מתי ילדים לומדים לשיר?

טקסים בבית ספר, תחרויות כישרונות צעירים וערבי ג'אם עם החבר'ה בתיכון לימדו אותנו שהעולם מתחלק לשניים: אנשים שיודעים לשיר ואנשים שלא יודעים לשיר. אך הצצה אל הספרות המחקרית מלמדת אותנו שמדובר בהפרדה מלאכותית שמתעלמת לחלוטין מהעובדה שכולנו נולדנו לשיר.

השנה הראשונה: בכי, המהומים ומלמולים מוזיקליים

הקול הראשון שבוקע מפיו של התינוק הוא בכי. קולות ראשונים נוספים שחוברים די מהר אל הבכי הם פרצי קול קצרים ולרוב לא רצוניים. ככל שתינוקות מפתחים שליטה קולית טובה יותר וריאות חזקות יותר כך הפקת הקולות שלהם הופכת להיות יותר רצונית וממושכת. סביב גיל ארבעה-שישה חודשים, תינוקות מתחילים להגיב לצלילים של מוזיקה בהשמעת קולות משלהם כמו המהום או צחקוק. ולא הרבה אחר כך, מופיעה התנהגות מעניינת במיוחד שזכתה לשם "מלמול מוזיקלי".

שלב המלמול של תינוקות בתהליך רכישת השפה ("פה-בה-בה-פה") מוכר היטב לכולנו, אך האם ידעתן שלתינוקות יש מלמול ייחודי שמופיע כאשר הם מאזינים למוזיקה או מיד לאחר מכן? בשונה מהמלמול הרגיל, המלמול המוזיקלי מתאפיין בטווח רחב יותר הברות ובשונות גדולה יותר בגובה הצליל. עדויות מחקריות מצביעות על כך שככל שהאם שרה יותר לתינוק, כך גדלים השכיחות והעושר של המלמול המוזיקלי. אך עם כל המגניבות שבדבר, חשוב להדגיש שהמלמול מוזיקלי עדיין לא משקף את מאפייניו של הרפרטואר המוזיקלי שהתינוק חשוף אליו. למשל, מלמולם המוזיקלי של תינוקות מערביים לא תואם בהכרח לסולם התווים המערבי (ממלמלים ברבעי טון).

שנתיים עד שלוש: מנטרות ושירים מאולתרים

מתישהו בין הגילאים שנתיים עד שלוש פעוטות מתחילים לשיר באופן ספונטני ולאלתר שירים משל עצמם. שירים אלו דומים בתכונותיהם המוזיקליות למנטרה בודהיסטית או למזמור כנסייתי (chanting), משהו בין דקלום לשירה. חוקרים גם הבחינו בסוג נוסף של שירים פרי המצאתם של פעוטות- שירים המשלבים שירה ספונטנית עם חלקים של מילים, מקצבים ומנגינות של שירים מוכרים.

ומתי ילדים מתחילים לחקות שיר שמישהו אחר שר? במחקר שנערך בגרמניה בשנות ה-70 בדקו מה תגובתם של ילדים בקבוצות גיל שונות לשירתו של מבוגר. ממצאי המחקר מגלים שילדים נוטים קודם כל לחקות את מילות השיר, לאחר מכן את המקצב ורק לבסוף את המנגינה. בעוד שבגיל שנה רק 6% מהילדים הצליחו לחקות את השירים (וגם אז באופן גס ביותר), בגיל שלוש רוב הילדים הצליחו לחקות את השיר בשלמותו אך לא בצורה מדויקת. החולייה החלשה עבור בני השלוש הייתה הדיוק בגובה הצליל.

ארבע עד חמש: שרים כמו כולם

בין הגילים ארבע-חמש השירים הספונטניים שהופיעו בגיל שנתיים הולכים ונעשים דומים יותר ויותר לשירים הקונבנציונליים שהילדים חשופים אליהם. בשלב זה כבר יש באמתחתם של בני הארבע-חמש רפרטואר קטן של שירים קונבנציונליים, אך הם עדיין לא מדייקים בגובה ובמקצב של הצליל ונוטים להחליף בין סולמות באמצע השיר, נטייה שתמשך לפחות עד גיל חמש.

בגיל חמש רבות מהמיומנויות הבסיסיות הנדרשות לשירה כבר הושגו. ילדים בני חמש עדיין לא שרים בצורה מדויקת ב-100%, אך הם מסוגלים לשיר בסולם מסוים ולהישאר בו, לשיר בקצב אחד ולשלב בשירתם הבעות רגשיות מתאימות. למשל, במחקר מעניין שנערך ביפן ביקשו מילדים בני 4-12 לשיר שירים עם מטרה אחת- להפוך את החוקר לשמח או עצוב. ילדים בני ארבע בלבד לגמרי קלטו את העניין- הם שרו את השירים השמחים מהר יותר, חזק יותר ובטון גבוה יותר בהשוואה לשירים העצובים.

כפי שראינו, במהלך הילדות המוקדמת חל מעבר משירה מאולתרת ויצירתית אל שירה של שירים מוכרים מתוך רפרטואר מוזיקלי ספציפי. זו דוגמא מרתקת לטבעה הדו-כיווני של ההתפתחות. מצד אחד הילד מפסיד- הוא מאבד מידה מסוימת של גמישות וספונטניות בהפקת שירים. אך מצד שני הילד מרוויח- הוא מפנים את "החוקים" של הקהילה המוזיקלית שאליה נולד ובכך הופך להיות חלק בלתי נפרד ממנה.

לדיון על הכתבה

ייתכן שיעניין אותך גם:

• האם עוברים שומעים מוזיקה ברחם?

• למה כדאי לשיר לתינוקות?

• האם מוזיקה עוזרת לילדים לישון טוב יותר?