top of page

ילדים רגישים מאוד



כבר עשרות שנים שהקהילה המדעית מנסה לפצח סוד גדול אודות נפש האדם: כיצד ייתכן שחלק מהילדים אשר גדלים בסביבה סיכונית סובלים מאינספור פסיכופתולוגיות בעוד שילדים אחרים איכשהו מצליחים להיות חסינים אל מולה? בתחילת שנות האלפיים החלו להתפרסם בזה אחר זה מחקרים רבים שזיהו רגישות גנטית להשפעות שליליות של הסביבה. אבל רגע, למה בכלל יש רגישות גנטית שכזו? למה שהיא לא תימחק מהמאגר הגנטי אם היא עד כדי כך לא מועילה ואפילו מזיקה? כך גם חשבו מדענים. אבל אז הגיעה ההפתעה- מסתבר שהרגישות הגנטית "לרע" שנמצאה במחקר די שכיחה באוכלוסייה הכללית. איך זה ייתכן?


רגישות לסביבה: באג או פיצ'ר?

המדענים היו כל כך עסוקים בחצי הכוס הריקה, שכלל לא העלו על דעתם את האפשרות שלאותה "רגישות לרע" עשוי להיות גם צד טוב. אך הממצאים החדשים אילצו אותם לחשוב מחדש. וכך נולדה תיאוריה חדשה ומעניינת במיוחדת: רגישות מובחנת (Differential susceptibility). לפי התיאוריה, "רגישות לרע" בתנאי סביבה שליליים מתקזזת עם "רגישות לטוב" בתנאי סביבה חיוביים, כך שלא נראה שיש כאן איזה באג אבולוציוני.


ילד רגיש מאוד- לטוב ולרע

כל זה טוב ויפה בתיאוריה אבל איך אותה "רגישות מובחנת" נראית במציאות? בשנת 1997 החוקרת איליין ארון טבעה את המונח "אדם רגיש מאוד" ובהמשך את המונח "ילד רגיש מאוד". ילד רגיש מאוד מוגדר כילד שמודע מאוד לסביבתו ונוטה להגיב לכל דבר במהירות. הוא קולט גם את השינויים הקטנים ביותר בסביבתו, אך יחד עם זאת מעדיף לחשוב לעומק לפני שהוא פועל. ילד רגיש מאוד מוצף בקלות מעודף גירויים, משינויים פתאומיים וממצוקה רגשית של אחרים. חלק מהילדים הרגישים אקטיביים מאוד, מלאי עוצמה רגשית, דורשניים ועקשנים בעוד שילדים רגישים אחרים רגועים ומופנמים, כאלה שכמעט קל מדי לגדל אותם עד אשר מגיע הרגע שבו הם מצופים להצטרף לקבוצת ילדים שהם אינם מכירים. מחקרים מלמדים אותנו שאנשים רגישים, וביניהם ילדים, מהווים בקירוב כ-20% מהאוכלוסייה. לא בדיוק תופעה שולית.


ילדים רגישים הם כמו סחלב. אם נוציא סחלב מיערות הגשם, הוא ינבל. אך אם נשתול אותו באדמה המתאימה, אם נטפל בו כמו שצריך, נזכה לחזות ביופי מהפנט בל יתואר. ובמדעית? הנה דוגמא. במחקר אורך הולנדי שהשתתפו בו כ-264 ילדים, הרגישים שבהם הגיבו בצורה החזקה ביותר לשינוי בסגנון ההורות. כאשר היה שינוי לרעה בטיפול ההורי, נצפתה ירידה ביכולות החברתיות של הילד, ואילו כאשר היה שינוי לטובה בטיפול ההורי, נצפתה דווקא עליה. מחקרים אחרים מצאו שילדים רגישים מאוד אשר השתתפו בתוכניות התערבות הראו ירידה רבה יותר בשכיחות של דיכאון, אלימות וקורבנות בהשוואה לילדים אחרים שהשתתפו באותן תוכניות בדיוק. מה שנקרא, ילדי פלסטלינה. לטוב ולרע.


אז איך מגדלים סחלבים?

ראשית כל, הסתכלו טוב טוב על הילדים שלכן ונסו לברר האם אתן מגדלות סחלבים בבית (שאלון אבחון ראשוני). ואולי חשוב יותר מהכל, החזיקו בראשכן שרגישות גבוהה מאוד היא תכונה ולא הפרעה. אני חוזרת- תכונה ולא הפרעה. כדאי מאוד לתווך את המסר הזה גם לסביבה. אם יש לכן בבית ילד רגיש מאוד, דעו מראש שזה לא הולך להיות קל, הרי כמו שאמרנו סחלבים זקוקים לתנאים מאוד מאוד (מאוד) ספציפיים כדי לפרוח. אבל הו, הפוטנציאל הטמון בתוכם- שווה את הכל.


ייתכן שיעניין אותך גם...





bottom of page