"אהבת אם היא מסוכנת"

**טריגר: ניסויים בקופים שלא היו עוברים היום ועדת אתיקה**

"תנו לי תריסר תינוקות בריאים ללא פגם ואת העולם המסוים שלי לגדל אותם בו, ואני מבטיח לכם שאני יכול לקחת באקראי כל אחד מהם ולאמן אותו להיות כל סוג של מומחה שאבחר- רופא, עורך דין, אמן , סוחר, וכן אפילו מקבץ נדבות וגנב, ללא כל קשר לכישרונותיו, נטיותיו, יכולותיו או גזע אבותיו" (ג'ון ווטסון, אבי הביהביוריזם, 1924)

נשמע קיצוני?

תאמינו או לא אבל הלך מחשבה זה אפיין את הגישה ששלטה בעולם הפסיכולוגיה במחצית הראשונה של המאה ה-20- הביהביוריזם. לפי הגישה, התנהגותו של כל יצור חי נקבעת באופן בלעדי על ידי הסביבה שבה הוא חי, תוך התעלמות מהשפעתם של מנגנונים פנימיים כמו רגשות, מחשבות, זיכרון ושפה*.

ומה היה לגישה להגיד על הורות?

הביהביוריסטים טענו שמהות הקשר בין אם לתינוקה היא הצורך של התינוק לאכול והיכולת של האם לספק לו את האוכל. זה הכל.

טענה זו הטרידה את מנוחתו של פסיכולוג אמריקאי בשם הארי הארלו שפשוט לא הצליח לקבל את זה שאוכל זה כל הסיפור. תחושת הבטן החזקה הזו הובילה אותו לערוך סדרת ניסויים (אכזריים למדי) בקופי רזוס, במהלך שנות ה-50 וה-60.

בניסוי אחד גורי קופים נלקחו מאמותיהם מיד לאחר הלידה, עוד לפני שהספיקו לבוא עמן במגע, והושמו בבידוד חברתי שנמשך בין שלושה חודשים לשנה. הצורך של גורי הקופים באוכל ובשתייה קיבל מענה מלא, ואף על פי כן עוד כשהיו בבידוד הגורים החלו להתנהג באופן מוזר- חגו במעגלים סביב הכלוב, נענעו את גופם בצורה כפייתית ופגעו בעצמם. כאשר הקופים הוצאו מבידוד והוחזרו לשאר הקופים, הם לא הצליחו לתקשר עם אף אחד, קופים אחרים התעמרו בהם והמסכנים שקעו בהרס עצמי- תלשו את השיער שלהם, התגרדו בכפייתיות ונשכו את עצמם.

בניסוי אחר, שוב נלקחו גורי הקופים מאמותיהם מיד אחרי הלידה, אבל הפעם כל גור הושם בכלוב שבו היו שתי בובות "אמא". בובה אחת עשויה מחוטי תיל- "אמא מתיל", ובובה שנייה עשויה מספוג מכוסה בבד מגבת רך- "אמא מבד" (בתמונה). גורי הקופים חולקו לשתי קבוצות- בקבוצה אחת רק ל"אמא מתיל" היה בקבוק חלב, ובקבוצה שנייה רק ל"אמא מבד" היה בקבוק חלב. בשתי הקבוצות, גורי הקופים בילו את רוב זמנם עם ה"אמא מבד", נצמדו אליה כשהציגו בפניהם גירוי מפחיד והיו מוכנים לחקור את הסביבה רק בנוכחותה. הגורים בקבוצה שבה היה בקבוק חלב רק ל"אמא מתיל", הגיעו אליה רק כדי לאכול ומיד חזרו לחיקה של "אמא מבד".

אם היינו מבקשות מביהביוריסט לנחש מה יעלה בגורלם של הקופים המבודדים, הוא בוודאי לא היה מצפה לזה. הנזק הבלתי הפיך שנגרם לקופים בהיעדר טיפול אמהי הדגים מעבר לכל צל של ספק את חשיבות הקשר בין האם לגוריה להתפתחותם הרגשית והחברתית**, ואת הצורך העצום של הגורים בחום ובקרבה.

בינתיים, ביבשת אחרת, פסיכיאטר בריטי בשם ג'ון בולבי עבד במרץ על פיתוח תיאוריה פסיכולוגית יוצאת דופן בנוף הביהביוריסטי- תיאוריית ההיקשרות. לפי בולבי, תינוק מגיע לעולם עם צורך ראשוני ופנימי בהיקשרות רגשית ועמוקה עם דמות מטפלת, והיקשרות זו היא המפתח להתפתחות רגשית וחברתית תקינה של הילד. עבודתו של הארלו סיפקה עדות מדעית ניצחת לרעיונותיו של בולבי ובכך דחפה את תיאוריית ההיקשרות היישר אל המיינסטרים של עולם הפסיכולוגיה ועולם ההורות.

ומה הרווחנו מכך?

תראו את המלצותיו של ווטסון להורים מתוך רב המכר "הטיפול הפסיכולוגי בתינוק ובילד" ותחליטו בעצמכן.

מקבץ המלצות חמות מתוך רב המכר "הטיפול הפסיכולוגי בתינוק ובילד" (ווטסון, 1928):

"לעולם אל תחבקו או תנשקו (את ילדיכם), לעולם אל תתנו להם לשבת עליכם. אם אתם חייבים, נשקו אותם במצח כשהם אומרים לכם לילה טוב. לחצו איתם ידיים בבוקר. לטפו את ראשם רק כאשר הם מצליחים במשימה קשה בצורה יוצאת דופן." "תבינו, תינוקות וילדים יכולים וצריכים להישאר לבד, ואפילו לבכות לבד אם הם חייבים" "כשאתם מתפתים ללטף את הילד שלכם זכרו שאהבת אם היא מסוכנת. אהבת אם עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה ולהוביל לילדות אומללה וגיל התבגרות מהסיוטים, אהבת אם עלולה להחריב את העתיד המקצועי של בנך או בתך ולפגוע בסיכויים שלהם לחיי נישואים מאושרים"

הערות: * דיסקליימר: ביהביוריזם הוא תורה שלמה עם זרמים שונים בתוכה. תיאור הגישה בשני משפטים הוא בהכרח פשטני. ** המחקר לא שולל דרכים אחרות שבהן גורים יכולים להתפתח באופן תקין, אלא רק מחזק את הטענה שטיפול אמהי כן מצליח לאפשר התפתחות תקינה.

לדיון על הכתבה