הפסקה כפויה של שנ"צים

בחודש השינה, אי אז במאי, ניסינו להבין מתי ולמה ילדים מפסיקים לישון שנ"צ ועל הדרך נחשפנו לתפקידו המפתיע של השנ"צ בתהליכים של זיכרון ולמידה (לחצו כאן לקריאה). אחת השאלות שעלו בעקבות הפוסט הייתה האם הפסקה כפויה של שנ"צים, למשל עם הכניסה לגן עירייה, משפיעה לרעה על הלמידה של הילדים.

אז הנה מה שיש למדע לומר בנושא:

המחקרים שבדקו מה קורה כשמונעים מילדים לישון שנ"צ התמקדו בויסות עצמי ובויסות רגשי ולא בלמידה (לפחות אלו שאני הצלחתי למצוא). המוטיבציה שלהם להתמקד דווקא בהיבט הזה היא מצב הגראמפיות (מלשון grumpy) המוכר של ילדים עם חוסר שעות שינה (או אנשים בכלל).

במחקר אחד בדקו את ההשפעה של מניעת שנ"צ על הביטוי הרגשי של 10 פעוטות בני 2.5-3. החוקרים בחנו את הביטוי הרגשי של הפעוטות אחרי 5 ימים בלי שנ"צ ואחרי 5 ימים עם שנ"צ (בכל אחד מהימים הפעוטות ישנו לפחות 12.5 שעות סך הכל). הילדים צפו בתמונות שמעוררות רגשות חיוביים, שליליים או ניטרליים והתבקשו להרכיב פאזל (פתיר או לא-פתיר). כאשר נמנע מהם השנ"צ, הפעוטות הראו יותר רגשות שליליים והיו פחות מבולבלים כשניסו להרכיב את הפאזל הלא-פתיר (אפשר לחשוב על בלבול כהזדמנות לחשוב מחדש על הבעיה, ולכן כדבר חיובי). אם שינה לא מספקת משפיעה לרעה על התגובות הרגשיות, כפי שמעידים ממצאי המחקר הזה, ייתכן שתהיה לכך השפעה על ויסות רגשי בסיטואציות מאתגרות בחיי היומיום של הילד.

מחקר אחר של אותה קבוצת חוקרים מצא שכאשר מנעו מפעוטות (11 פעוטות בני 2.5-3) לישון שנ"צ, הם הצליחו להתמודד בצורה פחות אפקטיבית עם מטלה קשה, ופנו לאסטרטגיות ויסות רגשי פחות "בוגרות" כמו הרגעה עצמית פיזית (למשל: מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים וכו'), התמקדות בחלק שלא מתאים לפאזל והתעקשות לסיים את הפאזל הלא-פתיר (בהשוואה להתמודדות של אותם פעוטות אחרי שישנו שנ"צ).

המחקרים הללו מעידים על כך ששנ"צ תורם לויסות הרגשי/עצמי (לפחות מקומית), אך הם לא מספקים הסבר מדוע. מחקר המשך הראה שילדים בני 3-6 (סה"כ: 43) מראים עלייה בהפניית הקשב לגירויים רגשיים, בעקבות מחסור בשנ"צ (זמן התגובה שלהם במטלה כלשהי היה קצר יותר כאשר הגירויים כללו מימד רגשי- כמו פרצוף שמח או כועס לעומת פרצוף ניטרלי). הממצאים האלו מעידים על כך שבזמן השנ"צ מתרחש איזשהו איפוס של המערכת הרגשית, שככל הנראה מוביל להפחתה בתגובות לגירויים רגשיים אחרי השנ"צ. באופן מעניין ההשפעה של המחסור בשנ"צ הייתה גדולה יותר בקרב הפעוטות שישנים שנ"צ באופן קבוע.

בנוסף, הם מצאו עדויות לכך ששלבי שינה אשר מאופיינים בגלים איטיים מעורבים ב"איפוס הרגשי" שככל הנראה מתרחש במהלך השנ"צ (מדדו פעילות מוחית של 11 ילדים בזמן שנ"צ).

בשורה תחתונה- הממצאים האלו מעידים על כך שהשנ"צ משחק תפקיד באופן שבו ילדים מגיבים לעולם. לא הצלחתי למצוא מחקר שמראה השלכות ארוכות-טווח של הפסקה כפויה של שנ"צים.

לדיון על הכתבה

ייתכן שיעניין אותך גם...

• בשבח השנ"צ

• כיצד נולדה הציפייה שתינוקות ישנו לילה שלם?

• מה המחיר שמשלמות אמהות על מחסור בשינה?

קרדיט לתמונה: <a href='https://www.freepik.com/photos/background'>Background photo created by jcomp - www.freepik.com</a>