top of page

האם להתערב במריבות בין האחים?



הכלים שטופים. המטבח נקי. החמין כבר מתבשל לו בתנור. אתה מתיישב לנוח על הספה בסלון, כשבחדר המשחקים שני ילדיך משחקים וצוחקים. אתה נותן לגופך לשקוע אל קימורי הספה, ומחייך שבע רצון מכישורי האבהות שלך. לא עוברות שלוש דקות עד שצרחה מחרישת אוזניים מנפצת את השקט "זה שלי!". בכי. צעקות. "אבא!!!"


מריבות בין האחים, אולי יותר מכל אתגר הורי אחר, לוחצות לנו על כל הכפתורים. המציאות המרה היא שלא משנה מה נעשה, ילדינו לא תמיד יסתדרו אחד עם השני בהרמוניה מופלאה. אבל אם נחליף לרגע פרספקטיבה, אולי נוכל לחשוב על מריבות בין האחים דווקא כהזדמנות, כשדה אימונים בטוח לקראת אינספור הקונפליקטים שמחכים להם שם בחוץ. אז אולי השאלה המעניינת היא לא איך מונעים מהם לריב, אלא איך מלמדים אותם לריב.


איך בדיוק מלמדים אחים לריב?

בסדרת מחקרים שנערכה בקנדה הורים לאחים בטווח הגילאים 3-11 עברו הדרכה בת שעתיים שבמהלכה למדו כיצד לתווך מריבות בין האחים. במהלך ההדרכה, הם קיבלו הסבר כללי על פרוצדורת התיווך, תרגלו תיווך קונפליקטים יחד עם המדריכים (בתפקיד הילדים) ואף צפו בסרטוני וידיאו שבהם הורים אחרי תיווכו מריבות בין ילדיהם. ולבסוף, נשלחו הביתה ליישם עם cheat-sheet לתזכורת.


סליחה, אני גם רוצה cheat-sheet!

בבקשה, הנה ארבעת השלבים של פרוצדורת התיווך:

  1. קביעת החוקים: ההורה מסביר לילדיו את חלוקת התפקידים: התפקיד של ההורה כמתווך הוא להנחות את השיח, בעוד שהתפקיד של הילדים הוא למצוא את הפתרון. לאחר מכן, ההורה מגדיר את חוקי הדיון ומוודא שהילדים אכן מסכימים להם: לא נכנסים אחד לדברים של השני. לא מעליבים. לא צועקים. כל משפחה והחוקים שלה, העיקר שתהיה מערכת חוקים אחת ברורה שמוסכמת על כולם ותיצור מרחב בטוח לשיח.

  2. תורות: כל ילד בתורו מספר להורה ולאח השני מה קרה מהפרספקטיבה שלו. תפקיד ההורה בשלב זה הוא להכיר בעמדה של כל אחד מהילדים, לנסח אותה מחדש במקרה הצורך ולסכם את העניין שיש לפתור.

  3. מדברים על רגשות: בשלב זה ההורה מעודד את הילדים לספר כיצד המריבה השפיעה על כל אחד מהם, כיצד הם הרגישו בעקבות המריבה ומדוע. כדי ליצור בסיס להבנה ולאמפתיה, ההורה מבקש מכל ילד לחזור על מה שהאחר אמר וכך מוודא שהם לכל הפחות שמעו אחד את השני.

  4. מציאת פתרון: אחרי שהבעיה הוגדרה היטב והאחים הצליחו להבין במידה מסוימת את הפרספקטיבה של הצד השני, הכדור עובר לידיהם והם מתבקשים למצוא פתרון בעצמם. אך הם לא נשארים לבד בסיפור- ההורה יכול להשתתף בתהליך, לשאול שאלות ולוודא שהפתרונות המוצעים הם אכן אפשריים. התיווך מסתיים כאשר שני הילדים מסכימים לפתרון, ועם סיומו ההורה משבח אותם על השתתפותם בתהליך.


נו, וזה עבד?

על אף שמדובר בהדרכה קצרה יחסית, ההורים הצליחו די מהר ללמוד את פרוצדורת התיווך ואכן השתמשו בה יותר בבית, והילדים מצדם היו נכונים לשתף איתם פעולה. כשהמשפחות הגיעו למעבדה והתבקשו לפתור יחד עם הילדים קונפליקט שחוזר על עצמו בבית, ההורים אשר עברו הדרכה הראו מיומנויות תיווך טובות יותר, בהשוואה להורים מקבוצת הביקורת (שנטו יותר להאשים את הילדים ולהציע פתרונות משלהם). בנוסף, ההורים שעברו הדרכה דיווחו שדברים טובים קורים גם בבית- המריבות בין האחים נפתרות בצורה חיובית והוגנת יותר ואילו הילדים בתורם מעורבים יותר בתהליך מציאת הפתרונות. כמות המריבות אמנם לא פחתה וילדים בשתי הקבוצות המשיכו לריב על אותם דברים, אבל כפי שכבר אמרנו קודם לא בטוח שמניעת מריבות היא המטרה שאנחנו רוצות לשאוף אליה.


והסיפור לא נגמר רק בהורים- כשהחוקרים הזמינו את האחים למעבדה וביקשו מהם לפתור קונפליקט בכוחות עצמם, הילדים שהוריהם קיבלו הדרכה הראו מיומנויות מתוחכמות יותר לפתרון קונפליקטים, בהשוואה לילדים האחרים (למשל, דיברו יותר על רגשות ועל חוקי השיח), ניהלו שיח נעים יותר והציעו פתרונות קונסטרוקטיביים יותר (למשל, פשרה ולא win-lose). בנוסף, נמצאה גם השפעה חיובית על היכולת שלהם להבין את הפרספקטיבה של האחר בנוגע לאותו אירוע. ממצא מעניין נוסף שעלה במחקר הוא שהאחים הצעירים זכו להעצמה, שכן רצונותיהם ורגשותיהם נלקחו יותר בחשבון וניתנה להם יותר אחריות במציאת פתרון לקונפליקט. במילים אחרות, התיווך איזן את מערך יחסי הכוחות בין האחים. ואם תהיתן כמה זמן כל הטוב הזה נמשך, המחקר האחרון בסדרה הראה שההשפעות החיובית הן על ההורים והן על האחים עומדות בעינן גם יותר מחמישה חודשים אחרי ההדרכה.


אז אם גם אתן מתחבטות בשאלה הנצחית האם להתערב במריבות בין הילדים או לתת להם להסתדר לבד ולמצוא פתרונות בעצמם- הנה לכן תשובה אפשרית אחת באדיבות המדע.



ייתכן שיעניין אותך גם...




Comments


bottom of page