top of page

ילדים רגישים מאוד- האמנם?


פוסט אורח באדיבותה של ד"ר נועם מרקוביץ'*


בשבוע שעבר מור פרסמה כאן פוסט מעניין על ילדים רגישים מאוד. אני חייבת להודות שגם אני מצאתי את ההבחנה בין ילדים רגישים לסביבתם לילדים שלא רגישים לסביבתם כמרתקת, עד כדי כך שהקדשתי דוקטורט שלם בדיוק לנושא הזה. אבל במדע כמו במדע, הממצאים לא תמיד מסתדרים עם הסיפור. וזה גם מה שקרה במקרה שלי. תוצאות הדוקטורט שלי אתגרו את אותה פרספקטיבה רבת שנים, שלפיה יש ילדים רגישים לסביבתם וכאלה שאינם רגישים.


קצת קרדיט לפני שנתחיל...

אכן, מחקרים רבים שנערכו בשני העשורים האחרונים שיערו ומצאו עדויות תומכות לקיומה של רגישות מובחנת. לפיה, קיימת קבוצה של ילדים אשר מושפעים מסביבתם, כך שהם יפגעו כאשר יחשפו לסביבה שלילית וירוויחו כאשר הם יחשפו לסביבה חיובית. לעומתם, ישנה קבוצת ילדים אחרת אשר אינם מושפעים מסביבתם. לא משנה כל כך אם הם יהיו בסביבה חיובית או שלילית, התוצאה תהיה פחות או יותר זהה. קבוצות אלה גם נקראו בפי אחת התיאוריות כילדי הסחלב (ילדים שמושפעים מסביבתם) וילדי שן הארי (ילדים שאינם מושפעים מסביבתם), כינויים אשר זלגו מגבולות המאמרים האקדמיים והפכו שגורים בפי הציבור הרחב. מה שמבחין בין ילדי הסחלב לילדי שן הארי, לפי התיאוריות, זוהי נטייה גנטית, שמתבטאת גם במוח, במערכת הפיזיולוגית ובאישיות.


רגישות התפתחותית מול רגישות חושית: בואו נעשה כאן סדר

תיאוריית הרגישות המובחנת ומשל הסחלב ושן הארי מדברים על רגישות התפתחותית לסביבה. כלומר הן עוסקות בשאלה כיצד סביבת הגידול, כמו הסביבה ההורית או אירועים טראומתיים בילדות, תשפיע על האופן שבו הילד יתפתח – כיצד הוא יגדל להתנהג, איך תהיה האישיות שלו וכדומה. אך במקביל לתיאוריית הרגישות המובחנת, התפתחה גם תיאוריית הרגישות החושית. זו התיאוריה שהובילה לפוקוס על ״ילדים רגישים מאוד״. אז הנה הבהרה חשובה: כאשר מדברים על אנשים, או ילדים, רגישים מאוד מדברים על רגישות חושית גבוהה לסביבה המיידית (ריחות, רעשים, מרקמים וכו') והדגש אינו על המידה שבה ההתפתחות מושפעת מסביבה חברתית. כמובן, ואף סביר, שיש מן המשותף בין ילדים רגישים מאוד מבחינה חושית לבין ילדים שסביבת הגידול משפיעה על ההתפתחות שלהם, אך לא מדובר באותה התופעה בדיוק. לרגישות חושית ורגישות מובחנת יש מאפיינים ייחודיים, והדבר חשוב מכיוון שהדוקטורט שלי עסק ברגישות מובחנת. על כן, גם המסקנות, או יותר נכון ערעור ההנחות, תקף לרגישות מובחנת, ולא לרגישות חושית.


ועכשיו אנחנו סוף סוף מוכנות לדבר על המחקר שלי

בדוקטורט שלי רציתי לפתוח מחדש את השאלה האם באמת יש שתי קבוצות של ילדים – כאלה שמושפעים מסביבתם וכאלה שלא. המחשבה שיש קבוצה גדולה של ילדים שכלל לא מושפעים מהסביבה שבה הם נמצאים נשמעה לי לא הגיונית. אנחנו מניחים בפסיכולוגיה שבני האדם הם יצורים חברתיים, שלומדים כל הזמן מסביבתם – האם באמת יתכן שיש ילדים שלא מושפעים בכלל, מאף סביבה חברתית בה הם נמצאים? איך הם לומדים את מה שנדרש בכדי להיות בוגרים מתפקדים בחברה?


אחר שצללתי לספרות המחקרית הענפה, גיליתי שמרבית המחקרים שמצאו תמיכה בתיאוריית הרגישות המובחנת בדקו כיצד ילדים מושפעים מהסביבה ההורית שלהם, אך לא השוו כיצד אותם ילדים מושפעים מסביבות חברתיות אחרות שהן בעלות חשיבות במהלך ההתפתחות (כמו לדוגמה הסביבה החברית). וכאן אני נכנסתי לתמונה.


בסדרה של מספר מחקרים השוויתי כיצד ההתפתחות של ילדים בני 11-13 מושפעת מסביבות שונות שבהן הם נמצאים – מאפיינים שונים של הסביבה ההורית והמשפחתית, מאפיינים שונים של הסביבה החברית, ומאפיינים שונים של הסביבה הבית ספרית. בנוסף, בחנתי איך הסביבות השונות הללו משפיעות על ההתפתחות של תכונות והתנהגויות שונות כמו נטייה לאלימות, אמפתיה, התנהגות פרו-חברתית והערכה עצמית.


ניתוח הנתונים חשף בפנינו תמונה הרבה יותר מורכבת. לא רק שלא מדובר בשתי קבוצות של ילדים (מושפעים מסביבתם ולא מושפעים מסביבתם), גם לא מדובר בתכונה אחת בעלת רמות שונות. מה שגילינו היה שילדים שונים פשוט היו מושפעים מהקשרים שונים, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו מושפעים מהקשר כזה או אחר. כולם היו רגישים למשהו. לדוגמה, אצל חלק מהילדים המידה שבה הם היו בעלי נטייה לאלימות הייתה מושפעת מההורות שהם קיבלו מאמא שלהם, ואצל ילדים אחרים מידת האמפתיה שהפגינו הייתה מושפעת מהסביבה החברית.


לשמחתנו, המדע לא עומד במקום. אפילו אבי תיאוריית הרגישות המובחנת, פרופסור ג׳יי בלסקי, פרסם לאחרונה מספר מאמרים שהגיעו למסקנות כלליות דומות. לפיהן, רגישות מובחנת אינה מפרידה בין שתי קבוצות של ילדים עם רמת רגישות שונה, אלא רגישות מובחנת היא מורכבת וילדים שונים יכולים להיות רגישים ומושפעים על-ידי סביבות שונות.


ומה המסר אלינו?

אל תחשבו על הילדים שלכן כעל ילדי סחלב או ילדי שן הארי. ילדים שחשבתן עליהם כרגישים לא יהיו מושפעים מסביבות מסוימות, וילדים שחשבתן שאינם רגישים יהיו מושפעים מסביבות שאולי יפתיעו אתכן. בעיקר, כל ילד כנראה יהיה מושפע מסביבתו, אבל ילדים שונים יהיו מושפעים מסביבות שונות. אז אם תמצאו את עצמכן מתישהו מתוסכלות מזה שאתן נורא רוצות ומנסות לתמוך בהתפתחות של הילד שלכן אבל לא מצליחות – יתכן שהדרך שבה תוכלו לעזור לו במידה הרבה ביותר היא פשוט למצוא עבורו את הסביבה הספציפית שדווקא היא זאת שתתמוך בפריחה שלו.


עוד על ד"ר נועם מרקוביץ': סיימה לפני כשנה וחצי דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרופ׳ אריאל כנפו-נעם. הדוקטורט של נועם זכה בפרס הצטיינות לא רק מטעם האוניברסיטה העברית, אלא גם בפרס הדוקטורט המצטיין בפסיכולוגיה התפתחותית מטעם איגוד הפסיכולוגים האמריקאי. המסקנות של נועם מהדוקטורט הדגישו בפניה את החשיבות הרבה שיש להקשר, ועל כן היא חזרה לשורשיה כפסיכולוגית חברתית וכעת חוקרת הקשר ספציפי בעל חשיבות חברתית: תפקידם של תהליכים קוגניטיביים ביחסי מין בהסכמה אך ללא רצון. נועם חוקרת את הנושא במסגרת פוסט-דוקטורט (שקרוב לסיומו) בהנחייתן של פרופ׳ ענת פרי וטלי קליימן מהאוניברסיטה העברית, ותמשיך בקרוב לחקור את הנושא במסגרת פוסט-דוקטורט נוסף באוניברסיטה הנחשבת UCL בלונדון, בהנחייתו של פרופ׳ מרטן ספיקנברינק.


ייתכן שיעניין אותך גם...




Comentários


bottom of page