.png)
גם מאה אצבעות לא יספיקו כדי לספור את כמות הפעמים שנשאלתי בשנתיים האחרונות אם הבת שלי ישנה לילה שלם (ואגלה לכן סוד- היא לא!). ממש לפני שבוע, באחת מארוחות החג, שאלה אותי קרובת משפחה בשנות ה-20 לחייה, אפילו לא אמא בעצמה, "נו, היא ישנה כבר לילה שלם?".
ממתי "לישון לילה שלם" הפך למדד הצלחה להורות שלנו ואישור לכך שהתינוק שלנו לא מקולקל?
הכל התחיל באמצע המאה ה-20 של המאה הקודמת. באותה תקופה, חוקרי השינה הראשונים ניסו להגדיר מהי שנת תינוקות נורמלית. בשנת 1957 התפרסם מאמר רב-השפעה אשר טבע לראשונה את המונח "לישון לילה שלם", מונח אשר הוגדר על ידי החוקרים כשינה רציפה בין חצות הליל ועד השעה חמש בבוקר. במחקר השתתפו כ-160 תינוקות ונמצא כי 70% מהם ישנו לילה שלם בגיל 3 חודשים.
עד מהרה, תוצאות המחקר הקטן הזה חדרו אל ספרי רפואת הילדים ואל מדריכי ההורים הפופולריים, מכתיבות לכולנו מהי שנת תינוקות נורמלית. האמת החדשה "תינוקות צריכים לישון לילה שלם בגיל 3 חודשים" חלחלה לכל עבר, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבאותו מחקר ממש מחצית מאותם תינוקות שישנו לילה שלם בגיל 3 חודשים חזרו להתעורר באמצע הלילה בגיל 4 חודשים. מעבר לכך, הנתונים אודות דפוסי השינה של התינוקות התבססו על דיווחי אמהות שנאספו אחת לשלושה חודשים, מה שמעורר ספקות בנוגע למהימנותם. נסו רגע לשחזר בעצמכן כמה פעמים בשבוע הילדה שלכן התעוררה באמצע הלילה לפני חודש, ולפני חודשיים, ולפני שלושה- קשה, הא?
אף על פי כן, דפוסי השינה של 160 תינוקות לפני יותר מ-70 שנה הצליחו לחדור כל כך עמוק לתודעה התרבותית שלנו, כך שכמעט ואין סיכוי שתעבור ארוחת חג מבלי שנשאל אם התינוק שלנו ישן כבר לילה שלם.
ובשביל הכיף הנה כמה ציטוטים נבחרים מתוך המאמר המדובר, בימים שבהם מאמרים מדעיים נכתבו קצת כמו מדריך להורים:
המאמר נפתח במילים הבאות: "הבעיה: הנטייה של תינוקות להתעורר בלילה היא מצב שיש לגנות, למרות זאת היא נחקרה במידה מועטה. בחיים חברתיים רגילים אפשר לפגוש הורים לילדים בני שנה שנתיים שרק לעיתים רחוקות ידעו שינה רצופה מהי מאז שהילד נולד. מחקר אורך במרכז מחקר הילד מאשש את שכיחות וחומרת הבעיה"
"האם תינוקות לומדים לישון לילה שלם? ישנה פילוסופיה שמניחה כי כל מה שאפשר ללמוד, צריך ללמד. בנוגע לשינה, משמעות הדבר היא שכל האחריות נופלת על כתפי ההורים. 'תינוק שלא ישן הוא חרפה להוריו', כתב סאנדל (1922). הרעיון הזה רלוונטי גם בימינו, במיוחד בקרב אמהות אשר מתבססות על עצות שעבר זמנן שהן מקבלות מהוריהן ומאנשים אחרים..."
"מצד שני, אם התינוק שמח וטוב לב, אין צורך להתייחס להתעוררויות בלילה כבעיה רצינית, כל עוד ההורים יכולים לקבל זאת ללא כעס, הלקאה עצמית או כל תחושה רעה אחרת, מצליחים להתמודד עם המצב בצורה יעילה ולישון מספיק.
הבהרה חשובה: מדובר בפוסט היסטורי ולא מחקרי, שמטרתו לספר לכן על ההשפעה התרבותית העצומה של מחקר אחד קטן מלא בבעיות מתודולוגיות. אי אפשר להסיק ממנו מהי שנת תינוקות נורמלית או האם ומתי הציפייה לישון לילה שלם היא ריאלית. מזמינה אתכן לקרוא כאן לאן המחקר התקדם מאז שנות ה-50.
ייתכן שיעניין אותך גם:
Comentarios