האם אימוני שינה עובדים?

רק מעט נושאים מצליחים להצית ויכוחים סוערים בין הורים כמו אימוני שינה. מה הסיפור של שלהם? מאיפה אימוני שינה בכלל הגיעו? בפרק הזה נחזור אחורה בזמן כדי לגלות מי המציא את אימוני השינה ומה עזר להם להפוך לכל כך פופולריים. אחרי שנבין את הקונטקסט ההיסטורי, נחזור לימינו ונברר האם אימוני שינה באמת עובדים כפי שמבטיחים לנו- האם הילדים ישנים יותר טוב? האם ההורים ישנים יותר טוב? והאם המצב הנפשי של ההורים באמת משתפר?

לדיון על הפרק

כדי לא לפספס אף פרק, כנסו לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע!

מוזמנות להתעדכן גם בקבוצת הפייסבוק או להירשם לניוזלטר של מאמאדע.

רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!

לחצו כאן לרשימה מלאה של המקורות המחקריים.

סקירות נוספות על שינה

מעדיפה גרסה כתובה? הנה תמלול של הפרק:

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.

אוקיי, אני נושמת עמוק כי היום מחכה לנו פרק סוער. על לילה שלם כבר דיברנו, על לינה משותפת גם דיברנו, הרבה אפילו, אבל אני לא חושבת שיש נושא כל כך טעון, כל כך מקטב וכל כך שנוי במחלוקת כמו אימוני שינה. אנחנו כבר יודעות שבהורות לכל אחד יש מה להגיד על הכל, אבל נראה שהדעות בנוגע לאימוני שינה איכשהו לא מצליחות לשבת להן בנחת על ספקטרום, אלא קורסות לקצוות. בקצה אחד נמצאים כל מי שחושבים שאימוני שינה הם סופר קריטיים כדי ללמד ילדים איך לישון באופן עצמאי ובקצה השני נמצאים כל מי שחושבים שאימוני שינה יגרמו לילד נזק בלתי הפיך, אלה שרואים באימוני שינה לא פחות מהתעללות. 

אז דמיינו מה קורה להורים עייפים שמתמודדים עם מחסור באמת דרמטי בשעות שינה ועם עייפות בלתי נסבלת, שרוצים לעשות משהו עם המצב הזה ואז פוגשים בדיכוטומיה הקיצונית הזו. מה הם אמורים לעשות עכשיו? איך יודעים לאיזה צד להשתייך? באיזה קצה לבחור? מה טוב להם? מה טוב לילד או לילדה? מה זה את ההורים האלה? אנחנו! המצב הזה משאיר אותנו מבולבלות במקרה הטוב ואשמות במקרה הרע, לא משנה מה בחרנו. 

אבל היום אנחנו הולכות לעשות סדר. קודם כל, נברר אם יש בסיס מדעי לטענות של כל אחד מהצדדים אבל בעיקר נפתח את הספקטרום שבין שני הקצוות, זה שנגד אימוני שינה וזה שבעד אימוני שינה, כדי לאפשר לנו מרחב גדול יותר למצוא את עצמנו בתוכו. גם הפעם, כמו במקרה של לינה משותפת, לא הצלחתי לדחוס את כל המידע לפרק אחד, אז החלטתי לפצל אותו לשניים. את הפרק של היום נפתח בסיפור ההיסטורי ונגלה מי בכלל המציא את אימוני השינה ומה איפשר להם כל כך להצליח. משם נמשיך לסוגים השונים של אימוני השינה ונבדוק האם הם באמת אפקטיביים- האם הם משפרים את השינה של הילדים ושל ההורים, והאם הם משפרים את המצב הנפשי של ההורים. ובפרק הבא ניגע בלב לבו של הטיעון נגד אימוני שינה ונברר האם הם באמת גורמים למצוקה ואפילו לנזק ארוך טווח להתפתחות של הילדים ולקשר איתנו. ולסיום, נבדוק האם באמת יש דבר כזה "אימוני שינה רכים" או שזה סתם מיתוס או מילים מכובסות. בקיצור, הולך להיות מעניין.

אבל רגע לפני שאנחנו יוצאות לדרך אני מזכירה לכן שוב את ההבטחה שלנו מפרק 6. בואו נסיר את המגננות, ניתן רגע לחרדה להתחלף בסקרנות ונקשיב באמת באמת. מבטיחה לכן שיהיה לזה ערך.

יאללה נתחיל בסיפור ההיסטורי- מי המציא את אימוני השינה?

אני לוקחת אתכן אחורה בזמן אל המאה ה-19. בתקופה הזו, בעולם המערבי, הייתה היסטריה גדולה סביב כל הסיפור של הפצת מחלות. רופאים ניסו להבין מה מוביל להתפשטות של מחלות ואחת ההצעות שעלתה הייתה שנשימה של אוויר לא טהור גורמת להפצת מחלות כמו כולרה, קדחת צהובה, ואפילו למוות. למרות שלא היה להצעה הזו שום בסיס מדעי, היא איכשהו הצליחה לתפוס. ודי מהר התחילו להתפרסם ספרים, מדריכים ועלונים שהמליצו להורים לא לישון עם התינוקות שלהם באותו חדר. למה? כי ככה הם ינשמו אוויר מזוהם ורעיל, האוויר שההורים פולטים בלילה. ותינוקות כמובן זקוקים לאוויר הטהור ביותר. וכך בעצם, לקראת סוף המאה ה-19, הופיעו לראשונה החדרים הנפרדים, שלאט לאט הפכו לנורמה בעולם המערבי. למעשה עד עצם היום הזה.

אבל רופאים באותה תקופה לא דאגו רק מזה שתינוקות נושמים אוויר מזוהם בחדר ההורים אלא גם שהם לא ישנים מספיק כשהם חולקים איתם חדר. הם טענו שמחסור בשינה גורם לנזק בריאותי וכדי לישון טוב, צריך לישון בנפרד. ואם זה לא מספיק באותם ימים הלכה והתגבשה התפיסה שאם הורים נותנים לילדים שלהם יותר מדי תשומת לב ואהבה הילדים שלהם יגדלו להיות מפונקים ותלותיים. 

לותר אמט הולט, שנחשב בעיני רבים לאבי רפואת הילדים, טען בשנת 1892 שבכי של תינוק הוא הכרחי, או במילים שלו "אצל תינוק שרק נולד, בכי מרחיב את הריאות". אם תהיתן איפה נולד המיתוס המשונה הזה, אז כאן. הולט גם היה הראשון שטבע את המונח cry it out, או בעברית "לבכות את זה החוצה", למרות שהוא לא זה שפיתח את השיטה המוכרת כיום ועליה נדבר עוד מעט. אני מצטטת מדבריו: "צריך לתת לתינוק לבכות את זה החוצה. זה לרוב דורש שעה, ובמקרים קיצוניים, שעתיים או שלוש. המאבק השני רק לעיתים רחוקות ימשך יותר מ-10-15 דקות והמאבק השלישי יהיה הכרחי רק לעיתים נדירות".

אז מה ראינו? חרדה מפני נשימה של אוויר לא טהור בחדר ההורים, חרדה מזה שילדים לא ישנים מספיק כשהם ישנים בחדר ההורים וחרדה מזה שטיפול יתר בילדים יהפוך אותם למפונקים. אה וכמובן שבכי מפתח את הריאות. כל זה לצד הטלת ספק הולכת וגדלה ביכולת של ההורים לטפל בילדים שלהם ללא עצות ממומחים. מה שנקרא "האמהות המדעית" או "המדיקליזציה של האמהות". כך בעצם שינה של תינוקות בחדר נפרד הפכה להיות ה-best practice, הנורמה בעולם המערבי. כך ש-100 שנה מאוחר יותר, כאשר הופיעו לראשונה אימוני השינה, היה להם כבר בסיס טוב טוב לשבת עליו. 

אז מתי הופיעו לראשונה אימוני השינה? זה קרה במהלך שנות ה-80, אז למעשה הופיעו שתי גרסאות של שיטת ה-cry it out. הגרסה הראשונה הייתה cry it out מדורג והיא פותחה על ידי רופא ילדים בשם ד"ר ריצ'רד פרבר. השיטה שלו גם נקראת "שיטת פרבר" ובארץ מוכרת יותר כ"שיטת חמש הדקות". פרבר הציע להורים להניח את התינוק שלהם בעריסה כשהוא ער, לצאת מהחדר ולחזור להרגיע את התינוק בפרקי זמן קבועים, אבל בלי להרים אותו. וככה לאט לאט או מהר מהר, פרקי הזמן בין בדיקה לבדיקה הולכים ומתארכים עד שהתינוק נרדם לבד ללא התנגדות וללא עזרת ההורים. אז זו שיטת ה-cry it out המדורגת. 

רופא ילדים אחר בשם ד"ר מארק וייסבלוט לקח את הרעיון הזה צעד קדימה והציע גרסה טהורה ל-cry it out. וייסבלוט הציע להורים להניח את התינוק שלהם בעריסה כשהוא ער, לצאת מהחדר, לסגור את הדלת ולא לחזור במשך כל הלילה. המטרה של שתי שיטות ה-cry it out האלה, הטהורה והמדורגת, הייתה שתינוקות יפתחו את היכולת להרגיע את עצמם עד שילמדו לישון לילה שלם מבלי לבכות בכלל. השיטות האלו פורסמו בשני ספרים פופולריים להורים. אחד מהם היה "פתור את בעיות השינה של ילדך" של פרבר שפורסם בשנת 1985 השני היה "הרגלי שינה בריאים, ילד בריא" של וייסבלוט שפורסם בשנת 1987. הספרים האלו נמכרו במיליוני עותקים ומאז יצאו לאור אלפי ספרים, מגזינים מאמרים שקידמו את השיטות האלה, כך שהן חלחלו עמוק עמוק אל התודעה הציבורית והפכו לדבר שפשוט כולם עושים.

אבל היו כאלה שלא הסכימו לקבל את זה, ואל מול שיטות ה-cry it out שהלכו וצברו תאוצה קמה גם תנועת נגד. תנועה שטוענת שתינוקות ישנים טוב יותר לא כשהם ישנים בחדר נפרד אלא כשהם יונקים וישנים במיטה של ההורים במהלך הלילה. ולטענתם, שיטות ה-cry it out הן בדיוק ההפך מטיפול הורי רגיש, מה שגורם לסטרס ופוגע במוח המתפתח, בהתקשרות, בהנקה, בהתפתחות רגשית-חברתית ועוד. אני מניחה שאתן מכירות היטב את הטיעונים האלה.

בשני הפרקים הקרובים, כמו שהבטחתי, אנחנו הולכות לברר האם יש בסיס מדעי לטיעונים של כל אחד מהצדדים ואולי הכי חשוב לפנות גם קצת מקום באמצע, ביניהם. אבל אני באמת חושבת שזה משמעותי להבין את הקונטקסט ההיסטורי שבו מתגבשות פרקטיקות הוריות כאלה ואחרות, כי זה עוזר לנו להבין ששום דבר הוא לא באמת מחויב מציאות.

סוגים של אימוני שינה

לפני שנעבור למחקרים אני רוצה שנעשה לעצמנו קצת סדר ונכיר את הסוגים השונים של אימוני שינה.

השיטות שתיארתי קודם של פרבר ושל וייסבלוט נכנסות תחת משפחה של שיטות שנקראת "הכחדה" או באנגלית extinction, כלומר שיטות שמובילות להכחדה או להעלמה של בכי. העיקרון המרכזי של שיטות ההכחדה, שמגיע מתוך הפרספקטיבה הביהביוריסטית, הוא שמה שמתייחסים אליו יישאר כמו שהוא ומה שלא מתייחסים אליו יעלם. אגב, רוב המחקר על אימוני שינה ממוקד בשיטות ההכחדה האלו. תחת המשפחה הזו יש 3 סוגים של שיטות:

• הכחדה טהורה: השיטה הראשונה נקראת "הכחדה טהורה" או באנגלית "pure extinction". בשיטה הזו, שכבר הזכרנו קודם, הורים מניחים את התינוק במיטה שלו כשהוא ער, יוצאים מהחדר ולא חוזרים אליו במשך כל הלילה. ההנחיה להורים היא להתעלם מכל בכי או קריאה מצד התינוק עד הבוקר. זו הגרסה הקיצונית ביותר של אימוני השינה שלרוב מתכוונים אליה כשמדברים על אימוני שינה מסוג “cry it out”. חשוב לציין שרוב המחקרים החדשים יותר לא משתמשים עוד בגרסה הזו של אימוני שינה. כך שנראה שיש הסכמה גם אצל חוקרים ואנשי מקצוע שתומכים באימוני שינה שהגרסה הזו היא קשוחה מדי.

• הכחדה מדורגת: מה שמוביל אותי לשיטה השנייה, שגם אותה הצגנו קודם, שנקראת "הכחדה מדורגת" או באנגלית "gradual extinction". השיטה הזו נקראת גם שיטת פרבר, modified extinction ובישראל היא מוכרת יותר כ"שיטת חמש הדקות". זה בעצם אימון השינה הכי פופולרי. בשיטה הזו, הורים מניחים את התינוק במיטה שלו כשהוא ער, עוזבים את החדר ואז, כמו בשיטה הקודמת, מתעלמים מכל בכי או קריאה מצד התינוק. ההבדל הוא שהם לא מתעלמים מהתינוק עד הבוקר, אלא בודקים מה איתו אבל בפרקי זמן מוגדרים מראש שהולכים ומתארכים עם הזמן. בהתחלה כל 5 דקות, אחר כך כל 10 דקות, אחר כך 15 דקות וכן הלאה. כשההורים חוזרים לחדר לבדוק מה עם התינוק ההנחיה היא להרגיע אותו במילים ולא במגע, לעזור לו לשנות תנוחה או לתת לו מוצץ או בובה שיעזרו לו לחזור לישון. וחשוב לעשות את זה קצר ככל האפשר. ההורים ממשיכים ככה עד שהילד נרדם, ופועלים בדיוק באותה דרך כשהוא מתעורר במהלך הלילה. התהליך נחשב הצלחה כשהתינוק מצליח להירדם לבד ולחזור לישון לבד מבלי לקרוא להורים.

• קמפינג בחדר הילדים: שיטה נוספת שנכנסת תחת הקטגוריה של שיטות ההכחדה נקראת "קמפינג בחוץ" או באנגלית camping out. בשיטה הזו ההורים נשארים בחדר של התינוק במהלך אימון השינה, כלומר אימון שינה עם נוכחות הורית. זו גם הסיבה שהשיטה נקראת "קמפינג בחוץ", ההורה עושה קמפינג בחדר של הילד. הרעיון הוא שנוכחות הורית במהלך אימון השינה תעורר פחות מצוקה, לפחות אצל חלק מהתינוקות. לשיטה הזו יש כמה גרסאות ששונות אחת מהשנייה במידת המעורבות של ההורה לאורך התהליך: החל מהתעלמות מוחלטת ועד להפחתת מעורבות בצורה מאוד הדרגתית. גרסה אחת של קמפינג בחוץ, למשל, היא שיטת חמש הדקות רק מבלי שההורה יוצא מהחדר. בגרסה הזו ההורה מניח את התינוק במיטה שלו כשהוא ער, אבל במקום לצאת מהחדר הוא עובר למזרון שלו ומעמיד פני ישן. אם התינוק בוכה או קורא לו, ההורה מתעלם עד שעובר פרק הזמן שהוגדר מראש- 5 דקות, 10 דקות וכו'. ממש אותו דבר כמו בשיטה שתיארתי קודם, רק שההורה לא יוצא מהחדר. אחרי כמה ימי קמפינג כאלה, ההורה מפחית בהדרגה את הנוכחות שלו בחדר של הילד, בהתחלה בזמנים שבהם הילד מתעורר בלילה ובהמשך גם בזמן ההשכבה. בגרסה אחרת של שיטת קמפינג בחוץ, ההורה מפחית את המעורבות שלו בהרדמה באופן מדורג ולא בבת אחת. למשל אם התינוק רגיל להירדם עם ליטופים ההורה יפחית מלילה ללילה את כמות הליטופים ובהמשך יחליף את המגע המרגיע במילים מרגיעות. וככה התהליך ממשיך עד לנקודה שבה התינוק מצליח להירדם בעצמו ללא עזרה מההורים."שיטת הכיסא" אגב היא גם גרסה של "קמפינג בחוץ".
  

אז ראינו שלוש שיטות הכחדה שונות: cry it out טהור, cry it out מדורג וקמפינג בחדר הילדים. אבל חוץ משיטות ההכחדה יש עוד שני סוגים נוספים שנכנסים תחת הכותרת "אימוני שינה".

• Bedtime fading- הראשון שבהם הוא דחיית שינה או באנגלית bedtime fading. הרעיון של השיטה הוא לעכב את זמן ההשכבה כמה שיותר עד שמגיע זמן שבו מכניסים את הילד למיטה ומרוב שהוא עייף הוא פשוט נרדם, בקלות ובאופן עצמאי. כל שבוע בערך מקדימים בקצת את שעת ההשכבה, במשהו כמו רבע שעה חצי שעה, עד שמתייצבים על שעת השינה הרצויה. 

• טקס שינה- השיטה האחרונה שנדבר עליה היא טקס שינה. כאן מדובר ביצירת שגרת לילה קבועה לפני השינה כמו אמבטיה, סיפור, מסאג', שיר ערש וכו'. חשוב לציין שכמעט כל אימוני השינה שתיארנו קודם כוללים טקס שינה. כך שלפעמים קשה לדעת מה באמת עזר- טקס השינה או מה שקרה אחריו.

מגבלות המחקר על אימוני שינה

אוקיי, אז יש לנו כאן אוסף של שיטות שמבטיחות לעזור לילד או לילדה שלנו לישון טוב יותר בלילה. אבל איך אנחנו יכולות לדעת אם הן באמת עובדות? אז תגידו, בשביל זה צריך מחקרים. נכון, צריך מחקרים, אבל המחקרים בתחום הם מאוד בעייתיים. כך שאם אתן מחפשות תשובה אחת וחד משמעית, לא תקבלו אותה כאן לצערי. ובכל זאת, אני חושבת שיש הרבה מה ללמוד ממחקרים גם אם הם לא נותנים לנו תשובות חד משמעיות, או אולי דווקא בגלל שהם לא נותנים לנו תשובות חד משמעיות. 

אז לפני שנכנס לעומקם של המחקרים, חשוב לי שתכירו ותבינו את המגבלות שלהם. כך שתדעו כמה משקל לתת להם במערך השיקולים שלכן. 

אתן זוכרות מה הדרך הכי טובה להשוות בין דברים כדי לדעת אם משהו מסוים הוא יותר טוב ממשהו אחר? כן, הקצאה אקראית, או באנגלית random assignment. הרעיון הוא פשוט. לוקחים קבוצה של הורים, לצורך העניין, ובהטלת מטבע מחלקים אותם לקבוצות. קבוצה אחת של הורים מתבקשת לעשות אימון שינה מסוג cry it out לילדים שלהם, קבוצה אחרת של הורים מתבקשת לעשות אימון שינה מסוג אחר, נגיד bedtime fading, וקבוצה נוספת של הורים לא מתבקשת לעשות שום דבר מיוחד, זאת בעצם קבוצת הביקורת. ככה אפשר לוודא שאם יהיו הבדלים בין הקבוצות, נגיד שהילדים שעברו אימון שינה מסוג cry it out ישנים יותר טוב בלילה, אז הסיבה היא באמת אימון השינה ולא למשל הגישה של ההורים, הטמפרמנט של הילד, או אורך חופשת הלידה. כי אם החלטנו באופן אקראי לאיזו קבוצה כל משפחה שייכת, אין סיבה שדווקא כל ההורים לתינוקות שסובלים מגזים, או כל ההורים שחשוב להם מאוד ילד עצמאי יפלו דווקא לקבוצת אימון השינה מסוג cry it out. זו הדרך המחקרית לנקות רעשים ולבסס קשר סיבתי בין שני דברים, למשל אימון שינה ואיכות השינה של התינוק. 

כן יאמר לזכות המחקר בתחום של אימוני שינה שנעשו לא מעט מחקרי הקצאה אקראית, שתכף נשמע עליהם, וזה בכלל לא מובן מאליו בתחום של הורות והתפתחות שבו רוב המחקרים הם מתאמיים. אבל כאן גם מתחילות הבעיות. גם אם הורים כבר הסכימו להשתתף במחקר מסוג כזה ולעשות מה שאומרים להם החוקרים, אין באמת דרך לכפות את זה על ההורים ולהכריח אותם לעשות את מה שהם התבקשו לעשות לצורך המחקר. כלומר אם משפחה מסוימת נכנסה אקראית לקבוצת אימון השינה מסוג cry it out, עם כל הרצון הטוב היא עדיין יכולה לעשות מה שהיא רוצה בבית. זה יכול להתאים או לא להתאים, מי כמוכן יודעת עד כמה ההורות הראשונית היא בלתי צפויה. ואני מניחה שעבור רוב ההורים הנאמנות למחקר יותר נמוכה בסדר העדיפויות מאשר כמה טוב להם ולילדים שלהם, במיוחד כשמדובר בשינה. יכול להיות שהורים בקבוצת אימון השינה, החליטו שלא מתאים להם הדבר הזה ועברו לישון בלינה משותפת עם התינוק. ויכול להיות גם שהורים בקבוצת הביקורת, שלא קיבלו הנחיות מיוחדות, החליטו לעשות אימון שינה. מה שאומר שקיבלנו קבוצות "מלוכלכות"- בקבוצת אימון השינה יש משפחות שלא עברו אימון שינה ובקבוצת הביקורת יש משפחות שכן עברו אימון שינה. הבעיה הגדולה היא שלמרבה הצער, רוב המחקרים על אימוני שינה לא בדקו מה ההורים עשו בפועל מעבר להדרכה שקיבלו בתחילת הדרך. ואגב, במחקרים כאלה יש לא מעט נשירה, כלומר הורים שמחליטים להפסיק את ההשתתפות שלהם במחקר, מה שמטה את התוצאות. למשל, יכול להיות שהם עוזבים את המחקר כי אימון השינה לא הצליח ואז נשארנו עם יותר משפחות שבהן אימון השינה כן הצליח מה שמייצר תמונה מוטה של המצב האמיתי.

לא אמרתי קודם אבל הורים שנכנסים לקבוצה של אימון שינה, לא פשוט מתבקשים לעשות אימון שינה וזהו. הם עוברים הדרכה מגורם מוסמך איך לעשות את זה. ההדרכה יכולה לספק מקור תמיכה להורים, כי פתאום יש להם עם מי לדבר והיא נותנת להם גם ידע כללי על שינה של תינוקות. כך שיכול להיות שההבדלים בין קבוצת אימון השינה לקבוצת הביקורת, לצורך העניין, נובעים מהתמיכה והידע שההורים קיבלו ולאו דווקא מהיישום של אימון השינה. במילים אחרות, אנחנו לא יודעים מה בדיוק במניפולציה הניסויית השפיע על התוצאה. 

אם נסכם את החלק של המגבלות של המחקרים בתחום של אימוני שינה ראינו שאי אפשר באמת לייצר קבוצות ניסוי וקבוצות ביקורת נקיות, שלא מעט משפחות נושרות לאורך הניסוי ומטות את התוצאות, ושלא תמיד ברור מה בדיוק במניפולציה הניסויית השפיע על התוצאה. כמובן שיש בעיות נוספות שכבר הזכרנו בפרקים הקודמים כמו התבססות על דיווחי הורים שהם מוטים מטבעם או מי בדיוק המשפחות שהשתתפו במחקר והאם אפשר להכליל מהן לכלל המשפחות. אבל אני חושבת שיש לנו כאן מספיק צידה לדרך כדי שנוכל לבחון את המחקרים על אימוני שינה בעיניים ביקורתיות ולא ככאלה שסוף סוף יגלו לנו מי מנצח בוויכוח באופן חד וברור. 

נו, אז אימוני שינה עובדים?

אחד הטיעונים המרכזיים בעד אימוני שינה הוא שהם עוזרים לילד ולהורים לישון טוב יותר. כמה ימים קשים, וזה מאחורינו. ואם כולם ישנים טוב יותר, סביר גם שהמצב הנפשי של ההורים ישתפר. ולכן זה לא מפתיע שחלק משמעותי מהמחקר על אימוני שינה מתעסק בשאלות האלה. 

אז איפה עומד המחקר? אני רוצה לחזור על מה שהסברתי כבר כמה פעמים בפרקים הקודמים בפודקאסט, אבל תמיד טוב להיזכר בו. הדרך הטובה ביותר כיום לקבל תמונה מחקרית מלאה בנושא מסוים היא לעשות סקירה סיסטמטית. כלומר לאסוף את כל המחקרים בנושא מסוים שעומדים בקריטריונים מוגדרים מראש ולנסות להבין מהם מה מצב העניינים המחקרי. ואם אפשר גם לעשות ניתוח סטטיסטי על כל הנתונים ביחד, מה שנקרא מטא-אנליזה. שזה באמת הטופ שבטופ. 

אז מצאתי סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה כזו שהתפרסמה בשנת 2022 ובדקה את היעילות של התערבויות בשינה על איכות השינה של ילדים עד גיל 3, איכות השינה של האמהות והמצב הנפשי של האמהות. החוקרים דאגו שכל המחקרים שנכנסו לסקירה היו מחקרי הקצאה אקראית ושהם כללו גם קבוצת ביקורת. בסופו של דבר רק 10 מחקרים הצליחו להיכנס אל הסקירה. אחרי שהחוקרים ניתחו את המחקרים האלה יחד הם מצאו שהתערבויות בשינה הפחיתו בעיות שינה אצל הילדים באופן מובהק, לפי דיווחי ההורים לפחות, ושיפרו את איכות השינה של האמהות. אבל שימו לב- לא נמצאו הבדלים במספר היקיצות של הילדים במהלך הלילה. כלומר ילדים שההורים שלהם קיבלו ייעוץ שינה במסגרת המחקר, לא משנה מאיזה סוג, לא התעוררו פחות בלילה. וזה היה נכון גם במחקרים שהשתמשו במדדים אובייקטיבים כמו שעוני שינה וגם במחקרים שהתבססו על דיווחי הורים. אגב, לא אמרתי, התערבויות בשינה בסקירה הזו כללו את כל הסוגים של אימוני שינה שהצגתי קודם מ-cry it out ועד לטקס שינה בלבד. 

סקירה סיסטמטית אחרת שהתפרסמה ממש לפני כמה חודשים באחד מכתבי העת הכי חשובים על שינה גם בדקה את היעילות של אימוני שינה, אבל עשתה הפרדה בין הסוגים השונים. המחקרים שנכנסו לסקירה הזו כללו ילדים עד גיל 6 עם התפתחות תקינה אבל עם הפרעת שינה. אולי שווה להזכיר כאן בכמה מילים איך מוגדרת "הפרעת שינה" אצל ילדים צעירים. אני יודעת שהרבה מכן לא אוהבות את המונח הזה, אבל מה אני אעשה ככה קוראים לו בספרות המחקרית. ואנחנו כאן כדי להבין את המחקר, אז תזרמו איתי. לעניינו, הפרעת שינה בילדות מוגדרת כקושי חוזר להירדם ולהמשיך לישון או כתלונה על איכות שינה ירודה. ואם תרצו את זה במספרים מדובר בילדים שמתעוררים לפחות 3 פעמים במהלך הלילה ודורשים עזרה מההורים כדי לחזור לישון, ילדים שלוקח להם יותר מחצי שעה להירדם, ההתעוררויות שלהם בלילה נמשכות יותר מ-20 דקות וגורמות למצוקה או לפגיעה בחיים החברתיים שלהם, בחיי המשפחה ובלימודים בבית הספר. בנוסף, הקריטריונים האלו צריכים להימשך לפחות 3 חודשים כדי שנוכל לקרוא לזה הפרעת שינה. מחקרים מראים שקשיי שינה מסוג כזה משפיעים על 30 עד 40 אחוז מהילדים, כך שלא מדובר בתופעה זניחה. בואו נחזור עכשיו אל הסקירה הסיסטמטית. אל הסקירה הזו נכנסו בסופו של דבר 21 מחקרי הקצאה אקראית עם מדגם כולל של 2363 ילדים עד גיל 6. ומה הם מצאו? קודם כל, כל השיטות הראו הפחתה במספר היקיצות בלילה ובכמה זמן הן נמשכות. זה אולי נראה כמו סתירה עם המטא-אנליזה שהצגתי קודם, אבל לא בטוח שמדובר בסתירה. כי במטא-אנליזה עשו ניתוח סטטיסטי לכל המחקרים ביחד, ובסקירה הזו הסתכלו על כל מחקר בנפרד. וכמו שאמרתי, בסקירה הזו בדקו את היעילות של כל שיטה בנפרד וזו הסיבה שאני מספרת לכן גם עליה. השיטות עם הממצאים הכי משכנעים היו שיטות ההכחדה- cry it out טהור ו-cry it out מדורג, טקסי שינה והסברה על שינה. הממצאים בנוגע לשיטות אחרות כמו camping out ודחיית שינה היו קצת פחות משכנעים, בעיקר כי המחקרים שבדקו אותן היו קטנים ולא מרשימים. נדבר על זה עוד בפרק הבא. 

ומה עם המצב הנפשי של אמהות? האם אימוני שינה משפיעים על המצב הנפשי של אמהות באופן חיובי? יש מחקרים שהראו שכן, יש מחקרים שהראו שלא. אבל במטא-אנליזה שהזכרתי קודם לא נמצא שיפור כזה, רמות הדיכאון של אמהות לא היו שונות בין אם הן קיבלו ייעוץ שינה במסגרת המחקר ובין אם לא. אבל בגלל שהסקירה כללה ילדים מגיל אפס עד שלוש, קשה לומר אם דברים היו נראים אחרת אם היינו מסתכלות על המצב הנפשי של אמהות כתלות בגילאים של הילדים שלהן- למשל אמהות לתינוקות לעומת אמהות לפעוטות. סקירה סיסטמטית אחרת שכללה אמהות לתינוקות עד גיל שנה כן מצאה השפעה חיובית של התערבויות בשינה על המצב הנפשי של אמהות, אבל ההגדרה של התערבויות שינה בסקירה הזו הייתה מאוד רחבה ורק 2 מתוך 9 המחקרים שנכללו בה היו מחקרים של אימוני שינה. ככה שאין לנו כאן תמונה עקבית בנוגע להשפעה של אימוני שינה על המצב הנפשי של ההורים, אבל כן רמז לכך שאם כבר נמצא השפעה היא תהיה בשנה הראשונה לחיים. מה שנקרא, מחקרים יגידו.

בקיצור נראה שבסך הכל אימוני שינה כן תורמים להפחתה בבעיות שינה של ילדים ולשיפור באיכות השינה של האמהות שלהן. חשוב להדגיש שמדובר בממוצע, כלומר זה שאימוני שינה עובדים בממוצע, זה לא אומר שהם עובדים לכולם. וגם במחקרים עצמם היו משפחות שאימוני שינה לא עבדו להן. ואל תשכחו גם את כל המגבלות של המחקר של אימוני שינה שדיברתי עליהן קודם בהרחבה. מעבר לסקירה הזו, יש עוד כמה סקירות סיסטמטיות שבדקו את היעילות של אימוני שינה בצורה כזו או אחרת והממצאים שלהן בסך הכל די עקביים עם אלו שתיארתי עכשיו, כך שלא ראיתי טעם להלאות אתכן. אם תרצו תוכלו למצוא אותן ברשימת המקורות בתיאור הפרק.

עוד שאלה שחשוב לשאול כאן היא האם אימוני שינה אפקטיביים גם לאורך זמן. בשביל לענות על השאלה הזו אנחנו צריכות גם מחקר הקצאה אקראית בשביל הסיבתיות וגם מחקר אורך בשביל האורך. לשמחתנו, יש מחקר כזה, או יותר נכון סדרת מחקרים. בסדרת המחקרים הזו שנערכה באוסטרליה אמהות ל-328 תינוקות בני 8-10 חודשים שסבלו מבעיות שינה הוקצו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת אימון השינה או קבוצת הביקורת. אמהות בקבוצת אימון השינה יכלו לבחור בין "שיטת חמש הדקות" לבין "שיטת קמפינג בחדר הילדים" ואחר כך קיבלו הדרכה חד פעמית על שנת תינוקות ועל השיטה הספציפית שבחרו. אמהות בקבוצת הביקורת גם קיבלו הדרכה על שנת תינוקות מאחות מוסמכת, אבל לא כזו שהוסמכה לייעץ על אימוני שינה. אז מה קרה אחר כך? בגיל שנה אמהות בקבוצת אימון השינה דיווחו על פחות בעיות שינה אצל התינוקות שלהם, בהשוואה לאמהות בקבוצת הביקורת- 39% מהאמהות דיווחו על בעיות שינה בקבוצת אימון השינה, ו-55% מהאמהות דיווחו על בעיות שינה בקבוצת הביקורת. הדבר המעניין הוא שבנקודות הזמן הבאות- בגיל שנתיים, בגיל 3-4 ובגיל 6- לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות. כך שנראה שהיתרונות של אימוני שינה בשיפור השינה של הילד הם קצרי-טווח. ואולי הדבר הכי מעניין שעולה מסדרת המחקרים הזו הוא שילדים מצליחים לפתח מיומנויות לשינה עצמאית בהמשך הילדות גם מבלי לעבור אימון שינה כתינוקות. אבל כידוע כיף איתי במסיבות ולכן אני שוב מזכירה את המגבלות של המחקרים האלה- אי אפשר לדעת מה הורים באמת עשו בכל אחת מהקבוצות כל מה שאנחנו יודעות זה שכל קבוצת הורים קיבלה הדרכה שונה. בנוסף, מדדי השינה במחקרים האלה מתבססים על דיווחים של הורים ולא על מדדים אובייקטיבים. ומעבר לזה, לא מעט משפחות פרשו לאורך המחקר (למשל, בנקודת הזמן האחרונה בגיל 6, רק 69% מהמשפחות במדגם המקורי עדיין נשארו במחקר) כך שיש כאן לא מעט סיכונים להטיה.

אימוני שינה לפני גיל חצי שנה

רגע לפני שאנחנו מסיימות את הדיון שלנו על היעילות של אימוני שינה, חשוב לי להגיד גם כמה מילים על אימוני שינה לתינוקות לפני גיל חצי שנה. סקירה סיסטמטית משנת 2013 לא מצאה עדויות לכך שאימוני שינה לתינוקות בגיל הזה מפחיתים בכי ומונעים בעיות שינה בהמשך הילדות. כך שלפחות לפי המחקרים אין טעם להתחיל בשלב כזה צעיר, ואפילו הארגונים שהם הכי פרו-אימוני-שינה ממליצים לחכות עד גיל חצי שנה. אבל מה שמעניין הוא שמי שמחפשים הכי הרבה מידע על אימוני שינה הם דווקא הורים לתינוקות קטנטנים והמחקרים שמחכים להם בחוץ רלוונטיים לילדים בני חצי שנה במקרה הטוב אבל יכולים גם להגיע לילדים בני 3-4 וצפונה. ואני מניחה שכולכן תסכימו שקשה להכליל מההשפעות של אימוני שינה על ילדים בני 4 לתינוקות בני חצי שנה.

בואו נסכם

פתחנו את הפרק בסיפור ההיסטורי של אימוני השינה. גילינו שהכל בעצם התחיל משלוש חרדות מרכזיות שצפו להן במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20- חרדה מהפצת מחלות דרך נשימה של אוויר לא טהור בחדר ההורים, חרדה מזה שילדים לא ישנים מספיק בחדר ההורים ושמחסור בשינה עלול לפגוע בהם וחרדה מזה שטיפול יתר בילדים יהפוך אותם למפונקים. והפיתרון שהוצע לכל החרדות האלו היה לשים את התינוק לישון בחדר נפרד. למדנו גם שבאותה תקופה הסמכות ההורית עברה לידי הממסד הרפואי- כך שהורים הטילו יותר ויותר ספק ביכולת שלהם לטפל בילדים ללא עצות ממומחים. כך שברגע שהופיעו אימוני השינה, במהלך שנות ה-80, היה להם בסיס טוב לשבת עליו ולכן זה לא מפתיע שהם הפכו להיות פופולאריים בצורה בלתי רגילה. אחרי שהבנו את הקונטקסט ההיסטורי, עצרנו לעשות סדר כדי להכיר את הסוגים השונים של אימוני השינה, לפחות אלו שנבדקו במחקר. הכרנו את משפחת שיטות ההכחדה- שיטת ה-cry it out הטהורה, שיטת ה-cry it out המדורגת שנקראת גם "שיטת חמש הדקות" ושיטת הקמפינג בחדר הילדים, שהיא בעצם שיטת הכחדה עם נוכחות הורית. והכרנו גם שיטות נוספות כמו דחיית השינה וטקסי שינה חיוביים. רגע לפני שעברנו לדבר על מחקרים, דיברנו בהרחבה על המגבלות המשמעותיות של המחקרים על אימוני שינה. ואת שאר הפרק הקדשנו למחקרים שבדקו את היעילות של אימוני שינה. גילינו שאימוני שינה אכן יעילים בשיפור השינה של ילדים והורים החל מגיל חצי שנה. אבל ראינו שלא מדובר כאן בשיפור ארוך טווח. כלומר זה שעשינו אימון שינה לתינוק לא אומר שהוא בהכרח יגדל להיות ילד שישן טוב בהמשך חייו. וגם להפך, גם אם ילד לא עבר אימון שינה זה לא אומר שהוא ישן גרוע בהמשך החיים. ודבר אחרון- ראינו שאין עקביות במחקר לגבי ההשפעה של אימוני שינה על המצב הנפשי של ההורים. 

אוקיי, נראה שאימוני שינה באמת עובדים לפחות בטווח הקצר. אבל זה שמשהו עובד לא הופך אותו לטוב, לא? אולי בעצם כשהתינוק נשאר לבד בחדר גם אם לכמה דקות הוא לא לומד לישון אלא לומד שאף אחד לא יגיע אליו, מתמלא ייאוש ובסופו של דבר מכבה את עצמו? בשביל מה צריך לבכות כל כך הרבה אם אף אחד לא בא? ואם זה מה שהתינוק לומד בלילה, למה שזה לא יהיה רלוונטי גם ביום? האם ההתעלמות של ההורים מסימני המצוקה של התינוק במהלך הלילה לא גורמת לנזק לקשר בין התינוק להורים? האם להשאיר אותו לבכות את עצמו לדעת זה לא אתגר גדול מדי בשביל יצור כל כך קטן ולא בשל? זהו בעצם לב הטיעון של התנועה נגד אימוני שינה. והפרק הבא נצא לברר האם יש לו באמת בסיס מדעי. יש למה לצפות 😊

אם הפרק היה משמעותי עבורכן, אתן יותר ממוזמנות להעביר אותו הלאה. אני בטוחה שיש הרבה הורים שממש ישמחו לקבל את הזווית המחקרית על אימוני שינה.

אני די בטוחה שנשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק- אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר על אימוני שינה בצורה מעמיקה ואינטליגנטית, כמו שאנחנו אוהבות.

השארתי לכן בתיאור הפרק גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.

וכרגיל אשמח אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מבוסס-מחקר בים של פייק פסואדו-מדע.

ולסיום אני רוצה להודות מכל הלב לתומכים ולתומכות שלי במועדון מאמאדע פלוס, בזכותכם כל הדבר הזה קורה. ולמי שרוצה להצטרף- עוד קישור מחכה לכן בתגובות.

וזהו להיום, נתראה בפרק הבא

---

.....

מקורות מחקריים

• סקירה היסטורית על אימוני שינה: https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0192513X20949891
  

• יעילות של אימוני שינה: סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה על יעילותן של התערבויות שינה התנהגותיות משנת 2022: https://www.nature.com/articles/s41598-022-07762-8#ref-CR36 סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה על יעילותן של התערבויות שינה משנת 2024: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38394890/ סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה משנת 2014 על יעילות של התערבויות בשינה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24947271/ סקירה סיסטמטית על מניעה וטיפול בבעיות שינה התנהגותיות מגיל לידה עד שנתיים (הממצאים בסך הכל עקביים עם הממצאים מהסקירה מעל שהצגתי בפרק בהרחבה, אבל מתייחסים רק לשינה של הילד ולא לשינה על האם ומצבה הנפשי): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31965638/ סקירה סיסטמטית על השפעתן של התערבויות בשינה (מנעד רחב של התערבויות שלא ממוקד דווקא באימוני שינה) על משך השינה אצל ילדים בני 0-5: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34029803/ סקירה סיסטמטית ומטא-אנליזה על ההשפעה של התערבויות שינה פסיכו-חברתיות (לא רק אימוני שינה) על שנת תינוקות ומצב הרוח של האם (רק 2 מתוך 9 המחקרים שנכללו בסקירה היו מחקרים של אימוני שינה): https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26555938/ סקירה על יעילותן של התערבויות שינה התנהגותיות משנת 2006: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17068979/ סדרת מחקרים שבדקה יעילות של אימוני שינה לאורך תקופה של 6 שנים: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2083609 / https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/12612272 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22966034/  סקירה סיסטמטית על התערבויות התנהגותיות בשינה (אימוני שינה) לפני גיל חצי שנה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24042081/
  

• סוגים של אימוני שינה: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/jpc.14818 https://www.sleepfoundation.org/baby-sleep/sleep-training