מהי רווחה נפשית?

החיפוש אחר well-being, או בעברית רווחה, מעסיק בני אנוש משחר הימים - הרי מי מאיתנו לא רוצה להיות מאושרת? עוד בימי יוון העתיקה, פילוסופים שברו את הראש בניסיון למצוא תשובה לשאלתו האלמותית של סוקרטס "מהם החיים הראויים לחיות?". התשובות הרבות שהם מצאו לשאלה נעות בין שמחה ואושר, דרך תחושות של הישג ומימוש עצמי ועד לשגשוג ומשמעות. מושגים אלה, בצורה כזו או אחרת, מהווים את הבסיס למחקר העכשווי והובילו להתפתחותן של מגוון תיאוריות והגדרות בנושא הרווחה הנפשית. למרות העיסוק האינטנסיבי בנושא בעשורים האחרונים, ואולי דווקא בגללו, לא קיימת הגדרה אחת שכל העוסקים בדבר מסכימים עליה.

אז בכל זאת, מהי רווחה נפשית?

רווחה, או well-being, היא המונח הרחב ביותר, אשר מתייחס לכלל ההיבטים של חיינו ובהם בריאות גופנית ונפשית, קשרים משפחתיים וחברתיים ומצב כלכלי. במהלך העשורים האחרונים ובמיוחד מאז משנות השמונים של המאה העשרים, פותחו מדדים רבים של רווחה, חלקם שואלים על רווחה בחיים באופן כללי ואחרים שואלים על תחומים ספציפים כמו למשל רווחה בריאותיות, רווחה כלכלית או רווחה תעסוקתית. שני המדדים הידועים והנפוצים ביותר הם מדד הרווחה הנפשית הסובייקטיבית ומדד הרווחה הנפשית הפסיכולוגית.

מדד הרווחה הנפשית הסובייקטיבית שנכנס לשימוש בשנות השמונים, מודד את הרווחה הנפשית של אנשים מנקודת מבטם הסובייקטיבית וכולל שני חלקים: חלק רגשי וחלק קוגניטיבי. בחלק הרגשי נמדדים רגשות ומצבי רוח אשר משמשים לחישוב מידת האיזון הרגשי של האדם. למשל, אם סך הרגשות ומצבי הרוח החיוביים גדול יותר מהשליליים, נוכל לומר שלאדם רווחה נפשית גבוהה. אם המצב הפוך וסך הרגשות ומצבי הרוח השליליים עולה על זה של החיוביים, אז… בעסה. בחלק הקוגניטיבי ,אנשים מתבקשים לדרג את מידת שביעות הרצון, או הסיפוק, שלהם מחייהם באופן כללי או מתחום מסוים (למשל עבודה). החלק הזה נחשב קוגניטיבי משום שאנשים מתבקשים למעשה לחשוב ולבצע שיפוטים והערכות של מצבם בחיים, ולא רק לדווח על רגשות. שני החלקים הרגשי והקוגניטיבי גם יחד, לפי מפתחי המדד, מספקים תמונה מלאה על הרווחה הנפשית הסובייקטיבית של האדם.

מספר שנים מאוחר יותר, נכנס מדד חדש לחקר הרווחה - מדד הרווחה הנפשית הפסיכולוגית. בדומה למדד הרווחה הנפשית הסובייקטיבית, גם המדד הזה מתבסס על דיווחים סובייקטיביים של אנשים. אך בשונה ממנו, מדד הרווחה הנפשית הפסיכולוגית מובנה יותר. כלומר, הוא מחושב על פי דירוג סובייקטיבי של ששה גורמים שנחשבים על ידי מומחים כקריטיים לקידום רווחה נפשית: אוטונומיה, תחושת שליטה, צמיחה אישית, יחסים חיוביים עם אחרים, תחושת שליחות ומשמעות וקבלה עצמית. ציונים גבוהים בששת הגורמים עשויים להעיד על רווחה נפשית פסיכולוגית גבוהה יותר.

ומה קורה בגזרת ההורים?

רוב המחקרים שעוסקים ברווחה נפשית של הורים משתמשים בשני המדדים שהזכרנו מקודם. עם זאת, נוכל למצוא גם מחקרים שאמנם עוסקים ב"רווחה נפשית", אך למעשה מודדים דיכאון, עצבות ותסכול של הורים. מנגד, מחקרים רבים שעוסקים בהורים ובהורות, דווקא מתמקדים בפן החיובי ומודדים תחושות של סיפוק, אושר ושמחה באופן כללי וגם כאלה שנובעים ישירות מהקשר עם ילדים ומהטיפול בהם.

הורים והורות מעניינים חוקרים משלל תחומים השואלים שאלות שונות. פסיכולוגים שמתמקדים בדרך כלל ביחיד, יתעניינו בהשפעה של תכונות אישיות ויחסים עם המשפחה הקרובה על הרווחה הנפשית של הורים. סוציולוגים לעומת זאת, יתעניינו בהשפעות של מגדר, מוצא ותעסוקה על הרווחה הנפשית של הורים. דמוגרפים שמוטרדים מהירידה בילודה, יתעניינו בהשפעת גיל הכניסה להורות, מספר הילדים והרווח בין הלידות ואילו כלכלנים יתעניינו באיזו מידה חופשות לידה וקצבאות ילדים משפיעות על רווחתם הנפשית של הורים.

כפי שכתבתי בהתחלה, אין הגדרה אחת שכולם מסכימים עליה. מצד אחד זה מקשה עלינו לקבל תמונה שלמה ואחידה, אך מצד שני זה מייצר עניין ומאפשר מורכבות. המסר המרכזי הוא תמיד לשאול את עצמנו, כשאנחנו קוראות פרסום, מאמר או פוסט במאמאדע ,על אילו שאלות החוקרים רצו לענות וכיצד הם הגדירו את המונח well-being.

לדיון על הכתבה

קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/family'>Family photo created by freepik - www.freepik.com</a>