top of page
logo-facebook_edited.png

הצצה אל המוח של ילדים יחידים



"נו, מה עם ילד מספר שתיים?"


"זה לא בריא לגדול לבד, כל ילד צריך אח"


"מה אתה רוצה לגדל ילדה נרקיסיסטית?"


המוניטין המפוקפק שדבק בילדים יחידים מוצא את שורשיו באמרתו המפורסמת של ג. סטנלי הול, אחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר מתחילת המאה הקודמת: "להיות ילד יחיד זו מחלה בפני עצמה". מי שהעמיק את הדימוי השלילי של ילדים יחידים אפילו יותר היה הפסיכולוג אלפרד אדלר (כן, ההוא מגישת אדלר) שטען כי מדובר בילדים מפונקים עם הורים נוירוטיים שקרוב לוודאי היו מביאים לעולם עוד ילדים אם היו בריאים יותר בנפשם.


המציאות המחקרית של היום אמנם רחוקה שנות אור מטענותיהם הקיצוניות של אדלר והול, אך כהרגלה בקודש היא מציירת תמונה מורכבת למדי בנוגע לטיבם של ילדים יחידים- מחקרים מסוימים מצביעים על יתרונות התפתחותיים, אחרים מצביעים על חסרונות ורבים מהם לא מוצאים הבדל בינם לבין ילדים לא-יחידים.


במקום לנסות ולחפש הבדלים התנהגותיים בין ילדים יחידים לבין ילדים שגדלו עם אחים, כפי שעשו מאות מחקרים קודם לכן, קבוצת חוקרים מסין החליטה לגשת אל השאלה מכיוון אחר ויצאה לברר האם המוח של ילדים יחידים נראה אחרת ממוחם של ילדים שגדלו עם אחים.


לשם כך, החוקרים הסינים גייסו כ-303 סטודנטים, חלקם ילדים יחידים וחלקם ילדים שגדלו עם אחים. סריקות MRI חשפו שנפח החומר האפור של ילדים יחידים היה קטן יותר באזורים בקדמת המוח אשר מעורבים בבקרה רגשית. באופן מעניין, ההבדלים האנטומיים האלו היו במתאם חיובי עם הציונים הנמוכים יותר שקיבלו הילדים היחידים במדד ה"נעימות" (agreeableness), מדד שהצביע על כך שהם פחות אדיבים, סימפטיים, חמימים, מתחשבים ומשתפי פעולה, בהשוואה לבני גילם שגדלו עם אחים.


אך לפני שאתן אוכלות את עצמכן על ההחלטה להביא רק ילד אחד, הנה גם משהו חיובי- נפח החומר האפור באזורים המעורבים בתפיסה ובעיבוד של שפה היה דווקא גדול יותר אצל ילדים יחידים, ובמחקר הנוכחי היה במתאם חיובי עם הציונים הגבוהים יותר שקיבלו במדד של גמישות מחשבתית (מאפיין של יצירתיות).


מה יכול להסביר זאת? החוקרים משערים שתשומת הלב העודפת שילדים יחידים זוכים לה, החשיפה הנמוכה יותר לקבוצות חברתיות והזמן הרב שהם מבלים בחברת עצמם עשויים להסביר את ההבדלים האישיותיים שנמצאו. יחד עם זאת, הורים לילדים יחידים לרוב מבלים איתם יותר זמן ואולי גם תולים בהם ציפיות גבוהות יותר, מה שעשוי לעודד יצירתיות רבה יותר בקרבם.


אמנם קשה להשוות בין ילדים שגדלים במדינה שקידמה מדיניות של ילד-יחיד לעומת ילדים שגדלים במדינה שחרטה על דגלה את מצוות הפרו-ורבו. וכמובן, ממצאי המחקר הם לא יותר מ-snap-shot בודד מתוך חיים שלמים. אך יחד עם זאת, המחקר כן מלמד אותנו שקיים קשר ברור בין הסביבה המשפחתית שהילדים שלנו גדלים לתוכה לבין האופן שבו המוח שלהם מתפתח. וזה בהחלט מעניין.



ייתכן שיעניין אותך גם...





קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/people'>People photo created by rawpixel.com - www.freepik.com</a>


Comments


bottom of page