האם המסגרת החינוכית משפיעה על היכולת ללמוד מטעויות?

כולם עושים טעויות- איך אפשר ללמוד אחרת?

התהליך שבו אנחנו שמים לב שטעינו, לומדים מהטעות ומתקנים את עצמנו נקרא בקרת טעות. אבל רגע, בואו נלך שלב אחד אחורה- איך אנחנו בכלל יודעים שטעינו? התשובה הברורה מאליה היא כמובן פידבק חיצוני, אבל לפידבק פנים רבות. במסגרות רגילות הפידבק מגיע באופן כמעט בלעדי מהמורה- עבודות מסומנות בעט אדום, מבחנים, תעודות וכדומה. במסגרת מונטסורית לעומת זאת הפידבק מגיע built-in בעזרי הלימוד עצמם [1], כך שהילד יכול לזהות את הטעויות בעצמו ולתקן אותן בזמן אמת עם עזרה מינימלית מהמורה.

האם הפידבק השונה משפיע על התפתחות היכולת ללמוד מטעויות?

במחקר שנערך בשוויץ בדקו את יכולת בקרת הטעות של ילדים בני 4-15 ממסגרות מונטסוריות וממסגרות רגילות במהלך ביצוע מטלה. החוקרים מדדו בקרת טעות על ידי הזמן שעבר מרגע שהילד הבין שטעה ועד שניסה שנית ואחוז המקרים שבהם ניסיונות התיקון אכן צלחו. הילדים מכל המסגרות החינוכיות הראו את אותו "מעבר" התפתחותי: בגיל הצעיר, ילדים שחיכו זמן ארוך יותר עד לניסיון הבא היו אלו שהצליחו יותר לתקן את עצמם. אצל הילדים הגדולים יותר, לעומת זאת, דווקא אלו שחיכו זמן קצר יותר עד שניסו שוב היו אלו שהצליחו יותר. הדבר המעניין הוא שלמרות שלא נמצא הבדל בביצועים בין הילדים המונטסורים לילדים האחרים, המעבר ההתפתחותי התרחש שנתיים מוקדם יותר אצל הילדים המונטסורים (סביב גיל 8) .

עושה רושם שהדברים המעניינים קורים מתחת לפני השטח

כאשר אותם חוקרים חיברו אלקטרודות EEG למוחם של הילדים הם גילו שאכן כך הדבר: למרות שהילדים בשתי הקבוצות הצליחו במטלה באותה מידה, אצל המונטסורים נרשמה פעילות מוחית חזקה יותר כאשר טעו, ואילו אצל הילדים האחרים נרשמה פעילות מוחית חזקה יותר דווקא כשצדקו [2]. מחקר fMRI שפך עוד אור על המנגנונים המוחיים המעורבים: כשהמונטסורים טעו נמצאה קישוריות חזקה בין האזור המוחי המעורב בבקרה עצמית לבין אזורים בקדמת המוח [3]- מה שעשוי להעיד על למידה חקרנית בדרך של ניסוי וטעיה. כשהילדים מהמסגרות הרגילות צדקו נמצאה קישוריות חזקה בין האזור המוחי המעורב בבקרה עצמית לבין האזור המוחי המעורב ביצירת זיכרונות- מה שעשוי להעיד על למידת חיזוק על ידי שינון הפעולות שהובילו להצלחה.

Same same but different

על פני השטח נראה שכל הילדים אשר השתתפו במחקרים מצליחים ללמוד מטעויות באותה מידה, אבל כשצוללים פנימה נראה שלגישה החינוכית בכל זאת יש השפעה על האסטרטגיה של בקרת הטעות- בעוד שהמונטסורים שמים יותר דגש על הטעות עצמה, הילדים האחרים שמים דגש על התשובה הנכונה. המוח כנראה גמיש מספיק כדי להתאים את עצמו לסביבות לימודיות שונות, גם אם הוא לוקח מסלול התפתחותי שונה.

נראה שיותר מדרך אחת מובילה לרומא...

הערות:

1. דוגמא לבקרת טעות מובנית: ניקח לדוגמא עזר לימוד מונטסורי קלאסי שמטרתו להכניס גלילים בקוטר שונה (אך באותו אורך) לחורים תואמים. אם הילד הכניס גליל אחד למקום לא נכון, בסופו של דבר יישאר גליל אחד שלא יצליח להיכנס לחור הפנוי. כך הילד יכול לזהות את הטעות בעצמו ולתקן אותה.
   

2. הילדים מונטסורים הראו רכיב EEG מוקדם אשר מקושר לזיהוי טעות (ERN) כאשר טעו, בעוד שהילדים האחרים הראו רכיב EEG מאוחר יותר אשר מקושר למוטיבציה ולערך רגשי כאשר צדקו (Pe).
   

3. הקורטקס הפרה-פרונטלי מעורב בתפקודים קוגניטיביים גבוהים כמו הפניית קשב, אינהיביציה קוגניטיבית (למשל: לעצור לחשוב לפני שזורקים תשובה), זיכרון עבודה, גמישות מחשבתית, תכנון, הסקה ופתרון בעיות.

לדיון על הכתבה