.png)
בפרק השלישי והאחרון על לינה משותפת נסגור את הקצוות שעדיין השארנו פתוחים: נבדוק האם לינה משותפת באמת עוזרת לכולם לישון יותר טוב או שזה רק מיתוס, נברר מה ההשלכות של לינה משותפת על התפתחות ונגלה סוף סוף האם היא באמת תומכת בבונדינג והתקשרות. נברר גם מה יש למדע לומר על לינה משותפת בגילאים מאוחרים יותר, אחרי תקופת הינקות, וניתן גם מקום להשפעה של לינה משותפת על הזוגיות שלנו. כי גם זה חשוב.
כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!
מוזמנות להתעדכן גם בקבוצת הפייסבוק או להירשם לניוזלטר של מאמאדע.
רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!
מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:
ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.
היום אנחנו הולכות לסיים את המיני סדרה שלנו על לינה משותפת במיני סדרה שלנו על שינה. הכוונה הייתה להקליט בסך הכל פרק אחד על לינה משותפת אבל ככל שקראתי יותר מחקרים כך הוא התנפח והתנפח עד שלא הייתה לי ברירה אלא לפצל אותו לשלוש. והנה בשעה טובה הגענו לחלק השלישי. בפרק של היום נסגור את הקצוות שעדיין השארנו פתוחים: נבדוק האם לינה משותפת באמת עוזרת לכולם לישון יותר טוב או שזה רק מיתוס, נברר מה ההשלכות של לינה משותפת על התפתחות ונגלה סוף סוף האם היא באמת תומכת בבונדינג והתקשרות. נברר גם מה יש למדע לומר על לינה משותפת בגילאים מאוחרים יותר, אחרי תקופת הינקות, וניתן גם מקום להשפעה של לינה משותפת על הזוגיות שלנו.
בואו נתחיל.
האם לינה משותפת משפיעה על איכות השינה של הורים וילדים?
בפרק הקודם ראינו שאחת הסיבות שהורים בוחרים בלינה משותפת היא כדי שגם הם וגם התינוק ישנו טוב יותר. מנגד, הכרנו גם את התפיסה התרבותית שטוענת שתינוקות שישנים יחד עם ההורים לעולם לא ילמדו לישון באופן עצמאי. ככה שגם שאלת איכות השינה בלינה משותפת היא שאלה שנויה במחלוקת.
לפני שנברר מה למחקרים יש לומר בנושא אני רוצה רגע שנסתכל על סוגיית איכות השינה בלינה משותפת דרך משקפיים תרבותיות. כפי שכבר למדנו בפרקים הקודמים, לינה משותפת מושפעת באופן עמוק מאמונות ופרקטיקות תרבותיות. אידיאל השינה בחברה המערבית הוא תינוק שנרדם באופן עצמאי, ישן ברציפות, יודע להרגיע את עצמו כשהוא מתעורר ומצליח לחזור לישון בכוחות עצמו מבלי לקרוא להורים. תינוק שלא עומד באידיאל הזה נחשב לתינוק שסובל מבעיות שינה, בעיות שלעיתים דורשות התערבות וטיפול. בתוך הפרספקטיבה התרבותית הזו לינה משותפת נחשבת כגורם שמפריע להתפתחות של וויסות עצמי ומונע או מעכב את התייצבות השינה בלילה, מה שנקרא שינה רציפה. בנוסף, הטענה היא שלינה משותפת גורמת להורים לאמץ התנהגויות שמעודדות שינה בעייתית אצל הילדים, כמו עזרה אקטיבית בהרדמה, מה שמהווה קרקע פורייה להתפתחות של הפרעות שינה. יש אפילו שמתייחסים ללינה משותפת כמלכודת- הורים מכניסים את התינוק למיטה כדי להתמודד עם הקושי שלו להירדם וככה רק מחמירים את המצב.
ועכשיו נברר מה למחקרים יש לומר בנושא. האם תינוקות והורים בלינה משותפת באמת ישנים פחות טוב או שזו סתם הטיה תרבותית? ואם אתן חושבות שכאן יהיו לנו תשובות פשוטות, אז לא. כרגיל, חלק מהמחקרים מצאו שתינוקות בלינה משותפת ישנים יותר, חלק מהמחקרים מצאו שתינוקות בלינה משותפת ישנים פחות וחלק מהם לא מצאו הבדלים בכלל.
למה שוב כל הבלגן הזה?
אני חוזרת לאחת הנקודות הכי חשובות שדיברנו עליהן בהקשר של המחקר על לינה משותפת והיא ההגדרה של לינה משותפת. כל כך פשוט ויחד עם זאת כל כך לא טריוויאלי. מחקרים שבודקים את הקשר בין לינה משותפת לבין איכות השינה לא תמיד מדווחים האם הלינה המשותפת היא רצונית או ריאקטיבית, או האם היא קבועה או רק מדי פעם. מחקרים שכן לוקחים את ההבדלים האלו בחשבון מראים לנו עד כמה זה חשוב. למשל, במחקר אמריקאי נמצא שאמהות שישנות בלינה משותפת ריאקטיבית (כלומר מכניסות את הילד שלהן למיטה לא מתוך רצון אלא בלית ברירה כי הוא לא ישן אחרת) מדווחות על הרבה יותר יקיצות של הילד ותופסות אותן כבעייתיות יותר. זאת בהשוואה לאמהות שישנות בלינה משותפת מינקות ואפילו בהשוואה לאמהות שלא ישנות בכלל בלינה משותפת. או מחקר אחר שמצא שילדים שישנו בלינה משותפת מתחילת הלילה סבלו פחות מקשיי שינה בהשוואה לילדים שישנו בלינה משותפת אחרי שהתעוררו בלילה. הדוגמאות האלו מראות לנו איך אופי הלינה המשותפת יכול להטות את הנתונים במיוחד כשהם מתבססים על דיווחים סובייקטיביים של הורים, כמו רוב המחקרים בתחום.
בנוסף, מחקרים לא תמיד מדווחים לנו מה התינוק אוכל- האם הוא יונק? יונק חלקית? לא יונק בכלל? כל הפרמטרים האלו משחקים תפקיד באיכות ומשך השינה וברגע שלא לוקחים אותם בחשבון מקבלים בלגן.
וגם עם כל הכבוד לניסיון להיות אובייקטיבים במחקר, אי אפשר באמת לנתק את ההקשר התרבותי, הרי הרבה מהמחקרים בתחום של שינה מתבססים על דיווחים של הורים. מן הסתם, הורים שחיים בעולם המערבי שמקדש שינה עצמאית, מושפעים מהתפיסות התרבותיות האלה. תפיסות שבהחלט עשויות להטות את הדיווחים שלהן. למשל, מחקר אחד מצא שאמהות מאסיה שישנות בלינה משותפת, שם לינה משותפת היא הנורמה, מדווחות שהן ישנות יותר, מתעוררות פחות ושהילדים שלהן סובלים פחות מבעיות שינה. זאת בהשוואה לאמהות מערביות שישנות בלינה משותפת. יכול להיות שזה באמת המצב אבל נראה לי יותר סביר שההבדלים התרבותיים מסבירים לפחות חלק מהפערים בין הדיווחים של אמהות מאסיה לבין הדיווחים של אמהות מהמערב.
ויש גם את השאלה של איך בכלל מודדים שינה. כמו שאמרנו קודם, יש מחקרים שמתבססים על דיווחי הורים דרך שאלונים ויומני שינה ויש מחקרים שמתבססים על מדדים יותר אובייקטיבים כמו שעוני שינה למשל. והנה ממצא סופר מעניין. מחקרים שהשתמשו גם בדיווחים של הורים וגם בשעוני שינה מצאו פער ביניהם. הנתונים משעוני השינה מגלים שהתינוקות ישנים אותו דבר, בין אם בחדר נפרד ובין אם בחדר ההורים. הפער מופיע רק בדיווחים של ההורים. שזה סך הכל די הגיוני, כי הורים שישנים קרוב לתינוקות שלהם גם מודעים יותר ליקיצות שלהם. אבל זה כן מזכיר לנו שהאופן שבו שינה נמדדת הוא קריטי כדי להבין ולפרש את הממצאים.
ולסיום, אני חושבת ששווה גם לשאול את השאלה האם אנחנו בכלל רוצות לשאוף שהתינוק שלנו לא יתעורר בלילה, כי לפחות לפי האסכולה האנתרופולוגית ליקיצות האלו יש מטרה להגן על התינוק מפני תסמונת המוות בעריסה.
ואחרי כל ההקדמה הזו, עם כל הזהירות המתבקשת, בואו נדבר גם על הממצאים.
סקירה סיסטמטית שהתפרסמה בשנת 2020 וניתחה כ-21 מחקרים שדיווחו על לינה משותפת ואיכות השינה מצאה שילדים בלינה משותפת מתעוררים יותר בלילה. עם זאת לא נמצא קשר עקבי בין לינה משותפת לבין פרמטרים אחרים של שינה כמו קושי להירדם, התנגדות בזמן ההשכבה ומשך השינה הכולל. משום מה לא הצלחתי להגיע למאמר המלא אז חסרים לי כאן הרבה פרטים אבל כבר בתקציר של המאמר הם מספרים שההטרוגניות של המחקרים ואיכות הנתונים הירודה לא מאפשרות להסיק מסקנות חד משמעיות על הקשר שבין לינה משותפת לבין איכות השינה של התינוק.
ומה עם שינה של אמהות?
מצאתי כמה מחקרי אורך, שניים מהם מהמעבדה של פרופסור ליאת טיקוצקי, שבדקו האם יש קשר בין איכות השינה של האמא לבין סידור השינה- אם התינוק ישן קרוב לאמא (לאו דווקא באותה מיטה), מה שנקרא co-sleeping, או אם הוא ישן בחדר נפרד. במחקרים האלו תיעדו את דפוסי השינה של אמהות לפני הלידה בכמה נקודות זמן שנה עד שנה וחצי אחרי הלידה, גם באמצעות יומני שינה וגם באמצעות שעוני שינה. במחקרים האלו נמצא שאמהות שישנו קרוב לתינוק בלילה הראו יותר קשיי שינה- התעוררו יותר בלילה, היו ערות לזמן ארוך יותר, ישנו ברצף לפרקי זמן קצרים יותר וכדומה. זה היה נכון גם עבור הדיווחים הסובייקטיביים וגם עבור הדיווחים האובייקטיבים. מה שכן, מבין כל האמהות שישנו קרוב לתינוק בלילה, רק 7 אמהות ישנו בלינה משותפת, כלומר ישנו עם התינוק באותה מיטה. כך שאין כאן מספיק נתונים כדי לבדוק אם המצב שונה בלינה משותפת. באופן ממש מעניין, בכל המחקרים האלו לא נמצאו הבדלים אובייקטיבים בין דפוסי השינה של התינוקות, לא משנה איפה הם ישנו, אבל כן נמצאו הבדלים בדיווחים הסובייקטיביים של האמהות. בדיוק הפער שדיברנו עליו קודם.
מטא-אנליזה אחרת התעניינה האם יש קשר בין השינה של האמא, לסידור השינה ולשאלה האם היא מניקה או לא. גם כאן התייחסו ל-co-sleeping ולא ל-bedsharing, כלומר לשינה משותפת ולא ללינה משותפת. ואני מזכירה את ההגדרה- co-sleeping, או שינה משותפת, מתייחסת לשינה קרוב להורים, בין אם במיטה שלהם, בין אם במיטחברת ובין אם בעריסה בחדר ההורים. במטא-אנליזה הזו נמצא שאמהות מניקות בשינה משותפת ישנות יותר בהשוואה לאימהות בשינה משותפת שלא מניקות.
בקיצור יש לנו כאן עדויות די חלשות שלינה משותפת מקושרת לאיכות שינה נמוכה יותר של תינוקות. אבל נראה שזה נכון בעיקר כשדפוסי השינה שלהם מתבססים על דיווחים של אמהות ולא על מדדים אובייקטיבים כמו שעוני שינה. מה שדווקא מסתדר עם זה שאמהות ישנות פחות טוב כשהתינוק לידן. אבל גם כאן יש מורכבות אם למשל לוקחים בחשבון אם האמא מניקה או לא. בקיצור, לא נראה שלמדע יש הרבה תשובות בשבילנו כדי להכריע בוויכוח הסוער על השאלה איפה תינוקות והורים ישנים יותר טוב- בלינה משותפת או בחדר נפרד. ככה שלפחות בינתיים, פשוט תעשו מה שעובד לכן.
האם לינה משותפת תומכת בהתקשרות?
ועכשיו סוף סוף הגענו לנושא שממש חיכיתי לדבר עליו- האם לינה משותפת באמת תורמת לבונדינג ולהתקשרות? לפני שנתחיל אני רוצה רגע לעשות סדר ולהגדיר כמו שצריך מה זה בונדינג ומה זה התקשרות. לכאורה נראה שכולנו יודעים במה מדובר, אחרי הכל מדובר במושגים אינטואיטיביים וגם כאלה שכל הזמן מדברים עליהם ברשתות. אבל כדי שנוכל לדבר על מחקרים אי אפשר להסתפק באינטואיציה ובהיגיון בריא, אנחנו חייבות להשתמש במושגים מוגדרים היטב.
אז ככה, בונדינג הוא התהליך שבו האמא או האבא מפתחים קשר רגשי כלפי התינוק שלהם ומתמלאים במוטיבציה לתת מענה לצרכים שלו (הרבים, יש לומר). אוקיי, ואיך זה שונה מהתקשרות? בעוד שבונדינג מתאר את הרגשות, המחשבות וההתנהגויות של המטפל העיקרי כלפי התינוק, התקשרות מתארת את התהליך שבו הילד בונה מערכת יחסים עם המטפל העיקרי. שוב, בונדינג הוא התהליך שבו המטפל העיקרי מפתח קשר רגשי אל התינוק והתקשרות הוא התהליך שבו התינוק מפתח את מערכת היחסים שלו עם המטפל העיקרי. ויש עוד הבדל מהותי: בונדינג הוא תהליך שמתרחש בפרק זמן קצר אחרים הלידה, ברמה של שעות עד כמה שבועות בודדים. לעומת זאת, התקשרות מתפתחת לאורך כל השנה הראשונה לחיים. כך שבונדינג והתקשרות מתארים תופעות ותהליכים שונים ולכן הם גם נמדדים אחרת בספרות המחקרית.
אחד הטיעונים המובילים בעד לינה משותפת הוא הזמינות המתמדת של ההורים, פיזית ורגשית, גם ביום וגם בלילה. עצם זה שאמא או אבא נמצאים קרוב לתינוקת שלהם במהלך הלילה מאפשר להם להגיב אליה מהר יותר כשהיא מתעוררת וגם מייצר יותר הזדמנויות למגע, קרבה וחיבור. ככה שאם אנחנו מקבלות את הטיעון הזה נצפה לראות שכיחות גבוהה יותר של התקשרות בטוחה אצל תינוקות שישנים בלינה משותפת.
ואיך יודעים שלתינוק יש התקשרות בטוחה? אפשר להקליט פרק שלם רק על זה, ועוד נעשה את זה, אבל בינתיים אסביר לכן ממש בקצרה איך מודדים התקשרות במחקר. הפרוצדורה הנפוצה ביותר נקראת סיטואציית הזר, כאשר המטרה שלה היא לעורר אצל התינוקת סטרס ברמה מתונה ולראות איך מתנהגת. בפרוצדורה התינוקת מגיעה עם ההורה למקום לא מוכר, אחר כך נכנסת אל החדר אישה זרה ומנסה לתקשר עם התינוקת ולבסוף ההורה עוזב את החדר ומשאיר את התינוקת עם האישה הזרה לכמה דקות. שימו לב איך רמות הסטרס של התינוקת עולות בהדרגה מרגע שהגיע לסביבה לא מוכרת ועד שההורה יוצא מהחדר. הדבר העיקרי שמודדים כאן הוא איך התינוקת מגיבה כשההורה חוזר אל החדר. תינוקות עם התקשרות בטוחה הם תינוקות שמאפשרים להורה לנחם אותם ואחרי שהם נרגעים הם מצליחים לחזור לשחק ולחקור. תינוקות עם התקשרות לא בטוחה יכולים להתעלם מההורה, גם כשהוא יוצא וגם כשהוא חוזר, או לחילופין הם יכולים להיצמד ולדחות את ההורה לסירוגין מבלי להצליח להירגע ולחזור לשחק. התקשרות לרוב נמדדת בין גיל שנה לשנה וחצי.
באופן מעניין, למרות שהטיעון שלינה משותפת תורמת להתקשרות חי ובועט כבר הרבה מאוד זמן, די מפתיע שרק בשנת 2016 התפרסם המחקר הראשון שבאמת בדק אם יש לטיעון הזה בסיס מדעי. חשוב לומר שהמחקר הזה יצא ממעבדה מובילה בחקר ההתקשרות, כך שאפשר לסמוך עליהם שהם יודעים מה הם עושים.
במחקר בדקו האם יש קשר בין המיקום שבו התינוק ישן בו בגיל חודשיים, בין אם במיטת ההורים ובין אם בחדר נפרד, לבין ההתקשרות שלו לאמא בגיל שנה וחודשיים. התקשרות נמדדה באמצעות הפרוצדורה שתיארתי קודם, סיטואציית הזר. המחקר כלל מדגם די גדול של 550 אמהות ותינוקות מהולנד. ההשערה הייתה שהתקשרות בטוחה תהיה שכיחה יותר אצל התינוקות שישנים בלינה משותפת, בהתאם לתיאוריית ההתקשרות.
בשלב הראשון החוקרים רצו לבדוק האם יש קשר בין כל סוג של לינה משותפת בגיל חודשיים (על הסקאלה שבין פעם אחת בחודש ועד 4 פעמים בשבוע) לבין התקשרות בעתיד, בגיל שנה וחודשיים. מניתוח הנתונים עלה שילדים שמעולם לא ישנו במיטה של ההורים בגיל חודשיים נטו יותר לפתח התקשרות לא בטוחה בגיל שנה וחודשיים. ובמספרים, היו פי 1.5 יותר תינוקות עם התקשרות לא בטוחה בקבוצת התינוקות שמעולם לא ישנו בלינה משותפת. גם כשהחוקרים לקחו בחשבון מה בדיוק האמהות עשו בלילה, אי אז כשהתינוק היה בגיל חודשיים, כמו לשיר לו, לנענע אותו, להניק אותו וכו', עדיין נמצא שלינה מנבאת התקשרות בטוחה.
בשלב השני החוקרים רצו לבדוק האם ככל שהתינוקות ישנים יותר ימים בלינה משותפת ככה תעלה השכיחות של התקשרות בטוחה. מה שנקרא dose-response, או בעברית "תגובה למנה". ככל שמנת הלינה המשותפת גדולה יותר, כך גדל הסיכוי להתקשרות בטוחה. אבל זה לא מה שהם מצאו. תינוקות שישנו עם ההורים באופן קבוע לא הראו את השכיחות הגבוהה ביותר של התקשרות בטוחה. כך שצריך לקחת את הממצאים בזהירות. יכול להיות שהנטייה לישון בלינה משותפת, אפילו מדי פעם, משקפת אספקט מסוים של גמישות הורית. הגמישות הזו יכולה להוביל את ההורים להכניס את התינוק למיטה כשהוא חולה כשהוא במצוקה מוגברת או בנסיבות בעייתיות אחרות. ואולי דווקא הגמישות הזו היא שמסבירה את ההתקשרות הבטוחה. אבל זו רק השערה שלא נבדקה במחקר.
המחקר הזה כמובן מוגבל מכמה סיבות. קודם כל החוקרים מדדו לינה משותפת רק בנקודת זמן אחת, בגיל חודשיים, לפני שתהליכי ההתקשרות בכלל מתחילים. כך שאין לנו דרך לדעת מה קרה מאז ועד גיל שנה וחודשיים, אז נמדדה ההתקשרות. אנחנו גם לא יודעות אם הלינה המשותפת הייתה רצונית או ריאקטיבית. בנוסף, הקשר בין לינה משותפת לבין התקשרות הוא מתאמי בלבד ולא סיבתי ואפשר להסביר אותו בכל מיני דרכים, כמו למשל ההסבר של הגמישות ההורית שראינו קודם.
6 שנים מאוחר יותר בשנת 2022 התפרסם מחקר נוסף שבדק את הקשר בין לינה משותפת לבין התקשרות. הפעם לינה משותפת נמדדה בכמה נקודות זמן לאורך השנה הראשונה לחיים- מיד אחרי הלידה, בגיל שלושה חדשים, בגיל חצי שנה ובגיל שנה וחצי. התקשרות נמדדה בגיל שנה וחצי, שוב באמצעות סיטואציית הזר, כמו במחקר הקודם. במחקר הזה השתתפו 73 אמהות ותינוקות והם בדקו בו לא רק התקשרות אלא גם בונדינג ורגישות אמהית. אני מזכירה שבונדינג הוא הקשר הרגשי שההורה יוצר עם התינוק. במחקר אמהות דיווחו על הרגשות שלהן כלפי התינוק- עד כמה הן מרגישות קרובות ומחוברות אליו ברגע זה- גם בגיל 3 חודשים וגם בגיל שנה וחצי. מעניין להזכיר בנקודה זו שמחקר אחד שבדק את הקשר בין בונדינג ללינה משותפת בגיל 11 שבועות מצא שדווקא לינה מקושרת מקושרת לפחות בונדינג אמהי. אבל במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין לינה משותפת, לא לבונדינג ולא להתקשרות.
מה יכול להסביר את הסתירה? המחקר החדש יותר כלל מדגם קטן יותר של אמהות ותינוקות, וחלק לא מבוטל מהם היו פגים או שנולדו במשקל נמוך מאוד. במחקר הזה מדדו לינה משותפת בכמה וכמה נקודות זמן, לעומת המחקר הקודם שבו מדדו לינה משותפת רק פעם אחת בגיל חודשיים. וכל אחד מהמחקרים האלה לקח בחשבון משתנים מתערבים שונים.
יש עוד כמה מחקרים ששווה להזכיר כאן למרות שהם לא בדקו באופן ישיר את הקשר בין לינה משותפת לבין התקשרות או בונדינג. במחקר אחד בדקו את הקשר בין הזמינות של ההורים בלילה לבין התקשרות. חשוב להדגיש שכל התינוקות במחקר הזה ישנו בחדר נפרד, והכוונה בזמינות היא להורים שהגיעו לחדר של התינוק כשהוא התעורר ועזרו לו להירגע באופן אקטיבי, למשל בנענוע, בשירה וכו'. במחקר הזה נמצא שזמינות של ההורים במהלך לילה מנבאת התקשרות בטוחה. אבל כפי שאתן רואות, לא חייבים לישון עם התינוק באותה מיטה בשביל זה. במחקר אחר מטורקיה מצאו ש-97% מהילדים בני שנה עד שבע שמצצו אצבע ישנו לבד כתינוקות ללא זמינות הורית. לעומת זאת, תינוקות שההורים שלהם כן היו זמינים לא מצצו אצבע בכלל. מחקרים אחרים דיווחו על שכיחות גבוהה יותר של חפץ מעבר אצל תינוקות שישנו בחדר נפרד בהשוואה לתינוקות בלינה משותפת. יכול להיות שזמינות הורית במהלך הלילה היא זו שמקושרת לביטחון התקשרותי. וכפי שראינו, היא לא מחייבת לינה משותפת.
בקיצור, גם במקרה של התקשרות ובונדינג המדע לא ממש עוזר לנו. יכול להיות שלינה משותפת תורמת להתקשרות בטוחה יותר, אבל העדויות המחקריות לא ממש מראות את זה. ככה שאפשר להמשיך להשתמש בטיעון הזה אבל בבקשה מבלי להצמיד לו את המילים "מחקרים מראים ש...". כי הם לא.
וכאן אני חייבת לספר לכן משהו. כשאני אוספת מידע לקראת ההכנה של הפרק אני נעזרת הרבה בסקירות. סקירות מסכמות את הספרות המחקרית הקיימת ועוזרות לי למצוא את הידיים והרגליים בכל ים המחקרים. סקירות הן באמת אחלה של כלי, במיוחד כשמדובר בסקירות סיסטמטיות, אבל גם בהן צריך להשתמש בזהירות. והנה דוגמא מעניינת. באחת הסקירות שקראתי לקראת ההכנה של הפרקים על לינה משותפת היה סקשן שלם שעסק במחקרים על לינה משותפת והתקשרות. מי שכתב את הסקירה הזו אגב הוא פרופסור ג'יימס מק'קאנה. בסקירה נכתב שנמצא קשר ישיר בין לינה משותפת לבין התקשרות ומיד אחר כך סופר על מחקר גדול שכלל 6000 משפחות ובו נמצא שתינוקות שלא ישנו בלינה משותפת בגיל חודשיים היו יותר חרדים. מהקונטקסט ומהניסוח משתמע שמדובר בהתקשרות חרדה. בהתחלה מאוד התרשמתי אבל כשנכנסתי לרפרנס עצמו גיליתי שהמילה התקשרות לא הוזכרה בו אפילו פעם אחת. כן נמצא שהתינוקות האלו הראו יותר תסמינים של חרדה, אבל חרדה היא לא התקשרות. והאמת שזה ממש הכעיס אותי. וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה במאמרים של פרופסור מק'קאנה.
וכאן אני רוצה לעצור רגע ולדבר עליו בהרחבה. אני מניחה שרובכן כבר שמעתן את השם שלו בעבר בהקשר של לינה משותפת. בחיפוש מהיר בפייסבוק אפשר למצוא את השם שלו בתגובה כמעט לכל פוסט שמבקש מחקרים על לינה משותפת ועל שינה בכלל. משהו בסגנון: "חפשי פרופסור ג'יימס מק'קאנה בגוגל סקולר ותמצאי את המחקרים שלו שמוכיחים שלינה משותפת זה הכי טוב לתינוק". כאילו עצם קיומו של פרופסור ג'יימס מק'קאנה נותן חותמת מדעית לכל מי שרוצה לקבל לגיטימציה לבחירה שלה בלינה משותפת, בחירה שמנוגדת לנורמה התרבותית שאנחנו חיות בה. שזה לחלוטין הגיוני ומובן. הבעיה היא שהרבה הורים מסתפקים בזה, ממשיכים לצטט את המחקרים של מק'קאנה מבלי לקרוא ולהכיר אותם באמת וככה נוצר עיוות משמעותי בשיח שלנו על לינה משותפת. זו דוגמא קלאסית ל-abuse שעושים למדע בשיח ההורי, abuse שהציק לי עוד הרבה לפני שפתחתי את מאמאדע. וגם אחת הסיבות שפתחתי את המאמאדע.
וכדי להעמיד דברים על דיוקים אני רוצה לספר לכן קצת על פועלו של פרופסור ג'יימס מק'קאנה. מק'קאנה התחיל את דרכו האקדמית בכלל כפרימטולוג שזה בעצם חוקר קופים. הפעם הראשונה שהשם שלו נקשר בלינה משותפת הייתה בשנת 1986. אז הוא פרסם את המאמר הראשון שלו על לינה משותפת ובו הוא הציג לראשונה את הפרספקטיבה האנתרופולוגית שלו על לינה משותפת ותסמונת המוות בעריסה. מאז הוא פירסם המוני המוני מאמרים שמרחיבים את אותה פרספקטיבה לפיה לינה משותפת היא הסביבה האופטימלית לשינה של אמהות ותינוקות, בין השאר כי היא מגנה על תינוקות מפני תסמונת המוות בעריסה. מהסיבות שכבר הזכרנו קודם. הניסיון הראשוני שלו לספק איזשהו בסיס אמפירי לתיאוריה שלו התפרסם במאמר בשנת 1990. מאז, לאורך שנות ה-90 התפרסמו עוד כמה מחקרים בודדים מהמעבדה של מק'קאנה, על כולם חתומה ד"ר שרה מוסקו, שסיפקו עדויות חלקיות לתיאוריה שלו. אלו המחקרים שסיפרתי לכן עליהם בפרק הקודם, מחקרים שהתבססו על אותו מדגם של 35 דיאדות אם-תינוק. לא גוף ידע מאוד מרשים. הרושם שלי הוא שברגע שד"ר שרה מוסקו עזבה את המעבדה שלו (ונראה שגם שאת האקדמיה בכלל) מחקרים עם מערכי ניסוי דומים לא נערכו עוד במעבדה שלו. מה שכן, בעשורים שעברו מאז הוא המשיך לפרסם המוני מאמרי פרספקטיבה ומאמרי דעה שתומכים בלינה משותפת עם כותרות כמו "למה תינוקות לעולם לא צריכים לישון לבד", "למה אנחנו אף פעם לא שואלים: האם זה בטוח לישון לבד?" או "אין דבר כזה שנת תינוקות, אין דבר כזה הנקה, יש רק הנקה-שינה או באנגלית breastsleeping". חשוב להדגיש שאלו לא מחקרים אלא מאמרים וסקירות. ומעניין לציין שאף אחת מהסקירות שלו היא לא סקירה סיסטמטית. כלומר המאמרים והמחקרים שהוא מתבסס עליהם בסקירות נבחרים על ידו לפי ראות עיניו, ולא על פי פרוטוקול מוגדר מראש. ולכן הם בהכרח מוטים, כמו בדוגמא שראינו הרגע.
האג'נדה של פרופסור ג'יימס מק'קאנה ברורה וחזקה, ולעומת זאת המחקרים שתומכים בה די מצומצמים. ואתן יודעות מה, זה גם בסדר. במדע אנחנו לא חייבים שכולם יהיו נסיינים, זה מעולה שיש גם הוגי דעות שמייצרים רעיונות, תיאוריות, השערות וכיווני מחשבה חדשים. גם ג'ון בולבי הוא דוגמא לכך. אבל חשוב שאנחנו נדע להפריד בין הגות לבין עדויות מחקריות שתומכות בה. כן חשוב לציין שיש חוקרים אחרים שעוסקים בלינה משותפת והם מייצרים הרבה יותר מחקרים אמפיריים, כמו פרופסור הלן בול למשל. שאני אישית התרשמתי הרבה יותר מהעבודה המחקרית שלה, וזו גם הסיבה שהזמנתי דווקא אותה להרצות במאמאדע. היא אמנם שותפה של פרופסור ג'יימס מק'קאנה והגיעה לתחום של לינה משותפת דרכו, אבל מההתרשמות שלי הגישה שלה הרבה יותר מאוזנת, זהירה ומעוגנת בנתונים. ולא מפתיע אותי גם שהיא זו שהצליחה להוביל לשינוי במדיניות בנוגע ללינה משותפת בבריטניה ואפילו לקבל עיטור ממלכת אנגליה על פועלה למען אמהות ותינוקות. בכל מקרה, אין לי שום דבר נגד מק'קאנה ואני חושבת שלעשייה שלו יש אימפקט חיובי וחשוב על חקר השינה של הורים ותינוקות, הוא הביא קול חדש ומרענן לאסכולות הרפואיות והפסיכולוגית לחקר השינה, אסכולות עם הטיות תרבותיות מאוד חזקות. הבעיה שלי היא עם הדרך שבה משתמשים בשם של פרופסור ג'יימס מק'קאנה בשיח של הורים על שינה. אני מקווה שעכשיו הדברים ברורים יותר. ואם אתן שומעות אנשים שוב מדברים על המחקרים של פרופסור ג'יימס מק'קאנה בנפנופי ידיים, בבקשה תהיו שגרירות של חשיבה מדעית ביקורתית ותספרו להם את מה שסיפרתי לכן עכשיו.
לינה משותפת בילדות המאוחרת
דיברנו מלא מלא על תינוקות בלינה משותפת, ורציתי להקדיש קצת תשומת לב לילדים גדולים יותר. מצאתי כמה מחקרים בודדים אבל האמת היא שלא הצלחתי לגבש מתוכם תמונה אחידה וברורה. כך שבמקום להלאות אתכן שוב בפרטים אספר לכן שהשכיחות של לינה משותפת בילדות, נגיד בין הגילאים 3-6, עומדת על בערך 20-30%. כן, גם בעולם המערבי. אבל גם כאן לא תמיד ברור מה האופי של הלינה המשותפת. מחקרים שבדקו את הקשר בין לינה משותפת, קשיי שינה, אוטונומיה ובעיות התנהגות בהמשך החיים בעיקר סותרים אחד את השני. אז אני הולכת להניח לנושא הזה כאן ואם תרצו ברשימת המקורות תוכלו למצוא את המאמרים המדוברים ולהעמיק בעצמכן.
האם לינה משותפת פוגעת בזוגיות?
ונסיים את המסע הארוך שלנו בעקבות המחקרים על לינה משותפת בהשפעה של לינה משותפת על הזוגיות. הרי אחד הטיעונים נגד לינה משותפת הוא שהיא פוגעת בזוגיות, כי יש לנו תינוק תקוע באמצע. אין יותר מדי מחקרים בנושא- כי למי אכפת מההורים? סתם, אבל כן מצאתי סקירה איכותנית משנת 2021 שניסתה לבדוק את הקשר בין לינה משותפת לזוגיות.
דיברנו כבר בפודקאסט על כמה סוגים של סקירות, אבל סקירה איכותנית עדיין לא הזכרנו. בגדול, מדובר בסקירה של מחקרים איכותניים. בניגוד למחקרים כמותניים, מחקרים איכותניים לא מודדים דברים במספרים. למשל, מחקר כמותני יכול להשתמש בשאלון שמבקש מהורים לדרג את מידת שביעות הרצון שלהם מהזוגיות, כך שבסופו של דבר כל הורה מקבל ציון מספרי שמבטא עד כמה הוא מבסוט מהזוגיות שלו. מחקר איכותני לעומת זאת ישאל את ההורים האם הם מרוצים מהזוגיות שלהם, אבל מבלי לדרג שומדבר. ככה שבסופו של דבר החוקרים נשארים עם טקסטים שאותם הם צריכים לנתח ולנסות לאתר מתוכם תמות כלליות.
אז הסקירה שמצאתי על לינה משותפת וזוגיות מתבססת על מחקרים מהסוג הזה, מחקרים איכותניים. באופן כללי, נראה שהורים בלינה משותפת פחות שבעי רצון מהזוגיות ומחיי המין שלהם. אבל יש גם ניואנסים, נראה שזה בעיקר תלוי במידת ההסכמה שלהם על סידור השינה. כלומר, להורים שנמצאים באותו ראש לגבי לינה משותפת יש זוגיות טובה יותר, לעומת הורים שיש להם עמדות שונות בנושא. למשל, אמא שחושבת שהתינוק צריך לישון בחדר נפרד כדי ללמוד להירדם לבד ולפתח עצמאות ואבא שחושב שלינה משותפת נותנת מענה פיזי ורגשי טוב יותר לבת שלו. בנוסף, נראה שהורים בלינה משותפת ריאקטיבית, כלומר הורים שמוצאים את עצמם בלינה משותפת לא מרצון אלא בלתי ברירה, גם פחות מרוצים מהזוגיות שלהם. סך הכל די הגיוני.
טוב היה לנו פרק קצת משונה. נגענו בחלק מהטיעונים הכי חמים בעד ונגד לינה משותפת אבל בעיקר העלנו חרס בידנו. נראה שלמדע אין הכרעה חד משמעית בכל מה שקשור ללינה משותפת, איכות השינה של ההורים והילדים, בונדינג, התקשרות והשלכות על העתיד. מה שאומר שהמחלוקת העזה על לינה משותפת לא הולכת להיעלם בזמן הקרוב. אבל אני חושבת שבהחלט יצאנו מהמסע הזה חכמות יותר. הבנו איך נעשים מחקרים בתחום ומה המגבלות שלהם, ידע שבעיני יכול לשרת אתכן הרבה מעבר לנושא של שינה ולינה משותפת. ומעבר לזה, הגדרנו את גבולות הידע. הידע המחקרי הרי מגיע עם מלא מלא חורים. וגם אם לפעמים זה נראה מתסכל, כמו במקרה הזה, בעיני דווקא בחורים האלו טמון הכוח. ברגע שאנחנו מבינות מהם גבולות הידע, נפתח לנו מרחב להשלים את החורים האלו בעצמנו, עם הלב.
ובזאת תם המסע הארוך שלנו אל נבכי המחקר על לינה משותפת. אני מקווה ששלושת הפרקים האחרונים עזרו לכן להבין איפה דברים עומדים מבחינה מחקרית ומדינית, ככה שעכשיו תרגישו חופשיות ובטוחות לקבל החלטות מושכלות שמתאימות לכן ולילדים שלכן.
.....
מקורות מחקריים
סוגיית איכות השינה בלינה משותפת דרך משקפיים תרבותיות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27107752/
מחקר אמריקאי שמצא פער בדיווחים על איכות השינה של ילדים בין אמהות בלינה משותפת רצונית מול אמהות בלינה משותפת ריאקטיבית: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/icd.365
מחקר קנדי שמצא שילדים שישנו בלינה משותפת מתחילת הלילה סבלו פחות מקשיי שינה בהשוואה לילדים שישנו בלינה משותפת אחרי שהתעוררו בלילה: https://jamanetwork.com/journals/jamapediatrics/article-abstract/379353
מחקרים שבדקו את הקשר בין הזנת התינוק (הנקה/תמ"ל/שילוב) לבין איכות השינה של תינוקות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34582549/ https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9546104/
סקירה סיסטמטית על הקשר שבין הזנת התינוק לבין איכות השינה של האם והתינוק: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37572515/
מחקר ענק שהשווה דפוסי שינה של תינוקות בלינה משותפת במערב ובאסיה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20223706/
מחקרים שמצאו פער בין מדדים אובייקטיבים למדדים סובייקטיבים של דפוסי השינה של תינוקות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26498228/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33729618/ https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29267979/
סקירה סיסטמטית על הקשר בין לינה משותפת לאיכות השינה של תינוקות: https://academic.oup.com/sleep/article/43/Supplement_1/A360/5847219
מחקרים על הקשר בין שינה משותפת (co-sleeping) לבין איכות השינה של אמהות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27389833 / https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29267979 / https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26498228 / https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9143074/
מטא-אנליזה על הקשר בין סידור השינה, הנקה ואיכות השינה של אמהות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35548942/
על ההבדלים בין בונדינג להתקשרות: https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/02646838.2013.830383
סקירה סיסטמטית נרטיבית מ-2015 על הסיבות שבשלן הורים בוחרים בלינה משותפת: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24985697/
המחקר הראשון (משנת 2016) שבדק את הקשר בין לינה משותפת להתקשרות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26719041/
המחקר השני (משנת 2022) שבדק את הקשר בין לינה משותפת להתקשרות ובונדינג: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34117203/
מחקר שמצא קשר בי זמינות אימהית בלילה לבין התקשרות: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3422632/
מחקר טורקי שמצא ש-97% מהילדים שמצצו אצבע בין הגילאים 1-7 ישנו לבד כתינוקות ללא זמינות הורית: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/856246/
מחקר שמצא שכיחות גבוהה יותר חפץ מעבר אצל תינוקות שישנו בחדר נפרד: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/%28SICI%291097-0355%28199624%2917%3A4%3C348%3A%3AAID-IMHJ6%3E3.0.CO%3B2-I
מחקר על לינה משותפת ובונדינג בגיל 11 שבועות: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25623167/
הסקירה על הבסיס המחקרי לסיבות שהורים נותנים לבחירה בלינה משותפת (סקירה מאוד מוטית שסיפרתי עליה בפרק): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34929477/
כל המחקרים של פרופסור ג'יימס מק'קאנה: https://scholar.google.co.il/citations?user=7KOnL1sAAAAJ&hl=iw&oi=sra
מחקרים על לינה משותפת מעבר לתקופת הינקות: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC8522355 / https://onlinelibrary.wile y.com/doi/10.1002/icd.365 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24269649/
סקירה איכותנית על לינה משותפת וזוגיות: https://www.mdpi.com/2411-5118/2/4/32
Comments