17 באפר׳

חינוך מונטסורי: too good to be true?

כבר הגענו למסקנה שההייפ המונטסורי מוצדק, למה צריך עוד פרק? ובכן, הקהילה של מאמאדע הקשתה בביקורת ושאלה: האם זה לא טוב מדי מכדי להיות אמיתי? אז לכבוד השאלה הנהדרת הזו הקלטתי לכן פרק בונוס שבו נבחן את המחקרים על חינוך מונטסורי בעין יותר ביקורתית- נכיר את המגבלות של מחקרים על חינוך מונטסורי, נברר האם חינוך מונטסורי באמת אחראי להשפעות החיוביות שנמצאו או שכל סוג של חינוך אלטרנטיבי היה מגיע לאותן תוצאות, נגלה מהם בכל זאת החסרונות של החינוך המונטסורי ונסיים בשאלה האם המחקר משכנע מספיק כדי לרוץ לקנות הביתה צעצועים מונטסורים. מקווה שהפרק הזה יעזור לכן לקבל תמונה מדעית שלמה יותר על חינוך מונטסורי.

ותמשיכו תמשיכו תמשיכו לקחת חלק בדיון, ככה כולנו נרוויח.

לדיון על הפרק

כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!

מוזמנות להתעדכן גם בקבוצת הפייסבוק או להירשם לניוזלטר של מאמאדע.

רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!

לחצו כאן לרשימה מלאה של המקורות המחקריים.

סקירות שכתבתי במאמאדע והבטחתי לצרף:

ייתכן שיעניין אותך גם... סקירות נוספות על חינוך מונטסורי

מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:

שלום לכולן, אני מקווה שכולכן מרגישות בסדר עכשיו. אתן יודעות, הבסדר החדש. כמה סוריטאליסטי זה לפתוח את השבוע במתקפת טילים מאיראן ולקום למחרת בבוקר ולפגוש את כל השכונה בגן השעשועים, כאילו כלום. מצד אחד אין לנו רגע לעכל מה עבר לנו בלילה ומצד שני אולי דווקא העיסוק בילדים שומר על הנפש שלנו. בכל מקרה, לכבוד החזרה הזמנית לפחות לשגרה החלטתי להקליט לכן פרק בונוס, שוב על חינוך מונטסורי. לפני שבוע התפרסם הפרק השני בפודקאסט שעסק בשאלה "האם חינוך מונטסורי עדיף על פני חינוך רגיל?". ידעתי שחינוך מונטסורי מעניין לא מעט הורים אבל אני חייבת להודות שלא צפיתי את רמת ההתלהבות. בסך הכל שבוע עבר וכבר יש לפרק קרוב ל-2000 האזנות והנתון היותר מעניין אפילו שיותר מ-70% מהמאזינות ומהמאזינים נשארים ממש עד סוף הפרק. אתן כבר יודעות שאני אוהבת נתונים, נכון?

אניווי, אחרי הפרסום של הפרק התפתח דיון שוקק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע. והחלטתי שלא נכון להשאיר אותו בין כותלי הקבוצה אלא להקליט לכן פרק חדש עם כל התובנות. אני לא סתם אומרת שוב ושוב שכל פרק בפודקאסט הוא הגרסה הכי טובה שהצלחתי ליצור בעצמי, אבל הגרסה הסופית מתקבלת רק אחרי שהוא מגיע אל האוזניים שלכן. יש לי אמנם הרבה ניסיון בקריאה ואינטגרציה של מחקרים אבל אני אישה אחת ואני לא תמיד רואה הכל. אז אני מודה לכל מי שהשתתפו בדיון, גרמו לי לחשוב והאירו את עיני. בזכותכן אני הולכת עכשיו להשלים את התמונה שקיבלנו בפרק הקודם ואני מאמינה שכולנו נוכל להרוויח מזה.

לפני שנתחיל אני רוצה רגע שניישר קו עם מה שאנחנו כבר יודעות.

בפרק הקודם סיפרתי לכן על מטא-אנליזה שהתפרסמה בסוף שנת 2023, לפני ממש כמה חודשים, והייתה הראשונה לנתח יחד את המחקרים הקיימים שהשוו בין חינוך מונטסורי לבין חינוך רגיל. אגב, במקביל יצאה מטא-אנליזה נוספת על חינוך מונטסורי שהגיעה לממצאים די דומים. בכל מקרה, המחקרים שנכנסו למטא-אנליזה היו מחקרים שעמדו בקריטריוני הסלקציה שהמטרה שלהם בעצם הייתה לוודא שהמחקרים הם באיכות טובה מספיק כדי שאפשר יהיה לסמוך על הממצאים שלהם. מתוך המטא-אנליזה הזו עלה שחינוך מונטסורי מתעלה על חינוך רגיל בכמה וכמה היבטים. ההשפעות החיוביות הברורות והחזקות ביותר היו בתחומים של מתמטיקה, קריאה וכתיבה, יכולות אקדמיות כלליות ותפקודים ניהוליים. נמצאה השפעה חיובית של חינוך מונטסורי גם על היבטים של רווחה נפשית כמו החוויה הפנימית של הילדים בבית הספר ובגן. כן נמצאו השפעות חיוביות בכל הנוגע למדעים, יצירתיות וכישורים חברתיים אבל האפקטים היו פחות ברורים כך שכרגע כדאי לקחת את הממצאים האלו בערבון מוגבל. המסקנה שהגענו אליה בסופו של דבר היא שהייפ המונטסורי כנראה מוצדק ושחינוך מונטסורי הוא הרבה יותר מטרנד.

וכאן בעצם עולה השאלה האם זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי?

שאלות כאלה תמיד משמחות אותי כי הן מזמינות אותי לצאת מהסיפור שכבר יש לי בראש ולחשוב על דברים מחדש. אז אני רוצה לפתוח את הפרק הזה בלספר לכן על כמה וכמה מגבלות של מחקרים על חינוך מונטסורי וחינוך בכלל. אחרי זה אני אתייחס לשאלה "האם אפשר לזקוף את ההשפעות החיוביות דווקא לחינוך מונטסורי או שכל חינוך אלטרנטיבי היה מוביל לאותן תוצאות?". שאלה מאוד במקום. משם נמשיך לכמה היבטים של החינוך המונטסורי שיש שרואים בהם חסרונות ונסיים בשאלה "האם המחקר משכנע מספיק כדי למלא את הבית בצעצועים ועזרים מונטסורים?"

יאללה! נצא לדרך.

מגבלות המחקר על חינוך מונטסורי

כפי שהבטחתי, נתחיל בלהסביר מהן המגבלות של מחקרים שעוסקים בחינוך מונטסורי. אולי הנקודה החשובה ביותר להחזיק בראש היא שהמשפחות שבוחרות בחינוך מונטסורי שונות מאוד ממשפחות שלא בוחרות בחינוך בחינוך מונטסורי. משפחות שבוחרות בחינוך מונטסורי נוטות להיות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. זה נכון אפילו בבתי ספר ציבוריים. איך מתגברים על הבעיה הזו?

הקצאה אקראית: משימה כמעט בלתי אפשרית

הדרך האידיאלית להשוות בין חינוך מונטסורי לבין גישות חינוכיות אחרות היא לקחת קבוצת ילדים ובהטלת מטבע להחליט לאיזו מסגרת כל אחד מהם ילך. המטרה היא לוודא שאין שום הבדל בין שתי קבוצות הילדים חוץ מהעובדה שקבוצה אחת הייתה במסגרת מונטסורית וקבוצה אחרת הייתה במסגרת רגילה. לצורך העניין, אם ימצא שילדים בחינוך מונטסורי מצליחים יותר במתמטיקה מילדים בחינוך רגיל אני רוצה להיות בטוחה שהסיבה לכך היא סוג החינוך שקיבלו ולא למשל רמת האינטליגנציה של הילדים, המצב הכלכלי של המשפחה או השכלת ההורים. אם החלטתי בהטלת מטבע לאיזו מסגרת כל ילדה תלך הסיכוי שכל הילדים החכמים יותר או כל הילדים ממשפחות עשירות ומשכילות יפלו בדיוק למסגרת מונטסורית הוא נמוך מאוד. כך, ששוב, אם ימצא הבדל מובהק סטטיסטית בין הילדים אני אדע בביטחון יחסי שסוג החינוך שקיבלו הוא שגרם לכך- חינוך מונטסורי הוביל להישגים גבוהים יותר במתמטיקה. זה מה שנקרא "הקצאה אקראית" או random assignment ובגלל הכוח שלה לבסס קשר סיבתי בין דברים היא נחשבת לסטנדרט הזהב במחקר המדעי. כל זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל עכשיו לכו תמצאו הורים שיסכימו לבחור מסגרת לילד בהטלת מטבע. אז מכיוון שהקצאה אקראית היא כמעט בלתי אפשרית, אי אפשר לקבוע בוודאות שההבדלים בין חינוך מונטסורי לבין חינוך רגיל נעוצים באופן בלעדי בגישה החינוכית.

כן חשוב לומר בנקודה זו שיש מחקרים על חינוך מונטסורי שבכל זאת הצליחו להתמודד עם המגבלה המהותית הזו. למשל, באסופת מחקרים משנות ה-70 שנקראים מחקרי הדסטארט כן עשו הקצאה אקראית של ילדים בסיכון למסגרות חינוכיות שונות כדי לבדוק איזו מסגרת מיטיבה יותר עבורם. במחקרים האלו נמצאו השפעות חיוביות של חינוך מונטסורי לא מיידית אלא לאורך זמן. אבל לעשות צעד כזה של להחליט בהטלת מטבע לאיזו מסגרת כל ילד ילך זה מורכב על גבול הבלתי אפשרי אצל משפחות שאינן בסיכון, כמונו למשל.

ויש גם מחקרים שהצליחו להתגבר על המגבלה המהותית הזו בדרך מאוד מקורית ומתוחכמת. הנה הרציונל. כמו בישראל, גם במקומות אחרים בעולם הביקוש למסגרות מונטסוריות גדול מההיצע. במקומות כאלו כל ההורים שרוצים לשלוח את הילדים שלהם לחינוך מונטסורי נכנסים להגרלה- ברי המזל מצליחים לתפוס מקום במסגרת מונטסורית כפי שרצו והשאר נשלחים למסגרות חינוך אחרות. וכאן נכנסת הגאונות- החוקרות הציעו להשוות בין הילדים שהשתתפו בהגרלה, השוואה בין הילדים שנכנסו למסגרת מונטסורית לבין הילדים שנכנסו למסגרת רגילה. בדרך הזו הן הצליחו לבטל הבדלים בין הקבוצות, הרי כל הילדים במחקר, בין אם נכנסו למסגרת מונטסורית ובין אם לא, הגיעו ממשפחות שרצו מלכתחילה לשלוח את הילדים שלהם לחינוך מונטסורי.

המחקר הראשון שהשתמש בשיטת ההגרלה הצליח להגיע אל אחד מכתבי העת המדעיים הכי יוקרתיים בעולם- science- למרות שסבל מהמון מגבלות מתודולוגיות, כמו גודל מדגם זעום, והעובדה שהילדים המונטסורים היו באותה מסגרת כך שיכול להיות שאיכות המסגרת היא הסיבה להבדלים ולא החינוך המונטסורי. אבל המדע כהרגלו ממשיך לנוע קדימה וכמעט עשור מאוחר יותר התפרסם מחקר אחר שגם השתמש בשיטת ההגרלה אבל הצליח לפצות על הרבה מהמגבלות של המחקר מ-science. המדגם היה גדול יותר, הילדים המונטסורים הגיעו משני בתי ספר שונים, מה שמשפר בקצת את יכולת ההכללה מהממצאים, והכי משמעותי- החוקרות תיעדו את הביצועים של הילדים ב-4 נקודות זמן שונות לאורך 3 שנים, מה שאיפשר לעקוב אחר ההתפתחות של הילדים במסגרות השונות. הממצאים במחקר הזה שחזרו את הממצאים של המחקר מ-science. ואנחנו תמיד אוהבות שחזורים של ממצאים, בטח אחרי שיפור משמעותי במתודולוגיה. ועדיין, חשוב לזכור שכל ההורים במדגם רצו לשלוח את הילדים למסגרת מונטסורית כך שהם לא בהכרח מייצגים את ההורה הממוצע.

כל המחקרים שתיארתי עד עכשיו נכנסו למטא-אנליזה שהצגתי בפרק הקודם. מעבר להם, נכללו במטא-אנליזה מחקרים שאינם מחקרי הקצאה אקראית או מחקרי הגרלה. למשל מחקרים שהשוו בין ילדים לפני שנכנסו למסגרת ואחרי שנכנסו למסגרת בתקופות זמן שונות, כאשר חלקם נכנסו למסגרת מונטסורית וחלקם למסגרת רגילה. אבל מכיוון שלא הקצו את הילדים באופן אקראי לכל אחת מהקבוצות אי אפשר לבטל באופן מוחלט את ההבדלים בין הקבוצות שלא קשורים לסוג החינוך, גם כאשר חוקרים שולטים במשתנים מתערבים פוטנציאליים כמו השכלת ההורים, המצב הסוציו-אקונומי וכו'. מה שכן, מחקרים מתאמים בלבד שרק בדקו אם יש קשר בין חינוך מונטסורי לבין פרמטרים שונים כמו הישגים בלימודים לא נכנסו אל המטא-אנליזה בגלל שהם מוגבלים אפילו יותר. אני מקווה שעכשיו ברור יותר למה אמרתי בפרק הקודם שהמחקרים שנכנסו למטא-אנליזה הם המחקרים הריגורוזים ביותר שנעשו בתחום של חינוך מונטסורי. אבל גם הם כמובן סובלים ממגבלות אינהרנטיות של תחום המחקר כפי שראינו. ואת זה תמיד כדאי להחזיק בראש כשאנחנו נחשפות לממצאים מחקריים.

טוב זו הייתה חתיכת מגבלה ארוכה. בואו נעבור לדבר על מגבלות נוספות. מבטיחה שזה יהיה קצת יותר קצר.

"מונטסורי" הוא לא טרייד-מארק

את המגבלה המחקרית הבאה הזכרתי כבר בפרק הקודם, אבל אני אחזור עליה שוב למען הסדר הטוב. אז ככה, מריה מונטסורי לא השאירה אחריה רשימה מסודרת של עזרים מונטסורים ופרוטוקול חינוכי מוגדר ולכן הגישה המונטסורית מיושמת בדרכים שונות במקומות שונים. במילים אחרות, המושג "מונטסורי" הוא לא טרייד-מארק, כלומר אין תו-תקן מונטסורי שמסגרות שקוראות לעצמן "מונטסורי" צריכות לעמוד בו. מסגרת יכולה לקרוא לעצמה מסגרת מונטסורית, בין אם היא מקפידה לעשות הכל לפי הספר ובין אם היא רק שואבת רעיונות מהתורה המונטסורית. כמו שכבר הסברתי בפרק הקודם, מבחינה מחקרית זו עלולה להיות בעיה, כי אם אנחנו רוצות לבחון את ההשפעה של חינוך מונטסורי נרצה שהיישום שלו יהיה דומה במחקרים שונים. מצד שני, ההבדלים הגדולים ביישום של החינוך המונטסורי משקפים את המציאות בשטח, כך שאם חושבים על זה המחקרים בכללותם דווקא כן משקפים את המציאות מה שאומר שאפשר להכליל מהם יותר בקלות. בקיצור סוג של מגבלה-חוזקה שכזו. בנקודה זו אולי שווה להגיד שאם אתן רוצות לוודא שהמסגרת שלכן באמת מונטסורית, כדאי לברר האם לגננות או למורות יש הכשרה מוכרת של הארגונים AMI או של AMS.

האם זה משנה מתי נכנסים למסגרת מונטסורית?

מגבלה נוספת מתייחסת לשאלה מי נחשב ילד "מונטסורי"? האם נער בן 15 שנמצא במסגרת מונטסורית מגיל 3 נחשב "ילד מונטסורי" באותה מידה כמו נער אחר בגיל שנמצא במסגרת מונטסורית רק מגיל 6? אלו נתונים שכמעט אף פעם לא מופיעים במחקרים, ובהחלט יש להם משמעות במיוחד כי הקוריקולום המונטסורי נבנה שלב אחרי שלב. לא בטוח האם היעילות של החינוך המונטסורי משתנה אם נכנסים למסגרת בגיל מאוחר או בגיל צעיר.

האם השלם עולה על סך חלקיו?

ומגבלה מחקרית אחרונה להיום. נגיד שמחקר חדש מראה שילדים מונטסורים מצליחים יותר מילדים אחרים. מה בדיוק בחינוך המונטסורי אחראי להצלחה? האם אלו עזרי הלימוד המונטסורים? אופי הלמידה? ההכשרה של המורים? למשל, יכול להיות שמורים וגננות שבוחרים ללמד במסגרת מונטסורית הם מלכתחילה אנשי חינוך איכותיים יותר. בקיצור, רוב המחקרים לא יודעים להגיד לנו האם השלם עולה על סך חלקיו.

וזהו מוביל אותי לשאלה הבאה שגם עלתה כמה וכמה פעמים בדיון: האם אפשר לזקוף את ההשפעות החיוביות דווקא לחינוך מונטסורי או שכל חינוך אלטרנטיבי או מסגרת פרטית היו מובילים לאותן תוצאות?

אתחיל בלומר שזה שמשהו אחד עובד טוב, חינוך מונטסורי במקרה הזה, לא אומר שזה הדבר היחיד שעובד טוב. כמו שאמרנו, לא ברור האם השלם עולה כל סך חלקיו- האם החינוך המונטסורי בכללותו הוא הסיבה להשפעות החיוביות שעולות מהמחקר או שאלמנטים מסוימים שלו, כאלו שאפשר גם למצוא במסגרות חינוך אחרות, הם האחראים לכך. אבל האמת היא שבפרקטיקה אני לא לגמרי בטוחה שזה כל כך משנה. אם אנחנו יודעות שיש מסגרת חינוכית סדורה וקיימת שמשפיעה לחיוב על התפתחות הילד, בהשוואה למסגרות החינוך הסטנדרטיות- למה לא ללכת על זה ולרכוב על הגל? יכול להיות שזה גם נכון לכל חינוך אלטרנטיבי אחר (ואת זה נבדוק בהמשך), אבל שוב אני לא בטוחה שצריך להשתכנע שחינוך מונטסורי הוא החינוך המושלם היחיד והבלעדי. ובעיני, המידע המחקרי על חינוך מונטסורי, זה שהצגתי בפרק הקודם, בהחלט רלוונטי להורים, אנשי חינוך וקובעי מדיניות. מבטיחה בעתיד להכין לכן פרקים על מסגרות חינוכיות אלטרנטיביות נוספות ואולי אז התמונה תהיה ברורה יותר.

ועכשיו בואו נעבור לדבר על כמה היבטים של החינוך המונטסורי שיש שרואים בהם חסרונות והמחקר לא לגמרי ברור לגביהם

משחקי דימיון: כאן אני רוצה לספר לכן בכמה מילים על הדרך שאני עשיתי עם חינוך מונטסורי. נחשפתי לגישה כשהבת הגדולה שלי הייתה תינוקת דרך קבוצת פייסבוק של חיתולי בד. ומהר מאוד התחברתי לגישה והתחלתי ללמוד אותה די לעומק ואפילו קצת ליישם. מה שכן, אני אף פעם לא מצמצמת את עצמי לגישה אחת בלבד ותמיד ממשיכה עוד ללמוד ולהיחשף לגישות נוספות. האתגר בפלורליזם הגישתי הזה הוא שלפעמים עקרונות מרכזיים של גישות שונות מתנגשים אחד עם השני. זה בדיוק מה שקרה לי עם משחקי דימיון. מעבר לזה שמשחקי דימיון פשוט מופיעים באופן טבעי אצל ילדים גם מבלי שנעשה יותר מדי, חוקרים, תיאורטיקנים וקלינאים רואים במשחקי דימיון כחלק חשוב ומהותי להתפתחות ילדים. וכאן בדיוק מגיעה הסתירה. חינוך מונטסורי, לפחות בגרסתו הקלאסית, לא מעודד משחקי דימיון. למשל, לא תמצאו במסגרות מונטוסריות חומרים שנועדו לעודד משחקי דימיון כמו למשל מטבח צעצוע, בית בובות, תחפושות, קוביות וכו' ואם ילד ישתמש בעזרים המונטסורים כמשחק דימיוני המורה יסיט אותו בעדינות בחזרה למטרה המקורית של העזר. מריה מונטסורי טענה שמה שתורם להתפתחותם של ילדים הוא עיסוק בפעילויות אמיתיות, ובעצם ככה משחקי דימיון מצאו את דרכם החוצה מהגישה המונטסורית. כמו שאמרתי קודם יש הבדל ביישום של החינוך המונטסורי בין מסגרות שונות וייתכן שיש מסגרות שקוראות לעצמן מונטסוריות ובהן כן יהיה מקום למשחקי דימיון. בכל מקרה, השאלה שעולה כאן היא האם ההיעדר של משחקי דימיון בחינוך המונטסורי הוא יתרון או חיסרון. בניגוד לאמונה הרווחת, על היתרונות של משחקי דימיון להתפתחות, אין בסיס אמפירי חזק דיו לקשר סיבתי בין משחקי דימיון להתפתחות. בעיקר בגלל חוסר עקביות בהגדרות ובדרכי המדידה של משחקי דימיון. אבל זה שאין עדויות מחקריות מספקות לכך שמשחקי דימיון חשובים להתפתחות זה לא עדות לכך שהם לא חשובים להתפתחות. מה שנקרא the absence of evidence is no evidence of absence. שזה עיקרון חשוב באופן כללי במדע ובמדעי ההתפתחות בפרט. אני מצרפת לכן בתיאור הפרק קישור לפוסט מאוד מעניין שכתבתי בעבר על התפתחות משחקי דימיון. הפוסט מתבסס על סקירה שעשתה סוף סוף סדר קונספטואלי בכל מה שקשור למשחקי דימיון והתפתחות שאולי תתרום לשינוי חיובי באופן שבו מחקרים על משחקי דימיון נעשים. ובהמשך יהיו לנו תשובות יותר ברורות לגבי הקשר בין משחקי דימיון להתפתחות. אבל אולי במקום לשאול את המדע שווה לשאול את הילדים? יש כמה מחקרים שעשו את זה. למשל במחקר אמריקאי אחד הציגו ל-100 ילדים בני 3-6 ספר ובו הופיעו זוגות של תמונות. כל זוג תמונות תיאר את אותה סיטואציה בשתי גרסאות: גרסה אמיתית וגרסת משחק (למשל: תמונה של ילדה מאכילה תינוק אמיתי מול תמונה של אותה ילדה מאכילה בובת תינוק). כשהילדים נשאלו איזו גרסה הם מעדיפים, בני ה-3 לא הראו העדפה מיוחדת, אך ילדים מגיל 4 ומעלה העדיפו באופן חזק וברור את הגרסה האמיתית. במחקר אחר כאשר ניתנה לילדים האפשרות לשחק בחדר שבצד אחד שלו היו חפצים אמיתיים (כמו מצלמה, שואב אבק, קופסת דגנים וקערה וכו') ובצד השני של החדר היו אותם חפצים בדיוק אך בגרסת צעצוע, התמונה הייתה דומה- הילדים העדיפו את הגרסה האמיתית על פני גרסת הצעצוע. יש לא מעט מגבלות למחקר הזה שלא אכנס אליהן כרגע, אבל אני כן חושבת שמעניין להכניס לדיון על משחקי דמיון את השאלה "מה ילדים מעדיפים?".
רב גילאיות: עיקרון מונטסורי נוסף שלא ברור אם הוא חיסרון הוא יתרון הוא רב גילאיות. כמו שהסברתי בפרק הקודם, כיתות מונטסוריות הן לרוב רב גילאיות בטווח של 3 שנים, למשל 3-6, 6-9 וכן הלאה. לעומתם, בכיתות במסגרות רגילות לרוב נמצא ילדים מאותו שנתון. גם על הנושא הזה של רב-גילאיות כתבתי בעבר סקירה מחקרית והתשובות המדעיות כרגיל לא מסתכמות בטוב או רע. אם חושבים על זה ברמה התיאורטית זה די הגיוני שלסביבה רב-גילאית יש יתרונות. הרי ילדים גדולים יותר, לרוב בעלי מיומנויות גבוהות יותר, עשויים לעודד למידה אצל הילדים הקטנים יותר ובכך גם לשפר את המיומנויות שלהם עצמם. ומה למדע יש לומר בנושא? יש מחקרים שמצאו עדויות להשפעה חיובית של רב-גילאיות בגן על התפתחות הילד, יש מחקרים שמצאו השפעה שלילית ויש כאלה שלא מצאו השפעה כלל, לא לטובה ולא לרעה. מתוך המחקר עולה שהשאלה אם מסגרת רב-גילאית טובה או לא תלויה בעוד כמה גורמים כמו הרכב קבוצות הגיל בגן, ההכשרה של הגננת ועוד. אם זה מעניין אתכן הפוסט המלא מחכה לכן בתיאור הפרק.
ילדים עם צרכים מיוחדים: נקודה נוספת ששווה להתייחס אליה היא השילוב של ילדים עם התפתחות א-טיפיקלית במסגרות מונטסוריות. כמו שסיפרתי בפרק הקודם חינוך מונטסורי בכלל התחיל עם ילדים עם מוגבלות שכלית וגם מוסדות מונטסורים רשמיים כמו ה-AMS טוענים שחינוך מונטסורי מתאים מאוד לילדים עם דיסלקציה, אוטיזם ADHD ועוד. עם זאת לא מצאתי שום מחקר שיכול לעזור לנו לקבוע אם זה נכון או לא. במקרה הזה, אולי שווה להיעזר בסיפורים של הורים אחרים.

ועכשיו נעבור לשאלה האחרונה שהבטחתי להתייחס אליה: האם שווה לנו להשקיע כסף, זמן ומאמצים כדי למלא את הבית בצעצועים, עזרים ותרגילים מונטסורים?

אין ספק שהמדפים המונטסורים וכל התרגילים המסודרים עליהם הם מאוד מאוד אסתטיים ונעימים לעין. בניגוד לעודף הגירויים, הצבעים הרווים וערימות המשחקים בגנים רגילים ובחדרי ילדים. אבל כפי שחלקכן כתבתן בדיון על הפרק- חלק מהעזרים האלו מאוד מאוד יקרים או לחילופין דורשים זמן ומאמץ כדי להכין אותם. ומעבר לזה, צריך ללמוד איך להשתמש בהם נכון. אז האם זה שווה את זה? הזכרתי בפרק הקודם מחקר שהראה שככל שיש יותר עזרים מונטסוריים במסגרת, כך הילדים מראים שיפורים טובים יותר בקריאה, אוצר מילים ותפקודים ניהוליים בתקופת זמן של שנה. זאת בהשוואה לגן ילדים מונטסורי שיש בו יותר צעצועים קונבנציונלים. במחקר המשך, החוקרים הוציאו עזרים שאינם מונטסורים משניים מתוך שלושה גנים מונטסורים לילדים בני 3-6. כעבור 4 חודשים הילדים בגן המונטסורי "הטהור" היו טובים יותר בזיהוי מילים ואותיות ובתפקודים ניהוליים. אבל לשני המחקרים האלה יש לא מעט מגבלות. למשל במחקר שבו הוציאו עזרים לא-מונטסרים מהכיתה השתתפו רק 52 ילדים בכל שלושת הגנים. וגם אם עזרים מונטסורים באמת תורמים להתפתחות לא ברור אם אפשר להכליל מהגן לבית, הרי בגן יש עוד הרבה יישומים של עקרונות מונטסורים שלא בהכרח אפשר לייבא הביתה.

אחד המאפיינים המרכזיים של עזרים מונטסורים היא שהם כוללים מנגנון תיקון-עצמי. כלומר אם טעיתי באופן שבו השתמשתי בעזר אוכל להבין את זה בכוחות עצמי מבלי שמישהו אחר יצטרך לתקן אותי. במילים אחרות זה אומר שיש רק דרך אחת להשתמש בעזרים מונטסורים. לעומת זאת, מחקרים מצביעים על כך שצעצועים פתוחים open-ended הם אלו שמקושרים למשחק איכותי יותר. צעצוע פתוח הוא כזה שאפשר להשתמש בו בדרכים שונות ואין דרך אחת מדויקת להשתמש בו. לפי מחקרים, צעצועים כאלה מעודדים ילדים להיות יותר יצירתיים ויותר גמישים בדרך שבה הם משחקים איתם. נמצא גם שילדים מצליחים לשחק בצעצועים כאלה לזמן ארוך יותר.

ואולי כאן כדאי שנזכיר שוב שהטייטל "מונטסורי" הוא לא טרייד-מארק ככה שכמו שכל מסגרת יכולה לקרוא לעצמה מונטסורית, כך גם כל צעצוע. מה שאומר שמחכים לכן על המדפים אינספור צעצועים שמתהדרים בכותרת "מונטסורי" כאשר הקשר בינם לבין החינוך המונטסורי מקרי בהחלט.

בקיצור, אם תשאלו את המחקר אין באמת עדויות מספקות שישכנעו אותנו שבאמת שווה להשקיע זמן, כסף ומאמצים בלמלא את הבית בצעצועים מונטסורים. מה שכן סביבה יותר מאורגנת ומסודרת כן קשורה ללמידה טובה יותר. אז אולי דווקא את זה כן כדי לאמץ.

בואו נעשה סיכום של כל מה שדיברנו עליו היום.

פתחנו את הקופסה השחורה של "המטא-אנליזה" שהצגתי לכן בפרק הקודם והכרנו את סוגי המחקרים השונים שעברו את הסלקציה ונכנסו אליה. וככה גם נחשפנו למגבלות שהמחקרים האלו סובלים מהן. דיברנו על כך שקשה עד בלתי אפשרי לערוך מחקרי הקצאה אקראית בתחום של חינוך, מה שאומר שרוב המחקרים לא מאפשרים להסיק קשר סיבתי. אם כי יש כאלו שכן ודיברנו עליהם קודם. דיברנו גם על כך שהטייטל "מונטסורי" הוא לא טרייד מארק כך שחינוך מונטסורי מיושם בדרכים שונות במקומות שונים. ראינו גם שהמחקרים הקיימים לא מאפשרים לנו לקבוע האם היעילות של החינוך המונטסורי משתנה אם הילד נכנס למסגרת בגיל צעיר או בגיל מאוחר. והבנו שכיום אין לנו דרך לדעת האם החינוך המונטסורי בכללותו הוא שאחראי להשפעות החיוביות או אלמנטים ספציפיים שלו. במילים אחרות, לא ברור האם השלם עולה על סך חלקיו. מה שכן, בפרקטיקה לא בטוח שזה כל כך משנה. אם אנחנו יודעות שיש מסגרת חינוכית סדורה וקיימת שמשפיעה לחיוב על התפתחות הילד, בהשוואה למסגרות החינוך הסטנדרטיות- למה לא ללכת על זה ולרכוב על הגל? הכרנו גם כמה היבטים שנויים במחלוקת של הגישה המונטסורית כמו היחס למשחקי דימיון, הרב-גילאיות והשילוב של ילדים עם התפתחות א-טיפיקלית במסגרות מונטסוריות. וסיימנו עם המסקנה שאין עדויות חזקות מספיק לכך ששווה להשקיע זמן וכסף כדי לרכוש או להכין עזרים מונטסורים לבית, אבל דווקא כן שווה לאמץ את הסדר והארגון של הסביבה הביתית.

טוב תכננתי פרק קצר ויצא לי בסוף פרק לא כל כך קצר, אבל אני מקווה שבכל זאת הפרק הזה נתן לכן תמונה מקיפה ומדויקת יותר על המחקר על חינוך מונטסורי. ובבקשה מכן תמשיכו תמשיכו תמשיכו להגיב בפוסט הדיון של כל פרק בפודקאסט- להעיר הערות, לשאול שאלות, להציב סימני שאלה. מאמאדע לא נועדה כדי שאני אלמד אתכן, אלא כדי שנלמד יחד כקהילת לומדים ולומדות. והנה אתן רואות הפרק הזה יצא רק בזכות המעורבות שלכן. אני למדתי וחידדתי לעצמי דברים חדשים, ואני מניחה שגם אתן. אז בואו נמשיך ככה 😊

.....

מקורות מחקריים

מטא-אנליזה שהשוותה בין חינוך מונטסורי לבין חינוך רגיל מגילאי הגן ועד התיכון (זאת מפרק 2):

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37554998/

מטא-אנליזה נוספת שהשוותה בין חינוך מונטסורי לבין חינוך רגיל בגילאי הגן ובית הספר היסודי

https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0361476X2300036X

משפחות שבוחרות בחינוך מונטסורי נוטות להיות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה:

https://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/02568540709594622

מה שנכון גם בבתי ספר ציבוריים

https://files.eric.ed.gov/fulltext/EJ1161353.pdf

מחקרי הדסטארט שעשו הקצאה אקראית למסגרות חינוך שונות, בין השאר חינוך מונטסורי:

https://www.jstor.org/stable/1130027