משחקי דמיון: IN or OUT?

“צעצועים הם החופש היחיד שהעולם מעניק לילדים" (מריה מונטסורי)

ברוב תרבויות העולם (ועד לא כל כך מזמן גם בעולם המערבי) ילדים לוקחים חלק פעיל בעולמם של המבוגרים- מלקטים מזון ביער יחד עם אמותיהם, מנסים את מזלם בדיג בנהר, מטפלים באחים הקטנים, לוקחים את הכבשים לסיבוב במרעה או עוזרים בפריקת הסחורה במכולת המשפחתית. בעולם המערבי המהפכה התעשייתית טרפה את הקלפים ועם חקיקתם של חוקים שהסדירו העסקת ילדים וחינוך חובה לכולם נוצרה הפרדה חדה וברורה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים, תקדימית בהיסטוריה של המין האנושי.

אולי כדי לפצות על הפער גני הילדים התמלאו אט אט באינספור אביזרים וצעצועים שנועדו לאפשר לילדים לחקות את עולם המבוגרים- מטבחי צעצוע עם פירות וירקות מפלסטיק, בתי בובות, ערכות רופא ומגוון תחפושות. בראשית ימיו של קאסה דה במביני, הגן המונטסורי הראשון, מריה מונטסורי ניסתה גם היא להגיש לילדים צעצועים שכאלה, אך הם נותרו זנוחים על המדף- ילדים, למשל, העדיפו להכין אוכל אמיתי מאשר לשחק במטבח צעצוע. מאוחר יותר טענה מונטסורי שמה שתורם להתפתחותם של ילדים הוא עיסוק בפעילויות אמיתיות, ומשחקי דמיון מצאו את דרכם החוצה מהגישה המונטסורית.

אבל רגע, לא אומרים שמשחקי דמיון חשובים להתפתחות?

Well, it’s complicated.

עשרות מחקרים אכן מצאו קשר בין משחקי דמיון ליתרונות התפתחותיים, אך המתודולוגיה בעייתית, קיימים ממצאים סותרים והקהילה המדעית עדיין חלוקה בדעותיה.

אז אולי פשוט נשאל את הילדים?

במחקר שנערך בארצות הברית עשו בדיוק את זה. החוקרים הציגו ל-100 ילדים בני 3-6 ספר ובו הופיעו זוגות של תמונות. כל זוג תמונות תיאר את אותה סיטואציה בשתי גרסאות: גרסה אמיתית וגרסת משחק (למשל: תמונה של ילדה מאכילה תינוק אמיתי מול תמונה של אותה ילדה מאכילה בובת תינוק). כשהילדים נשאלו איזו גרסה הם מעדיפים, בני ה-3 לא הראו העדפה מיוחדת, אך ילדים מגיל 4 ומעלה העדיפו באופן חזק וברור את הגרסה האמיתית. גם כאשר ניתנה לילדים האפשרות לשחק בחדר שבצדו האחד היו חפצים אמיתיים (כמו מצלמה, שואב אבק, קופסת דגנים וקערה וכו') ובצדו השני היו אותם חפצים בדיוק אך בגרסת צעצוע, התמונה הייתה דומה.

ומה היה לילדים לומר להגנתם?

הילדים סיפרו שהעדיפו פעילויות אמיתיות כי הן בעלות ערך, שימושיות (אפשר לאכול את העוגיות בסוף) וגם טומנות בחובן חוויות חדשות. התשובות הנפוצות ביותר של הילדים שהעדיפו את גרסת המשחק היו כי חששו להתעסק בפעילויות האמיתיות, לא היו בטוחים שהם מסוגלים להן או שבכלל מותר להם להתנסות.

ייתכן שמריה מונטסורי צדקה אחרי הכל?

לדיון על הכתבה