הנקה או קוקאין? בחירתה של אם

נתונים אפידמיולוגיים מראים שנשים מכורות לקוקאין נוטות להפחית בצריכת הסם במהלך ההיריון ולאחר הלידה. האם אלו הלחץ החברתי ורגשות האשם שעוצרים אותן? או אולי מדובר בשינויים במנגנון פיזיולוגי הרבה יותר בסיסי ולא מודע שפשוט מוציא להן את החשק מהקוק?

השאלה הזו עוררה את סקרנותם של חוקרים באוניברסיטת בינגהמטון בניו יורק. החוקרים הראו שממש כמו אותן נשים מכורות, גם חולדות מכורות מראות ירידה דרסטית בצריכת הקוקאין לקראת הלידה ובתקופת ההנקה. ומה קורה כשנותנים לאמא חולדה לבחור בין השניים? מחקר אחר הראה שחולדות מניקות אשר עברו התניית מקום מעדיפות באופן ברור לשהות במחיצת צאצאיהן על פני הזרקת קוקאין.

איך ייתכן שסם חזק כמו קוקאין מפסיד במערכה מול צאצאים חסרי ישע שדורשים טיפול כל כך אינטנסיבי? מסתבר שלקוקאין יש השפעה שונה על אמהות- בעוד שחולדות בתולות תחת השפעת קוקאין מראות עלייה בפעילות מערכת התגמול (המערכת המוחית אשר אחראית על עיבוד תחושות של כיף והנאה), חולדות מניקות תחת השפעת קוקאין מראות ירידה בפעילות. לעומת זאת, כשאותן חולדות אמהות הניקו את צאצאיהן מערכת התגמול הייתה פעילה לחלוטין. במילים אחרות, נראה שמערכת התגמול של חולדות אמהות חסינה לקוקאין, אבל לא להנקה.

קוקאין הוא אולי מקרה קיצוני ואנחנו בהחלט לא חולדות. ועדיין, יכול להיות שמחקרים אלו חושפים בפנינו טריק אבולוציוני מעניין: ייתכן שבמהלך ההתפתחות האבולוציונית המוח האמהי סיגל עמידות למקורות הנאה שאינם קשורים לטיפול בתינוק. טריק כזה, למעשה, מגן על האם מפני פיתויים ונותן לה מוטיבציה להשקיע בהיקשרות בינה לבין לתינוק, ובכך מעלה את הסיכוי של התינוק לשרוד.

האם גם את הרגשת שדברים שכל כך נהנית מהם בעבר הפכו לפחות מרגשים ברגע שהפכת לאמא?

לדיון על הכתבה