הפרעת קשב וריכוז: מיתוסים, המצאות וסתם שטויות

פרק שלישי בסדרה הפרעת קשב וריכוז: מכסחות המיתוסים בפעולה

הדרכת הורים בקליניקה (סיפור אמיתי):

אני יושבת מולם, זוג הורים שהגיע אליי רגע אחרי האבחון.

האבא כועס, לא מבין למה הוא כאן, הגוף שלו פונה החוצה כאילו הוא רוצה לקום ולברוח מהחדר.

"אני לא מבין מה העניין, על מה כל האבחונים, הפגישות והטררם המוגזם! גם לי היה קשה לשבת במפגשים ובכיתה, גם אני אהבתי להתרוצץ והיה לי קשה להתאפק או לעמוד בתור. נו, אז מה? היום אני מנהל צוות עובדים שלם, אין לי שום בעיה. ההפרעה הזו שמדברים איתי עליה עברה, זהו. אין, זה הכל בעיה של מערכת החינוך. יש לילד בעיה? שיתמודדו".

אנחנו אוהבות מידע מבוסס, זו הסיבה שאנחנו חלק מהקהילה הזו. הסדרה על הפרעת קשב וריכוז היא הזדמנות לבדוק- עד כמה האמונות והתפיסות הרווחות בנוגע להפרעה (שאולי גם אנחנו מאמינות בהן) נכונות. יאללה בואו ניתן למיתוסים בראש!

• "מה פתאום הפרעה! זו סתם המצאה.. פתאום נהיה אופנתי לאבחן כל אחד עם הפרעת קשב וריכוז" לא נכון. הפרעת קשב וריכוז תוארה בספרי הרפואה כבר ב-1775. מאז, נכתבו עליה למעלה מ-10,000 (!) פרסומים מדעיים וקליניים. כפי שנחשפנו בפוסט הקודם בסדרה, הפרעת קשב וריכוז משפיעה על כל תפקודי היומיום החל מלימודים, עבודה ועד לקשרים חברתיים. סריקות מוחיות אף מראות הבדל בהתפתחות המוח של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז לעומת אנשים ללא ההפרעה. במילים אחרות, מדובר בהפרעה אמיתית עם השפעות ברורות והיא כאן כדי להישאר- היא תלווה את האדם לאורך כל חייו.
  

• "לא פלא שיש כל כך הרבה מאובחנים, זו קנוניה של חברות התרופות שמנסות לקדם מוצרים"/ "בדורנו ילדים התמודדו, היום כל אחד מקבל אבחנה של הפרעת קשב וריכוז.. זו בכלל לא הפרעה סתם פינוק הורי מיותר"/ "בכל אשמה מערכת החינוך שמקדשת את ההישגים ומייצרת ילדים מופרעים" לא נכון. לאורך השנים, התרחשו שינויים משמעותיים בנוגע להפרעת קשב וריכוז והם שהביאו לעלייה בשיעור המאובחנים. אילו מין שינויים? הכל מתחיל במודעות. הרבה מאוד מאמץ הושקע בכך שאנשי מקצועות הרפואה יהיו עירניים ורגישים יותר לאבחנה ולמשמעותה- כחלק מתכניות הלימוד במקצועות אלו ובמסגרת השתלמויות והכשרות שונות לאורך הקריירה. גם הציבור מודע יותר ונהנה משינוי נוסף- גישה טובה יותר לשירותי טיפול מאשר בעבר. לחגיגת הטוב הזו, מצטרף עוד שינוי- הפחתת הסטיגמה לגבי הפרעת קשב וריכוז. תחום נוסף שהשתנה הוא האבחון. זוכרות את הקריטריונים לאבחנה על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM5) מהפרק הקודם בסדרה? הקריטריונים האלו מתעדכנים אחת לכמה שנים כדי להיות מתואמים עם הידע החדש שהצטבר בינתיים בעולם המחקר והקליניקה. עדכוני הקריטריונים מאפשרים אבחון מדויק יותר. למשל, בעדכון הגרסה האחרון שיצא בשנת 2013 העלו את גיל הופעת תסמיני הקשב, כלומר התסמינים צריכים להופיע לפני גיל 12 ולא לפני גיל 7 שנים כפי שהיה בגרסה הקודמת. גם השיוך של ההפרעה השתנה, היא כבר לא שייכת לקבוצות ההפרעות המזוהות בילדות אלא לקבוצת ההפרעות הנוירו-התפתחותיות. שתי הדוגמאות האלו ממחישות כיצד השינויים בקריטריוני האבחון תורמים לכך שמאז עדכון ה-DSM מתבגרים ומבוגרים יכולים לקבל אבחנה בקלות רבה יותר. גם כלי האבחון שבהם משתמשים השתנו עם השנים והם מדויקים, מהימנים ותקפים יותר. נעמיק על כך בפרק מיוחד שיוקדש לנושא האבחון. הגורם האחרון שאתייחס אליו הוא העובדה שאנחנו מצליחים להציל יותר תינוקות מתוקים שנולדו לפני המועד או במשקל לידה נמוך בזכות שיפור שירותי הרפואה. תינוקות אלו נמצאים בסיכון מוגבר (פי 3 בערך) להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז.
  

• בנות מאובחנות פחות מבנים. נכון. נתחיל בזה שהטענה הזו הייתה נכונה יותר בעבר יותר וכיום, עם שינוי הקריטריונים בספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM5, זוכרות?), הפער הצטמצם. ועדיין- בנים מופנים, מאובחנים ומטופלים יותר בהשוואה לבנות. יחס האבחנה בין בנים לבנות נע בין 2:1-10:1, כלומר בת אחת מאובחנת על כל 5 בנים פחות או יותר. למה זה קורה? מקשרים את זה לאופן בו הפרעת קשב וריכוז באה לידי ביטוי בד"כ. לרוב בנות מראות פחות מאפיינים היפראקטיביים או אימפולסיביים ויותר מאפיינים של חוסר קשב, בהשוואה לבנים. בנוסף, בנים נוטים יותר לבעיות נלוות שקל לסביבה להבחין בהן וקשיי התנהגות כמו אגרסיות או "שבירת חוקים", בעוד שבנות נוטות יותר לבעיות נלוות מופנמות, פחות בולטות, כמו חרדה למשל. מאפיינים של חוסר קשב או בעיות מופנמות פחות מפריעים לסביבה ולכן בנות מופנות פחות לאבחון ופחות מטופלות תרופתית. סיבה אפשרית נוספת, היא שנשים נוטות לפתח אסטרטגיות התמודדות טובות יותר ביחס לגברים וכך הן מצליחות לפצות על הקשיים הקשורים בהפרעת הקשב והריכוז. במילים אחרות, הן מצליחות להסוות את ההשפעה של הפרעת הקשב והריכוז על חייהן. באופן מעניין, הפערים באבחון בין בנים לבנות מצטמצמים ככל שעולה הגיל. ייתכן שהסיבה לכך היא שמאפיינים של חוסר קשב באים פחות לידי ביטוי במסגרות החינוך לגיל הצעיר ומשפיעים יותר בסביבה חינוכית מובנית כמו התיכון או האוניברסיטה, כך שגיל קבלת האבחנה נדחה בקרב נשים. נראה שבנות ונשים מתמודדות עם אבחון חסר של ההפרעה, אבל אולי זה לא רק זה. מעט מחקרים מצאו הבדל ביולוגי בין המינים. הורמוני המין מופרשים כבר בשלב העוברי ויש להם חשיבות רבה בארגון המוח. ישנן עדויות לקשר אפשרי בין טסטוסטרון לבין הארגון של קבוצת תאי מוח מפרישי-דופמין אשר מעורבים בתפקודי קשב, מה שעשוי להעיד על סיכון גבוה יותר להפרעת קשב בקרב גברים.

חידשתי לכן, הצלחתי לשבור כמה מיתוסים?

בפרק הבא ננסה לקבל מושג על תהליך האבחון

לדיון על הכתבה