזה חתיכת אובדן. שלא נדבר על זה שהימים שלי הפכו להיות הרבה יותר ארוכים, והגעתי עם הרבה פחות כוחות לעבוד על מאמאדע בערבים. אם הייתן שואלות אותי אז הייתי מייחלת לעוד שנה של חסד לפחות. אבל מה אני אעשה, זה לא ממש היה תלוי בי, או לפחות לא רק בי כמו שתכף נראה. אני מניחה שאני לא היחידה ולכל משפחה יש את הסיפור שלה עם שנ"צים שלא תמיד מסתנכרנים עם החיים כמו שהיינו רוצות. 


כמה קל זה היה אם היינו יכולות לדעת מתי זה קורה, מתי הילד או הילדה שלנו כבר לא יזדקקו יותר לשנ"צ. לפחות כדי שנוכל להתכונן, לדעת מתי להתעקש ולדעת מתי לשחרר. ובגלל שאנחנו כאן במאמאדע, אנחנו הולכות, לנסות לפחות, לברר אם המדע יכול לעזור לנו לקבל איזושהי תשובה מניחה את הדעת. בואו נראה.


הנה התמונה שעולה מהמחקר. בשבועות הראשונים לחיים תינוקות ישנים לפרקי זמן קצרים ולא באמת מבחינים בין יום ללילה. ככה שהמילה שנ"צ בכלל לא רלוונטית בשלב הזה. השינה הזו נקראת שינה פולי-פאזית, כלומר מקטעי שינה שפזורים לאורך היום. אבל בחודשים הבאים בכל זאת משהו ישתנה- לאט לאט שעות השינה יתנקזו בהדרגה אל תוך הלילה ומספר השנ"צים במהלך היום ילך ויפחת. כך שבגיל שנה רוב הילדים ישנו רק שנ"צ אחד ביום. מה שאפשר לקרוא לו שינה בי-פאזית- שנ"צ אחד ושנת לילה. בסופו של דבר כל הילדים יעברו לשינה מונו-פאזית, כלומר יזנחו את השנ"צים לחלוטין ויעברו לישון רק בלילה, בלי שנ"צים באמצע.


השאלה המעניינת היא מתי זה בדיוק קורה- מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ והשינה שלהם עוברת משינה בי-פאזית לשינה מונו-פאזית.


כל מה שאני הולכת לספר לכן עכשיו מתבסס על מטא-אנליזה שעסקה כל כולה בשנ"צים בתקופת הילדות. אני מזכירה לכן שמטא-אנליזה עוברת על כל המחקרים שעוסקים בנושא מסוים, שנ"צים במקרה שלנו, בוררת את המחקרים שעומדים בקריטריונים שהוגדרו מראש כדי לשמור על איכות ורלוונטיות ובסוף עושה ניתוח סטטיסטי על כל הנתונים מכל המחקרים האלו ביחד. כך שמטא-אנליזה היא בעצם הדבר הכי טוב שאנחנו יכולות לבקש אם אנחנו רוצות להבין איפה עומד המדע בסוגיה מסוימת. 


למטא-אנליזה שלנו, על שנ"צים, נכנסו בסופו של דבר 44 מחקרים. 

על בסיס המחקרים האלו הכותבים של המטא-אנליזה חילקו את התהליך של "אובדן השנ"צים" לשלושה שלבים: עד גיל שנתיים, בין הגילאים שנתיים וחמש וגיל חמש ומעלה. 

  1. עד גיל שנתיים רוב הילדים עדיין ישנים שנ"צ. למעשה, לפי המטא-אנליזה, רק 2.5% מהילדים מפסיקים לישון שנ"צ בגילאים האלו. כך שזה קיים אבל מאוד לא נפוץ.

  2. מגיל שנתיים בעצם חלה תפנית. פתאום מתחילים להופיע הבדלים משמעותיים בין ילד לילד. כלומר הגיל שבו ילדים מפסיקים לישון שנ"צ שונה מאוד בין ילדים. כל ילד והקצב שלו. כך שזה לגמרי נורמלי למצוא ילד שהפסיק שנ"צ בגיל שנתיים וחצי וילדה שעדיין ממשיכה לשנו"צ בגיל 4.

ואם תרצו, הנה הנתונים במספרים:

  • מזכירה את הנתון ממקודם- עד גיל שנתיים 2.5% מהילדים מפסיקים לישון שנ"צ

  • עד גיל 3 33% מהילדים מפסיקים לישון שנ"צ

  • עד גיל 4 57% מהילדים מפסיקים לישון שנ"צ

  • ועד גיל 4.5 כבר 80% מהילדים מפסיקים עם השנ"צ

אנחנו רואות שיש קפיצה די משמעותית בין הגילאים 4 עד 4.5 באחוז הילדים שהפסיקו לישון שנ"צ. בשלב הזה, בין הגילאים שנתיים עד חמש, אגב, השנ"צ מתחיל לבוא על חשבון שנת הלילה, כלומר ככל שהילד ישן יותר באמצע היום, כך הוא ישן פחות בלילה. תכף נדבר על העניין הזה יותר לעומק.

  1. ומה קורה מגיל 5 והלאה? זה כבר השלב השלישי שהגדירו החוקרים. מגיל 5 והלאה כבר 92% מהילדים הפסיקו לישון שנ"צ. כך שאפשר לומר שבגילאים האלו הרוב הגדול של הילדים עברו לשינה מונו-פאזית, כלומר הם ישנים רק בלילה, בלי שנ"צים. 


למה ילדים מפסיקים לישון שנ"צ?

אוקיי אז הבנו שרוב הילדים מפסיקים לישון שנ"צ עד גיל 5, אבל שכל ילד עושה את זה לגמרי בקצב שלו. השאלה שעולה עכשיו היא למה בעצם ילדים מפסיקים לישון שנ"צ ומה יכול להסביר את ההבדלים הגדולים בין ילד לילד.


אני רוצה לספר לכן על תיאוריה מקובלת בעולם המחקר על שינה, שלפי התיאוריה הזו השינה מופקדת בידיהם של שני שחקנים ראשיים. שחקן אחד הוא השעון הביולוגי והשחקן השני הוא לחץ השינה. אפשר לחשוב על זה ככה:

  • השעון הביולוגי- השעון הביולוגי דואג שלשינה שלנו יהיה לו"ז קבוע ומסנכרן אותה עם המחזורים של האור והחושך. בלי קשר לכמה ישנו או לא ישנו. אני תמיד אומרת שהשעות הכי גרועות לטוס בהן, לפחות טיסות ארוכות, הן שעות הבוקר המוקדמות. תחשבו על זה שביליתן את הלילה בנסיעה לשדה, בצ'ק-אין, בביקורת הגבולות ובדיוטי פרי, בקיצור בלי לישון, ואז אתן עולות למטוס, יוצאות לדרך, מארגנות את עצמכן לשינה. ו...? השעון הביולוגי לא ממש נותן לכן לישון כי אור בחוץ. אז כמו שאמרתי השעון הביולוגי הוא שחקן אחד בסיפור. 

  • לחץ השינה- השחקן השני הוא לחץ השינה. בפשטות זה אומר שככל שאנחנו ערות יותר זמן ככה לחץ השינה מתגבר- כלומר אנחנו נעשות יותר ויותר עייפות. יש עדויות לכך שלחץ השינה מצטבר מהר יותר במוח של ילדים צעירים, מה שהופך את השנ"צ לצורך ביולוגי של ממש. כמו הצורך לעשות פיפי. משהו שחייב לקרות עכשיו. אני מניחה שנתקלתן לפחות פעם אחת בילדים שנרדמו בסיטואציות מצחיקות כמו באמצע הביס בשולחן אוכל. אחד ההסברים לתופעה הזו, של ההצטברות המהירה של לחץ השינה, הוא שבתחילת החיים המוח עובד קשה במיוחד ומגייס מלא תאי מוח לכל פעולה, מה שכנראה מצריך מנוחה לעיתים קרובות. יכול להיות שככל שהמוח מתפתח ומבשיל, תפקוד טוב דורש פחות פעילות מוחית ואולי זה מה שמסביר את ההיעלמות ההדרגתית של השנ"צים. המוח עובד באופן יעיל יותר ולכן דורש פחות מנוחה. 


יכול להיות שההבדלים הגדולים בין ילדים בגיל שבו הם מפסיקים לישון שנ"צ משקפים הבדלים בהתפתחות המוח. ויש גם כמה עדויות ראשוניות שתומכות בכיוון הזה. למשל, במחקר שנערך בארה"ב מצאו הבדלים במבנה ההיפוקמפוס בין ילדים שישנים שנ"צ באופן קבוע לבין ילדים שלא ישנים שנ"צ באופן קבוע (עד גיל 6). ועכשיו לא בסינית- ההיפוקמפוס הוא אזור במוח שמעורב בתהליכים של יצירה ואחסון של זיכרונות. אפשר לחשוב על ההיפוקמפוס כסוג של מחסן של זיכרונות קצרי טווח ועל קליפת המוח, או הקורטקס, כמחסן של זיכרונות ארוכי טווח. הטענה היא שבמהלך השינה זיכרונות שנמצאים בהיפוקמפוס עוברים אל הקורטקס, אל מחסן הזיכרונות ארוכי הטווח, וכך בעצם מתפנה מקום בהיפוקמפוס לזיכרונות חדשים. במחקר נמצא שההיפוקמפוס של ילדים שישנים שנ"צ באופן קבוע היה פחות בשל בהשוואה להיפוקמפוס של ילדים שלא ישנים שנ"צ באופן קבוע. יכול להיות שההיפוקמפוס של הילדים שעדיין זקוקים לשנ"צ מתמלא מהר יותר בזיכרונות חדשים מה שדורש מהם לישון כדי לפנות מקום לזיכרונות חדשים. לעומת זאת, ילדים עם היפוקמפוס יותר בשל יכולים לחכות עד סוף היום כדי לפנות מקום בהיפוקמפוס במהלך שנת הלילה.


אני משערת שבנקודה הזו אתן בטח מתחילות לעשות חישובים: רגע, האם זה אומר שההתפתחות של המוח של הילד שלי טובה יותר כי הפסיק לישון שנ"צ בגיל שנתיים? או שאולי יש לי בעיה כי הבת שלי בת 4 ועדיין שונ"צת? אז לא. ממש לא. הממצאים האלה לכל היותר יכולים להסביר לנו למה חלק מהילדים עדיין זקוקים לשנ"צ ואחרים לא. המוח מתפתח בקצב שונה אצל ילדים שונים וקצב התפתחות המוח לא בהכרח מנבא אינטליגנציה או הצלחה בעתיד. אז אפשר להירגע. 


וחוצמזה שמחקרים אחרים מספרים לנו שהתפתחות המוח לא יכולה להיות ההסבר היחיד. מסתבר שגם הסביבה משחקת תפקיד לא קטן, שהולך וגדל ככל שהילד גדל. הנה כמה גורמים סביבתיים שיכולים להשפיע על שנ"צים של ילדים:

  • גישה הורית- קודם כל נראה שהגישה שלנו, ההורים, משחקת תפקיד. כלומר עד כמה אנחנו מעודדות או לא מעודדות את הילד שלנו לישון שנ"צ. למשל, מחקר אחד מצא שכאשר הורים מעודדים את הילדים שלהם לישון שנ"צ, אז הילדים שלהם ישנים זמן ארוך יותר במהלך היום. מחקר אחר מצא שהורים לילדים שישנים שנ"צ באופן קבוע חושבים דברים טובים על שנ"צים- הם מאמינים שלשנ"צ יש יתרונות עבור הילד שלהם ושנ"צ נמצא אצלם גבוה בסדר העדיפויות. מה שאומר שאין להם בעיה לשנות ולהתאים את הלו"ז שלהם כדי לאפשר לילד שלהם לישון שנ"צ. וכמו שאמרתי קודם, השכיחות של ילדים שישנים שנ"צ באופן קבוע גבוהה יותר אצל הורים כאלה. כך שלכל הפחות יש לנו כאן קשר דו כיווני- הגישה החיובית של ההורים לשנ"צים עשויה לגרום לכך שהילד ישן שנ"צ ארוך או לחילופין ילד שישן שנ"צ ארוך יכול להשפיע על התפיסות החיוביות של ההורים בנוגע לשנ"צים.

  • השפעות משפחתיות- מעבר לגישה של ההורים, עניינים משפחתיים נוספים יכולים גם הם להשפיע על שנ"צים. למשל, ילדים שיש להם אח גדול נוטים להפסיק עם שנ"צים מוקדם יותר. אני חייבת לומר שזה לא מפתיע אותי, לפחות ממה שקורה אצלנו. כשהגדולה שלי ישנה שנ"צ התהלכתי בבית בחרדת קודש ממש כדי לא חלילה להעיר אותה. לעומת זאת, הבן שלי, יכול להעביר את השנ"צ בגן שעשועים מפוצץ בילדים צורחים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע. מעניין מתי הוא יפסיק לישון שנ"צ.

  • הורה בבית/עובד- עוד ממצא מעניין הוא שילדים שהמטפל העיקרי שלהם לא עובד נוטים גם להפסיק לישון שנ"צ מוקדם יותר. מה ההיגיון בזה? יכול להיות שילדים במסגרות מפסיקים לישון שנ"צ מאוחר יותר בגלל שעד גיל מסוים שנ"צ הוא חלק מהשגרה בגן. ואולי אם היו בבית עם אחד ההורים הם היו מפסיקים לישון שנ"צ מוקדם יותר, בהתאם לצרכים שלהם.

  • מגדר- וגם מסתבר שבנות מפסיקות לישון שנ"צ מוקדם יותר מבנים. מעניין לנסות לחשוב למה.


בואו נעשה סיכום ביניים קצר. 

ראינו שלפני גיל שנתיים רוב הילדים עדיין ישנים שנ"צ. מגיל שנתיים מתחילה האצה בקצב שבו ילדים מפסיקים עם השנ"צ אבל מופיעים גם הבדלים מאוד מאוד גדולים בין ילדים. כל ילד מפסיק עם השנ"צ בקצב שלו וזה לגמרי נורמלי. ההסבר להבדלים האלה ככל הנראה קשור להבדלים בהתפתחות המוח, במיוחד באזורים שמעורבים ביצירת זיכרונות. אבל ראינו גם שזה לא יכול להיות ההסבר היחיד, כי גם הסביבה משחקת תפקיד. ואולי הכי חשוב- אל תנסו לאבחן את ההתפתחות של הילד שלכן על בסיס השאלה האם הוא הפסיק או לא הפסיק לישון שנ"צ. הדבר המרכזי שאני רוצה שתקחו מכאן זה את השונות הגדולה בין ילדים, מוטיב חוזר בפודקאסט שלנו 😊


על היתרונות של שנ"צ לזיכרון ולמידה

בינתיים דיברנו על מתי ולמה ילדים מפסיקים לישון שנ"צ, אבל חשוב לי רגע שנעצור להעריך את הקסמים שקורים בזמן הזה. כן, כן, קסמים. שנ"צ הוא לא רק הזדמנות לנוח ולאגור כוחות, בזמן שנ"צ מתרחשים תהליכים מרתקים של למידה וזיכרון. 


כבר בחודשים הראשונים לחיים, תינוקות אחרי שנ"צ זוכרים יותר טוב מה הם למדו כמה שעות לפני שהם הלכו לישון, בהשוואה לתינוקות שנשארו ערים כל הזמן הזה.


ואפילו יותר מעניין- נראה שהשנ"צ ושנת הלילה סוג של מאחדים כוחות. 

אני רוצה לספר לכן על מחקר סופר מעניין שנערך בניו-יורק. במחקר הזה הראו לפעוטות בני 2.5-3 תמונות של כמה חפצים לפי קטגוריות. דמיינו ילד בן 3 שמגיע למעבדה ומראים לו 3 תמונות של קפיץ, כאשר הצורה של הקפיץ זהה בכל התמונות אבל הצבעים שלו שונים. קפיץ אדום עם רקע כחול, קפיץ לבן עם רקע כתום וכו'. בזמן שהילד מסתכל על התמונות האלה אומרים לו מה שם הקטגוריה, למשל "זה קפיץ". וככה בשלב הזה לימדו את הילדים כמה קטגוריות שונות. כעבור 24 שעות, כלומר יום אחרי, החוקרים בדקו אם הפעוטות מצליחים לזהות חפצים מתוך הקטגוריות שלמדו. האם עכשיו הילד ממקודם ידע לזהות קפיץ גם אם הוא בצבע חדש שהוא לא ראה קודם? במילים אחרות, המטרה של החוקרים הייתה לבדוק אם הילדים הצליחו להכליל ממה שלמדו יום קודם ואם השנ"צ היה קשור לזה. מה שהם מצאו היה שפעוטות שישנו שנ"צ ישר אחרי שצפו בתמונות הצליחו משמעותית יותר מהפעוטות האחרים במחקר שלא עשו שנ"צ. 


אבל שימו לב- בין זמן הלמידה לבין זמן המבחן הפעוטות הספיקו לישון לילה. והחוקרים רצו לבדוק האם זה משנה- האם השינה בלילה גם איכשהו השפיעה על התוצאות. במחקר המשך הם לימדו פעוטות אחרים את אותן קטגוריות בדיוק אבל המבחן שבדק אם הם הצליחו להכליל מהקטגוריות האלו נערך באותו יום בלי שנת לילה באמצע. כמו במחקר הקודם, חלק מהפעוטות ישנו שנ"צ וחלק לא. במקרה הזה השנ"צ דווקא לא השפיע. כלומר הפעוטות הצליחו במבחן באותה מידה בין אם ישנו שנ"צ ובין אם לא. במילים אחרות, נראה שהשנ"צ תרם ללמידה אך ורק אצל הפעוטות שגם ישנו שנ"צ וגם ישנו לילה. 


החוקרים אפילו הגדילו לעשות ובדקו אם השינה בלילה לבדה מספיקה כדי לשפר את יכולת ההכללה של הפעוטות, אבל הם גילו שלא- למידה לפני שנת הלילה לא הובילה לשיפור בביצועים. בקיצור, המסקנה כאן היא שלשילוב בין שנ"צ לבין שנת לילה יש תרומה ייחודית ללמידה של פעוטות מעל ומעבר לתרומה של כל אחד מסוגי השינה בפני עצמו. שזה מרתק בעיני! 


מה יכול להסביר את זה? יכול להיות שהשנ"צ מחזיק את הזיכרונות עד הלילה ובלילה המוח "מתרגל" את מה שלמד במהלך היום וככה משפר את יכולת ההכללה שלו מהמידע החדש שלמד במהלך היום שהיה.


בקיצור, כמו שאמרתי, הרבה קסמים קורים כשהילדים שלנו ישנים. והמחקר הזה נתן לנו רק הצצה קטנה לקסמים האלה.


שינה טובה יותר ביום = שינה טובה יותר בלילה?

הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא האמת העממית, אפשר לומר, לפיה ילד שישן יותר טוב במהלך היום ישן יותר טוב גם במהלך הלילה. משהו בסגנון- שינה מביאה שינה. אני חושבת שגם בלי מחקרים הרבה מאיתנו ראו שהכלל הזה לא ממש מחזיק מים. אני יכולה לספר לכן שעד היום אנחנו חרדים מזה שהבת שלי תרדם בנסיעה כי אחרת הלך לנו הלילה וזה ככה כבר כמה שנים טובות. אבל אני לא כאן כדי לשכנע אתכן באנקדוטות, אז בואו נעבר לדבר על מחקרים.

סקירה סיסטמטית משנת 2014 מצאה ששנ"צ במהלך היום קשור להירדמות מאוחרת יותר בלילה, למשך שינה קצר יותר בלילה בסך הכל ולאיכות שינה פחות טובה. במילים אחרות, ילדים שישנים שנ"צ במהלך היום, הולכים לישון מאוחר יותר בלילה, ישנים פחות זמן בלילה והשינה שלהם פחות איכותית. בהשוואה לילדים שלא ישנים שנ"צ. אבל שימו לב שהקשר הזה היה הכי חזק אצל ילדים מעל גיל שנתיים, כך שנראה ששנ"צים משפיעים באופן משמעותי יותר על שנת הלילה מגיל שנתיים והלאה. 

מחקר קצת יותר חדש משנת 2016 בדק איך שינה במהלך היום משפיעה על שינה במהלך הלילה אצל ילדים בני שנה וחצי, כלומר מתחת לגיל שנתיים. במחקר הזה הם השתמשו בשעוני שינה, כלומר במדדים אובייקטיבים של שינה ולא כאלה שמסתמכים על דיווחי הורים שזה כבר טוב. מעבר לקשר בין שנ"צ לשנת לילה, החוקרים התעניינו גם בתכונות של השנ"צ, כלומר במשך השנ"צ ובתזמון שלו. כלומר כמה זמן הילד ישן בזמן השנ"צ ומתי במהלך היום קורה השנ"צ הזה. אני בטוחה שהממצאים לא הולכים להפתיע אתכן. קודם כל, הם מצאו שככל שהילדים ישנו זמן ארוך יותר במהלך היום, כך הם הלכו לישון מאוחר יותר בלילה ושנת הלילה שלהם הייתה יותר קצרה. בנוסף, ככל שהשנ"צ היה מאוחר יותר במהלך היום, נגיד 4-5, כך ההפרעה לשנת הלילה הייתה גדולה יותר. כך שלפחות לפי המחקר הזה נראה שזה לא השנ"צ עצמו שמפריע לשנת הלילה, אלא כמה ארוך הוא ואם הוא קורה מאוחר ביום. 

מה אנחנו יכולות לקחת מהמחקרים האלו? אם הילד שלנו מתקשה להירדם בלילה, יכול להיות שכדאי להזיז את השנ"צ לשעה מוקדמת יותר ביום או לקצר אותו. אבל אם הילד ישן טוב בלילה, אין באמת סיבה טובה לשחק לו עם השנ"צ. ובכל מקרה נראה שהטענה ששינה מביאה שינה היא בעיקר מיתוס, לפחות מגיל שנה וחצי ומעלה.


שנ"צ כפוי או הפסקה כפויה של שנ"צים

הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא שנ"צים במסגרת. מצד אחד ראינו שיש הבדלים מאוד גדולים בין ילדים בזמן שבו הם מפסיקים לישון שנ"צ. מצד שני, ברוב המסגרות ההחלטה אם יש או אין שנ"צ בגן היא גורפת, כי לאפשר לכל ילד לישון בזמן שלו, אם בכלל לישון, זה לא ממש ריאלי. 


ומה הבעיה בזה? למשל, יש ילדים שכבר לא זקוקים יותר לשנ"צ אבל במסגרת שלהם שנ"צ הוא חובה כך שיוצא מצב שהם או מתקשים מאוד להירדם או שהם נרדמים בגן אבל אז אחר כך לא נרדמים בבית. או המקרה ההפוך, ילדים שעדיין ממש זקוקים לשנ"צ אבל במסגרת שלהם כבר לא ישנים שנ"צ. השאלה אם לחוסר התיאום בין צרכי השינה של הילדים לבין התנאים של המסגרת יש השפעה שלילית על הילדים. את זה אנחנו הולכות לברר עכשיו.


נתחיל במקרה הראשון. גנים שבהם שנ"צ הוא חובה. האמת שכל המחקרים שמצאתי מתמקדים בגנים לילדים בני 3-5, שזה שקול אצנו לגן עירייה. ולמיטב ידיעתי, בגני עירייה אין שנ"צים. ככה שאני לא בטוחה עד כמה הממצאים שלהם רלוונטיים אלינו. אגיד בקצרה שיש כמה מחקרים שמראים ששנ"צ חובה בגן יכול לעורר סטרס אצל ילדים שכבר פחות זקוקים לשנ"צ הזה, מה שבא לידי ביטוי בדפוסי הפרשת קורטיזול שמעידים על סטרס ובאווירה הכללית בגן.  אם כי יש גם ממצאים סותרים, אבל שוב בגלל שזה לא הכי רלוונטי לנו, לא אכנס לכל הפרטים. אם תרצו תשאלו אותי בפוסט הדיון ואשמח לפרט ובכל מקרה קישור למקורות המחקריים נמצא בתיאור הפרק כך שתמיד תוכלו להציץ בעצמכן.


ועכשיו נעבור למקרה השני. מה קורה כשילדים שעדיין זקוקים לשנ"צ נכנסים לגן עירייה שלא מאפשר שנ"צים. מצאתי שני מחקרים שבדקו מה קורה לויסות הרגשי ולויסות העצמי של ילדים שמונעים מהם לישון שנ"צ. 

במחקר אחד בדקו מה קורה לביטוי הרגשי של פעוטות בני 2.5-3 כשלא נותנים להם לישון שנ"צ. כדי לעשות את זה כמו שצריך החוקרים מדדו את הביטוי הרגשי של הפעוטות בשני מצבים: אחרי 5 ימים שבהם הם ישנו שנ"צ ואחרי 5 ימים שבהם הם לא ישנו שנ"צ. 

איך בודקים ביטוי רגשי? החוקרים הראו להם תמונות שמעוררות רגשות חיוביים, שליליים או ניטרליים. אחר כך ביקשו מהילדים להרכיב פאזל, פאזל אחד שאפשר להרכיב ופאזל אחד שאי אפשר להרכיב, כלומר פאזל עם חלק לא מתאים. בזמן שהילדים צפו בתמונות וניסו להרכיב את הפאזל צילמו אותם בוידיאו, ובעצם אחר כך קודדו את הבעות הפנים שלהם כדי לזהות ביטוי רגשי חיובי, שלילי או ניטרלי. פעוטות שלא ישנו שנ"צ כבר 5 ימים הראו יותר רגשות שליליים בתגובה לתמונות הניטרליות והשליליות, ופחות רגשות חיוביים לתמונות החיוביות. בנוסף, אחרי 5 ימים בלי שנ"צ הפעוטות לקחו יותר קשה את זה שלא הצליחו להרכיב את הפאזל הלא פתיר (הם כמובן לא ידעו מראש שהוא לא פתיר)- הם הראו עלייה של 31% בתגובה הרגשית השלילית בהשוואה לפעם שבה ניסו להרכיב את הפאזל אחרי שישנו שנ"צ 5 ימים ברצף. פעוטות שלא ישנו שנ"צ 5 ימים ברצף גם פחות שמחו מזה כשכן הצליחו לפתור את הפאזל הפתיר- ירידה של 34% בתגובות החיוביות. אז אם מניעה של שנ"צים משפיעה לרעה על התגובות הרגשיות, כמו שראינו במחקר הזה, יכול להיות שהיא גם תשפיע על ויסות רגשי בסיטואציות מאתגרות בחיי היומיום של הילד בגן. ולא חסרות כאלה.

במחקר המשך של אותה קבוצת חוקרים הם נכנסו קצת יותר לעומק לאסטרטגיות של ויסות עצמי. הם השתמשו באותה פרוצדורה שתיארנו קודם- פעוטות בני 2.5-3 שישנו שנ"צ 5 ימים ואז לא ישנו שנ"צ 5 ימים. אחרי כל 5 ימים כאלה החוקרים בדקו איך הם מתמודדים עם ניסיון להרכיב פאזל לא פתיר. הם מצאו שפעוטות שלא ישנו שנ"צ 5 ימים ברצף התמודדו בצורה פחות אפקטיבית עם הפאזל ונטו להשתמש באסטרטגיות ויסות רגשי פחות "בוגרות" כמו למשל הרגעה עצמית פיזית (למשל: מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים וכו'). הם גם נטו להתמקד בחלק שלא מתאים לפאזל והתעקשו לסיים את הפאזל הלא-פתיר. כלומר לא שחררו.


המחקרים האלו מספרים לנו ששנ"צ תורם לויסות הרגשי או לויסות העצמי (לפחות מקומית), אבל הם לא מסבירים לנו למה. מחקר המשך נוסף הראה שילדים בני 3-6 מראים עלייה בהפניית הקשב לגירויים רגשיים, כשהם מדלגים על שנ"צ. מה שאולי מספר לנו שבזמן השנ"צ מתרחש איזשהו איפוס של המערכת הרגשית, מה ככל הנראה מוביל להפחתה בתגובות לגירויים רגשיים אחרי השנ"צ. באופן מעניין במחקר הזה ספציפי ההשפעה של המחסור בשנ"צ הייתה גדולה יותר אצל ילדים שישנים שנ"צ באופן קבוע. שאני לא בטוחה עד כמה זה מפתיע אבל זה מעניין.


בשורה תחתונה- הממצאים האלו מעידים על כך שהשנ"צ משחק תפקיד באופן שבו ילדים מגיבים לעולם. ילדים שמדלגים על שנ"צ, כל עוד הם עדיין זקוקים לו, הם פחות מווסתים. סביר מאוד להניח שהפגיעה בויסות העצמי משפיעה על התפקוד של הילדים בגן. מה שכן לא הצלחתי למצוא מחקר שמראה השלכות ארוכות-טווח של הפסקה כפויה של שנ"צים. ככה שעל השאלה אם יש לזה השפעות גם בעתיד אני לא יכולה לענות. 


אם יש כאן הורים שהילדים שלהם עדיין זקוקים לשנ"צ אבל נאלצו להיפרד ממנו בגלל הכניסה לגן עירייה, אז לא חייבים רק להתבאס. אני חושבת שרק עצם ההבנה שזה מה שקורה להם היא כבר משמעותית. גם אפשר לגלות יותר הבנה להתנהגות הלא מווסתת שלהם וגם לתקשר את העניין הזה לצוות. או למצוא פתרונות חלופיים כמו להחזיר את הילד הביתה יותר מוקדם מהגן לפחות בחלק מהימים. 


אוקיי, בואו נסכם ונראה מה אנחנו יכולות לקחת הביתה מכל המחקרים האלה.


ראינו שילדים מפסיקים לישון שנ"צ בין הגילאים 2-5 ושיש הבדלים מאוד גדולים בזמן שבו הם עושים את זה. כמו שאמרנו קודם, כל ילד מפסיק עם השנ"צ בקצב שלו וזה לגמרי נורמלי. כך שאולי במקום לחפש בגוגל מתי הילד אמור להפסיק לישון שנ"צ כדאי פשוט להסתכל על הסימנים של הילד הספציפי שלנו:

  • שאלה אחת שכדאי לשאול היא איך הוא מתנהג כשהוא מדלג על שנ"צ? האם הוא מתקשה יותר לווסת רגשות? האם הוא מגיע לתסכול מהר יותר מהרגיל? אם התשובה היא כן אז יש מצב שהוא עדיין לא מוכן להיפרד מהשנ"צים.

  • שאלה חשובה נוספת היא האם השנ"צ מפריע לשנת הלילה. אם בימים שהילד עושה שנ"צ הוא מתקשה להירדם בלילה או לישון כמו שצריך זה אולי סימן שהגיע הזמן לוותר על שנ"צים. 

אם אתן לא בטוחות, אולי כדאי להמשיך לתת עוד הזדמנות לשנ"צים. כמו שראינו בפרק, לשנ"צ יש הרבה יתרונות לזיכרון וללמידה ולוויסות רגשי, לפחות לילדים שעדיין זקוקים לו. 

תזכרו גם ששנ"צ לא נעלם בבת אחת אלא בהדרגה, זה לא הכל או כלום. כך שיכול להיות שיהיו ימים שבהם הילד כן ישן שנ"צ וימים שלא. וזה גם לגמרי תקין ונורמלי.

אם אתן מרגישות שהילד עדיין זקוק לשנ"צ אבל השנ"צ כן מפריע לו בלילה, אולי שווה לנסות להעביר את השנ"צ לשעה מוקדמת יותר ואפילו לקצר אותו. ואם אתן מרגישות ששנ"צים הפכו למאבק אולי זה גם סימן שהגיע הזמן לוותר. 

וכמו שכבר אמרתי קודם אם הילד שלכן נאלץ להיפרד מהשנ"צ מוקדם מדי בגלל שנכנס לגן עירייה, כדאי להחזיק בראש את המשמעות של זה. כך גם תוכלו בעצמכן לגלות הבנה להתנהגות שלו, שסביר להניח פחות מווסתת, וגם לתקשר את זה לצוות בגן.

אבל כל עוד הילד או הילדה שלכן ישנים שנ"צ, תהנו לכן מהשקט, מההפוגה, אולי אפילו מקפה חם. ומדי פעם כשיוצא לכן להסתכל עליהם ישנים בזמן שנ"צ תעצרו רגע לחשוב על כל הטירוף שקורה להם בתוך המוח בזמן הזה. ותשתאו, כי זה באמת קסם. 

ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, התשובות לשאלה "מתי ילדים מפסיקים לישון שנ"צ?" נמצאות אצלכן בבית ולא בתוצאות של גוגל 😊

ובזאת אנחנו סוגרות באופן רשמי את הסדרה הארוכה והמפותלת שלנו על שינה. 

אני מקווה שהידע המחקרי הבאמת מקיף שקיבלתן בשמונת הפרקים האלו גם תרם לכן וגם הזמין אתכן לחשוב. אם אתן רוצות להמשיך לחשוב ביחד, בתיאור הפרק תוכלו למצוא קישור לדיון בקבוצת הפייסבוק, שבו תוכלו להמשיך לשאול ולשתף כל מה שתרצו. השארתי לכן גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.

וכרגיל אשמח אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מבוסס-מחקר בים של פייק פסואדו-מדע.

 ולסיום אני רוצה להודות מכל הלב לתומכים ולתומכות שלי במועדון מאמאדע פלוס, בזכותכם כל הדבר הזה קורה. ולמי שרוצה להצטרף- עוד קישור מחכה לכן בתגובות.

וזהו להיום, נתראה בעוד שבועיים בפרק הבא שלשם שינוי לא יהיה על שינה.

ביי 😊


 

.....

מקורות מחקריים


Comments

bottom of page