לגדל ילדה דו-לשונית

"אמא, אני רוצה ללכת לנדנדה", אומרת נגה בת השנתיים.

רותם מחייכת אל נגה ואל אמא שלה אך לבה נצבט. איך זה שנגה מדברת כבר במשפטים שלמים, בעוד שבנה יובל, בן גילה של נגה, אומר רק כמה מילים בודדות. זו לא הפעם הראשונה שמחשבות כאלה עולות ומציפות את רותם. מלאת רגשות אשם ודאגה, היא מוציאה את הטלפון מהתיק ושולחת וואצאפ לבן זוגה: "ידעתי שלא היינו צריכים לדבר עם יובל גם בעברית וגם ברוסית, סתם בלבלנו אותו ועכשיו הוא משלם את המחיר".

האם יובל באמת מבולבל?

כבר בימים הראשונים לחייהם, תינוקות מצליחים להבחין בין שפות שונות. בחודשים הבאים, היכולת הזו הולכת ומתחדדת עד כדי כך שתינוקות בני 4 חודשים בלבד מצליחים להבחין בין שתי שפות גם מבלי לשמוע אותן, אלא רק על סמך תנועות הפנים של הדוברים. בין הגילאים 4 ו-8 חודשים מתרחש דבר מעניין- תינוקות אשר חשופים לשפה אחת בלבד מאבדים את היכולת הזו, בעוד שבני גילם הדו-לשוניים מצליחים לשמר אותה. העדויות המחקריות מתכנסות למסקנה אחת ברורה: תינוקות מגיעים לעולם עם הפוטנציאל לרכוש יותר משפה אחת, כאשר נראה שהם מקצים לכל שפה שהם חשופים אליה "מדף" משלה. מבולבלים הם לא.

שפה אחת לאמא, שפה אחת לאבא- האמנם?

החשש ליצור בלבול בקרב ילדים דו-לשוניים הוליד כמה כללי אצבע עממיים כמו "אדם אחד, שפה אחת", "רוסית בבית, עברית בחוץ" או "עברית בימי השבוע, אנגלית בסופ"ש". המדע מציע לנו אסטרטגיה הרבה יותר אינטואיטיבית: חשיפה גדולה יותר לשפה מגיעה עם שליטה טובה יותר בשפה, ודרך המלך היא ככל הנראה חשיפה מאוזנת לשתי השפות, גם בכמות וגם באיכות. אסטרטגיה כמו "שפה אחת לאמא, שפה אחת לאבא" עשויה לעבוד היטב אם כל אחד מההורים מבלה עם הילד כמות זמן דומה, אבל אולי תהיה יעילה פחות אם אבא בבית עם הילדים ואמא במשרה מלאה בהייטק [1].

אז דו-לשוניים לא נשארים מאחור?

קודם כל, הסירו דאגה מלבכן- ילדים דו-לשוניים לא נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח לקויות-שפה, בהשוואה לילדים חד-לשוניים. יותר מזה, אפילו ילדים עם לקויות שפה, תסמונת דאון או אוטיזם אשר גדלים בבית דו-לשוני, לא מראים עיכובים שפתיים בהשוואה לילדים חד-לשוניים הסובלים מבעיות דומות. אז למה בכל זאת נראה שהיכולות הוורבליות של דו-לשוניים טובות פחות בהשוואה לבני גילם החד-לשוניים? אכן, אוצר המילים של ילדים דו-לשוניים בכל אחת מהשפות לרוב קטן מזה של ילדים חד-לשוניים, אך אם מחברים יחד את המילים משתי השפות היתרון של חד-הלשוניים נעלם. תהליך רכישת השפה של ילדים דו-לשוניים מתחלק לשתיים, ולכן השוואה ביניהם לבין חד-לשוניים בשיאו של התהליך היא פשוט לא הוגנת.

שפה שנייה היא מתנה

לדו-לשוניים אין ברירה אלא לפתח את היכולת להחליף בין שפות באופן תמידי בהתאם לסביבה - בגן מדברים עברית, עם אמא וסבתא מדברים רוסית ועם אבא עברית. עוד לפני גיל שנה, תינוקות דו-לשוניים מראים פעילות מוחית חזקה יותר באזורים הקדמיים של המוח, אזורים שלרוב נכנסים לפעולה רק בשלבים מאוחרים יותר בהתפתחות. לא פלא, אם כן, שבכל שלב בחיים, החל מהילדות המוקדמת ועד לגיל הזהב, התפקודים הניהוליים - היכולת לפתור בעיות, להתמיד, לווסת, לעכב וכדומה - של דו-לשוניים טובים יותר בהשוואה לחד-לשוניים.

"הסבלנות מרה היא, אך פירותיה מתוקים" (ז'אן ז'אק רוסו)

הערות:

[1] ילדים שומעים שפה לא רק מההורים, וכדי להשיג חשיפה מאוזנת בשתי השפות יש לקחת בחשבון את כמות ואיכות החשיפה לשפה גם מחוץ לבית (בית ספר, מטפלת, סבא וסבתא וכדומה)

אם דו-לשוניות מעניינת אתכן במיוחד, ממליצה לכן ללחוץ על הכפתור "למיטיבות לכת" בסוף העמוד ולצפות בהרצאה שפרופסור שרון ערמון-לוטם, חוקרת התפתחות-שפה ודו-לשוניות מאוניברסיטת בר-אילן ומי שעומדת בראש המרכז לדו-לשוניות בישראל, העבירה לקהילת "מאמאדע" במסגרת חודש התפתחות-השפה.

לדיון על הכתבה