.png)
חמישה ימים לאחר ההפריה, גוש התאים המיקרוסקופי, שיגדל להיות אדם, מקצה חלקים ממנו למי שבקרוב תהפוך להיות מקור חייו- השלייה. בחלוף כמה שבועות, בסוף הטרימסטר הראשון להיריון, השלייה סוף סוף נכנסת לפעולה- מסננת, מזינה ומפנה. ואם זה לא מספיק מרשים, מסתבר שהשלייה מהווה גם ערוץ תקשורת שדרכו העובר מקבל עדכונים מהשטח על מצב הרוח של אמו.
רגע, מה? למה לעובר בכלל להתעסק ברגשות של אמא?
השאלה הזו הטרידה את מנוחתם של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה אשר החליטו לברר בעצמם האם מידע אודות מצבה הנפשי של האם במהלך ההיריון מהווה יתרון כלשהו לעובר בחיים שאחרי הרחם. לשם כך, החוקרים גייסו כ-221 נשים ותיעדו את תסמיני הדיכאון שלהן במהלך ההיריון ובשנה הראשונה אחרי הלידה. וכדי לבדוק אם יש לכך השלכות, הם עקבו גם אחר התפתחות התינוקות שלהן במהלך אותה שנה.
בניגוד מוחלט לאינטואיציה, התינוקות שהתפתחו בצורה הטובה ביותר היו אלה שמצבה הנפשי של אמם לא השתנה לפני ואחרי הלידה, בין אם מדובר בדיכאון ובין אם מדובר במצב נפשי טוב. כן, שמעתן נכון. תינוקות לאמהות שהיו ונותרו דיכאוניות שגשגו יותר מתינוקות לאמהות שחל שיפור במצבן הנפשי אחרי הלידה. נראה שלעובר לא משנה אם אמו בדיכאון או במצב רוח מרומם, העיקר שהיא עקבית.
איך זה יכול להיות?
אפשר לחשוב על העובר כמעין קצין מודיעין מיומן אשר אוסף נתונים לקראת החיים שאחרי הרחם. האותות אודות מצבה הנפשי של האם אשר עוברים דרך השלייה כמו מכינים אותו לקראת המפגש ביניהם. אם האם בדיכאון, עדיף לו לבוא מוכן. אם חל שיפור במצבה הנפשי אחרי הלידה, נראה שכל הכנותיו היו לשווא. עושה רושם שיציבות במצבה הנפשי של האם לפני ואחרי הלידה היא שם המשחק.
אז רגע, אם אישה סובלת מדיכאון במהלך ההיריון עדיף לה להישאר באותו מצב גם אחרי הלידה? לא! המסר המרכזי מהמחקר הזה הוא לזהות את אותן נשים שסובלות מדיכאון כבר בזמן ההיריון ולספק להן את התמיכה הדרושה עוד לפני הלידה- לטובת האם והתינוק גם יחד.